בפני בקשת המבקש לביטול פסק הדין מיום 4.1.22 שניתן בהיעדר הגנה ע"י כב' הרשם הבכיר מוהנד חלאילה (להלן: "פסק הדין").

התביעה הינה תביעת שיבוב על סך של 15,681 ₪. לטענת המשיבה ביום 5.7.21 נהג ברכב אותו היא ביטחה מר צבאח שלמה ותוך כדי נסיעתו רכבו נפגע מאחור, מרכב אחר שבו נהג המבקש. בכתב התביעה לא צויין, היכן התרחשה התאונה. התביעה הוגשה כנגד נתבע נוסף שנטען כי הינו בעל הרכב בו נהג המבקש.

ביום 3.1.22 הגישה המשיבה בקשה למחיקת הנתבע הנוסף ועתרה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקש, תוך שהסתמכה על אישור מסירת כתב התביעה והזמנה לדין לידי אמו של המבקש בכפר מוסמוס ביום 15.11.21. המסירה בוצעה במסירה אישית ע"י שליח ממשרדו של ב"כ המשיבה.

ביום 10.3.22 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הבקשה עתר המבקש לביטול פסק הדין הן משיקולי צדק והן בשל שיקול הדעת המסור לבית המשפט. המבקש טען, בין היתר, כי בני משפחתו עימם הוא מתגורר לא קיבלו את מסמכי התביעה. לטענת המבקש הוא ידע על פסק הדין ביום 16.2.22 או בסמוך לכך מאת דודו בשם ח'אלד. המבקש הפנה לפסיקה רלוונטית התומכת בגישתו כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לחילופין, טען המבקש, כי אי הגשת כתב הגנה לא נבעה חלילה מזלזול בבית המשפט אלא בשל נסיבות משפחתיות ורפואיות של בני משפחתו והוא נאלץ להתפנות לטיפול בהם עקב מצבם הרפואי הרעוע. לגוף המחלוקת טען המבקש כי הוא לא נהג ברכב בעת התאונה, וכי צד שלישי עשה שימוש בתעודת הזהות שלו לאחר שזו אבדה. המבקש טען, כי הצד השלישי החליף את תמונתו בתעודת הזהות ועשה בה שימוש. עוד טען, כי לאחר שאיבד את תעודת הזהות שלו, הוא פנה למשטרת אום אלפחם לצורך הגשת תלונה אך נמסר לו שאין צורך בכך.

המבקש הוסיף וטען, כי הכתובת שמופיעה בכתב התביעה ולפיה הוא מתגורר בנחף איננה נכונה שכן הוא מתגורר בכפר מוסמוס. עוד טען המבקש, כי הוא פנה לב"כ המשיבה בעניין ביטול פסק הדין, אך הלה לא הסכים.

המבקש צירף לבקשתו תצהיר התומך בטענותיו העובדתיות, תצהיר נוסף מקרוב משפחתו מר ח'אלד מחאג'נה ומסמכים רפואיים שונים. לבקשה צורפו מסמכים נוספים התומכים לטענתו באמור בבקשה לרבות מסמכים מאת הרשות המקומית לפיהם הוא מחזיק בנכס נפרד מאביו.

ביום 17.3.22 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לביטול פסק הדין במסגרתה היא התנגדה לביטולו. בין היתר נטען, כי המבקש נמנע מלציין תאריך מדוייק בדבר מסירת כתב התביעה לידי דודו, מה גם, שממילא כתב התביעה נמסר לאמו, והמבקש אינו מציין את שם אמו אף כי הוא כן מציין את שם דודו. המשיבה טענה, כי המסירה הינה מסירה כדין ובכל מקרה המצב הרפואי של קרובי משפחתו אינו רלוונטי לבקשה. כך נטען. המשיבה הוסיפה, כי המבקש לא צירף לבקשתו אישור מהמשטרה בדבר הגשת תלונה על זיוף תעודת זהותו, וטענתיו בעניין זה אינן אמינות ואינן הגיוניות.

בהחלטתי מיום 17.5.22, ולאחר שהתיק עבר לטיפולי, אפשרתי לצדדים להשלים טיעון ככל שבדעתם לעשות כן. המבקש ביקש לצרף אישור ממשטרת ישראל בדבר הודעה על דו"ח אבידה נושא יום 25.3.22.

במסגרת השלמת הטיעון מטעם המשיבה שהוגש היום, היא חזרה על עיקר טענותיה, והוסיפה כי עיון בבקשה לביטול פסק הדין מלמד כי קיימת התאמה בין שם אמו של המבקש לבין השם שנרשם בתצהיר המוסר. כן טענה, כי המבקש מעלה טענות עובדתיות סותרות ותהתה מדוע המבקש הגיש תלונה רק ביום 25.3.22. באשר לטענת הזיוף טענה המשיבה, כי טענת המבקש בעניין זה הינה מצג שווא, וביקשה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולחייב את המבקש בהוצאות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בכתבי הטענות אני סבור שיש להורות על ביטול פסק הדין הן מחובת הצדק והן בשל שיקול הדעת המסור לבית המשפט.

סמכות ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות"). הדין מבחין בין שני אפיקים לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. הראשון, ביטול מחמת הצדק, המתאים למקרים בהם ההליך היה פגום מעיקרו ושעה שלא בוצעה המצאה כדין, והשני ביטול ההחלטה שהינו בשיקול דעת בית המשפט. במקרה זה יש להידרש לסיבת המחדל וכן לסיכויי ההגנה (ראו נא: רע"א 8570/21 אבו עזיז נ' עו"ד ארנון אפרים ז"ל ניתן ביום 27.12.21).

הצדדים היו חלוקים בנוגע לעובדה אם המסירה שבוצעה לאם או לדוד הייתה מסירה כדין ואם לאו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אינני סבור, כי יש להכריע במחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים בעניין זה. מחד גיסא, בכתב התביעה צויין, כי כתובת המבקש הינה נחף, שעה שאין מחלוקת כי לא כך הדבר. כך גם, עיון בתצהיר המוסר, מלמד, כי בסע' 2 לתצהיר, נרשם כי שם הנתבע (המבקש) הינו "מחאג'נה תאופיק" בעוד ששם המבקש הינו "ריאד תאופיק". מאידך גיסא, המבקש נמנע מלציין בתצהירו תאריך מדוייק בדבר קבלת כתב התביעה והזמנה לדין מדודו, אך ציין מועד משוער בלבד, לגבי קבלת פסק הדין מדודו. בתצהיר מטעמו נרשם כי שמו הינו "מחאמיד תאופיק". המבקש גם לא צירף תצהיר מטעם אמו והמתייחס לטענה, כי מסמכי התביעה נמסרו לה.

יחד עם האמור- בן כה וכה, ובין אם ההמצאה בוצעה לאמו של המבקש או לדודו, הרי המדובר בהמצאה שאינה כדין. תקנה 161(4) לתקנות קובעת, כי המצאה כדין הינה המצאה לנמען עצמו. בהיעדר אפשרות המצאה לנמען, ניתן להניח את המסמך בסמוך לביתו של הנמען, היה והוא סירב לקבל את המסמך ולא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך אף כי השולח פעל בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו. משכך, אני קובע כי ההמצאה שעל בסיסה ניתן פסק הדין נגד המבקש איננה המצאה כדין.

זאת ועוד, גם לפי האפיק השני, יש לבטל את פסק הדין, בשל שיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט במקרים כאלה. המבקש פירט בתצהירו, כי הוא טיפל בבני משפחתו וכי התנהלותו לא הייתה בשל זלזול בבית המשפט. המבקש אף צירף מסמכים רפואיים של בני משפחתו מהעת האחרונה, וכן מסמכים אודות פטירת סבתו ביום 15.1.22.

מעבר לכך, וזה העיקר, המבקש פירט בתצהירו, כי הוא לא נהג ברכב בעת קרות התאונה הנטענת. המבקש צירף לבקשתו המקורית אסמכתאות אודות טענתו, כי איבד את תעודת הזהות שלו. ממסמך משרד הפנים מיום 13.2.22 עולה, כי המבקש הצהיר, כבר ביום 15.7.19 על אובדן תעודת הזהות שלו, כך שאין ליחס משקל משמעותי לעובדה כי תלונה במשטרה בעניין אובדן התעודה הוגשה רק ביום 25.3.22. הטענה בדבר אי הגשת תלונה למשטרת ישראל אודות טענת הזיוף מקומה להתברר במסגרת ההליך לגופו. כך גם, מהבקשה עולה, כי המבקש צירף צילום תעודת הזהות שטען כי אבדה, וממנה רואים, כי התמונה שבה, שונה מהתמונה בתעודת הזהות הביומטרית שהונפקה מאוחר יותר. טענת ההגנה של המבקש הינה טענה הראויה להישמע ולהתברר.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 4.1.22. בנסיבות העניין ושעה שלא בוצעה מסירה כדין, איני עושה צו להוצאות.

כתב ההגנה יוגש לתיק עד ליום 12.6.22. התיק יובא לעיוני עם הגשת כתב ההגנה או בחלוף המועד, המוקדם מביניהם.

למעקב המזכירות.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"ב, 23 מאי 2022, בהעדר הצדדים.