בפניי תביעה כספית בסך של 9,855 ₪ בגין נזקי רכוש (פח), עוגמת נפש והוצאות משפט.

1. בין הצדדים מחלוקת בשאלת היקף הנזק שנגרם בתאונת דרכים מיום 31.03.21, בה היו מעורבים רכבי הצדדים, והפיצוי בגינו.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע הסיע לאחור את המשאית ובתוך כך פגע ברכב הנתבע שעמד בחנייה.
3. על פי כתב התביעה, כתוצאה מהתאונה נגרמה לרכב התובע פגיעה במראה הימנית ונחרץ פס מהדלת הקדמית ועד לכנף האחורית של הרכב. עוד נטען, כי לאחר התאונה הנתבע המשיך בדרכו. התובע עותר לפיצוי עבור כלל הנזקים שנגרמו לרכבו, בסך של 9,855 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה, פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. לכתב התביעה צורפו עותק מהגשת תלונה במשטרה, קבלה עבור תיקון המראה בסך של 280 ₪, הצעות מחיר עבור תיקון הרכב ותמונות.
4. הנתבע בכתב הגנתו אישר, כי פגע בזכוכית מראת רכב התובע שחנה בניגוד לכיוון הנסיעה, אולם הכחיש, כי פגע גם בפח הרכב. עוד טען הנתבע, כי לאחר התאונה הוא ירד מהרכב וקרא לקבלן שהגיע עם אדם נוסף ולכן הכחיש שברח מהמקום לאחר התאונה.
5. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבע העולה מאותן עובדות שהוכחו.
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים אני קובעת, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
7. על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
8. אין מחלוקת, כי הנתבע פגע במראת רכב התובע (הדבר אושר על ידי הנתבע בכתב ההגנה ובדיון בפניי).
9. המחלוקת שבין הצדדים עניינה בשאלה האם נגרמו לתובע נזקי פח נוספים (פגיעה בדלתות) בגינם יש לחייב את הנתבע. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, דומה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

התאונה התרחשה ביום 31.3.21. מראת הרכב תוקנה ביום 2.4.21 בעלות של 280 ₪. אשר לנזק הנוסף לו טוען התובע, הרי שזה לא תוקן בסמוך לתאונה. כל שצורף הוא הצעת מחיר אחת מיום 6.8.21 והצעה נוספת ללא תאריך. בנסיבות אלה לא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזק הנוסף ברכב לתאונה בתיק זה.

הנתבע עמד על כך שפגע במראת הרכב בלבד, וכי לאחר שפגע במראה, קרא לקבלן שעבד בסמוך, סיפר לו ולעובד נוסף שפגע בזכוכית המראה וביקש מהם לכוון אותו בכדי להימנע מפגיעה נוספת.

בדיון הבהיר התובע, כי הוא לא ראה את התאונה ועדיו לא הובאו לעדות והוא ביקש לזמנם לדיון אחר. בהינתן שהצעת המחיר ניתנה חודשים לאחר קרות התאונה, לא הובאו עדים שיעידו על הנזקים ברכב באופן הסותר את גרסת הנתבע, לא נערכה חוו"ד שמאי בסמוך לתאונה, לא תוקן הנזק הנוסף בסמוך לתיקון המראה, לא מצאתי בסיס להעדיף את גרסת התובע על פני זו של הנתבע, שהייתה עקבית ומתיישבת עם הראיות בתיק.

לתביעה צורפו תמונות, אך איש לא העיד לגביהם כדי להסביר מתי צולמו כדי ללמוד האם הנזק לדלתות אכן נגרם בעת התאונה.

מהמקובץ עולה, כי רכב הנתבע פגע בזכוכית מראת רכב התובע, אולם לא הוכח, כי פגע גם בדלתות הרכב. כאמור, לא הובאו עדים שיכולים להעיד על אופן התרחשות התאונה, באופן שיסתור את עדות הנתבע, ולא הובאה כל ראיה אחרת שיש בה לקשור בין הנזק לדלתות לתאונה.

1. נוכח כל האמור, עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבע פגע במראת רכבו, אולם לא עלה בידו להוכיח נזקים לדלתות הרכב.
2. לא הוכח רכיב של עוגמת נפש ולכן לא ייפסק פיצוי בגינו.
3. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 280 ₪ בגין הנזק למראת הרכב. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

משהסכים הנתבע לשלם את הסכום לעיל עוד במעמד הדיון (פרוטוקול עמ' 2, שורה 6) ואף הציע לשלם לפני כן (כתב הגנה סעיף 3), לא מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית משפט המחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד אדר א' תשפ"ב, 15 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.