עניינה של החלטה זו הוא בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש, שהוטלה על רכב הרשום על שמו של המבקש, ואשר היה נהוג על ידי בנו בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

מבוא

1. ביום 15.08.21 ניתנה הודעה בדבר איסור שימוש מנהלי לגבי רכב שמספרו 8973875 על ידי קצין משטרה, בגין עבירה של נהיגה בשכרות. עולה על פי העובדות שבנו של המבקש, נהג ברכב בהיותו שיכור, בכך שבדגימת אוויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 466 מיקרוגרם, העולה על הריכוז של 50 מיקרוגרם שנקבעה לגביו בפקודה, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3א) ו- 39 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
2. על פי חומר החקירה עולה כי באותו היום גם נרשם לנהג הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגה במהירות בכך שהוא נהג בדרך שאינה עירונית המסומנת בתמרור 426 במהירות של 136 קמ"ש העולה על המהירות של 90 קמ"ש הרשומה בתמרור, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
3. לנהג נערך שימוע כאמור, אשר בסופו הורה קצין המשטרה על איסור מנהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים.
4. עתה עותר המבקש, שהינו בעל הרכב הרשום, ואביו של הנהג, לביטול החלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב. לטענתו, הרכב משמש אותו לצורך הסעת אשתו לטיפולים רפואיים.
5. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו, עם כל הצער למצבה הרפואי של האישה לא ברור כיצד המבקש הזהיר את בנו ובכל אופן לטענתו לא נפל פגם בהחלטת הקצין.

דיון

1. בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, בקבעו כי:

"ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12)).

1. סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי:

"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....".

1. נהג שקיבל הודעה בדבר איסור שימוש, רשאי בהתאם לסעיף 57ב(א) לבקש מבית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש.
2. סעיף 57ב(ב) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
3. סעיף 57ב(ג) מסמיך את בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. סעיף 57ב (ג) קובע כי בית המשפט רשאי להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

בענייננו, לא מצאתי נסיבות המצדיקות את ביטול איסור השימוש.

1. בדברי ההסבר להצעת החוק הודגש הצורך באכיפה אפקטיבית, תוך שליחת מסר לפיו על בעלי הרכב ובכללם הורים להקפיד על האופן שבו ילדיהם נוהגים בו "רכב הינו כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או שכרות וכדומה....השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, ה"ח תשס"ד 63).
2. בהקשר לאחריות הורים ביחס לשימוש ברכבם על ידי ילדיהם עמד בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,16.10.12) ודחה טענת האב כי דיי בכך שהזהיר את בנו שימנע מלעבור עבירה ושינהג כחוק. בית המשפט ציין זוהי אזהרה כללית שלא דיי בה וכן גם אם הבן הוזהר ופעל בניגוד לאזהרה לא דיי בכך ועל האב להראות כי עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה כמו למשל כי ימצא נהג תורן שלא שתה. בית המשפט ציין כי דרישה זו אינה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו".
3. מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות. בית משפט העליון עמד על החומרה הרבה שבעבירת הנהיגה בשכרות ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה.

"אכן, לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד. עליהם ליתן לדין פרשנות ישרה, שאינה דרך עקלקלות ואינה מתחכמת, אך גם אינה מוציאה מכלל פעולה את משאלת המחוקק בשל כשל בעל אופי טכני. כך מבקשים אנו לנהוג, לנהוג תרתי משמע" (רע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.02.09).

1. ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.3.2011), קבע כב' השופט ג'ובראן כי:

"כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות".

1. המבקש, הוא בעל הרכב, התיר את השימוש ברכב לבנו. המבקש הצהיר כי הוא הזהיר את בנו לבל יבצע עבירות תנועה עם הרכב ולבל ישתה משקה אלכוהולי וינהג. המבקש לא נחקר על תצהירו ובא כוחו טען כי הוא היה נוכח באולם אולם נאלץ לעזוב טרם מועד הדיון מאחר והיה צריך להסיע את אשתו לטיפולים.
2. בנסיבות אלה, לא ניתן להתרשם האם אכן המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
3. עיינתי במסמכים הרפואיים הרבים שהוגשו ונוכח מצבה הרפואי של האישה והטיפולים הרפואיים שעליה לעבור אם חלילה מצבה יחמיר, ובשים לב לתקופה שחלפה עד כה (21 ימים) מצאתי להורות על קיצור התקופה עד להיום.

כללו של דבר

במכלול האמור לעיל אני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש עד היום. הרכב יוחזר לידי המבקש לאלתר.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.