1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.8.2021 בחולון. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 15,708 ₪, בגין עלות תיקונים (12,991 ₪), ירידת ערך (917 ₪), שכר שמאי (800 ₪), ונזקים כלליים (1,000 ₪).

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, וכן בשאלת הוכחת הנזק.

3. למרות גרסאות מפורטות, אין למעשה מחלוקת בעיקר נסיבות התאונה. רכב הנתבע פגע מאחור ברכב התובעת. הגם שהנתבע טוען, שרכב התובעת בלם בפתאומיות על מנת לבצע פניה לא חוקית שמאלה, ואילו התובעת טוענת שבלמה בשל בלימה של רכב שהיה לפניה, אין הדבר מעלה או מוריד, וגם לגרסת הנתבע – מלוא האחריות לפגיעה רובץ לפתחו.

4. אלא, שלתובעת קושי בלתי עביר בהוכחת נזקיה, ועל כן דין התביעה להידחות ברובה.

5. השמאי בדק את הרכב וקבע את אשר קבע, כמפורט לעיל; אלא, שהתובעת תיקנה את רכבה, ועשתה כן ללא תיעוד מתאים. בעלה של התובעת, שטיפל בתיקון, סיפר כי תיקן את הרכב במוסך לא רשמי בטייבה, ללא קבלות, על מנת לחסוך בעלויות התיקון.

6. כבר עתה נתקלת התובעת בבעיה, שכן משעה שתוקן הרכב, גובשו הנזקים בשווי התיקון בלבד, חרף הערכת השמאי – ועלות זו אינה ניתנת להוכחה ודאית, בהעדר קבלות.

7. אמנם, בעלה של התובעת גם נקב בסכום ששילם עבור התיקון, ובאופן עקרוני הייתי נכון לשקול לקבל את עדותו כראיה מספקת, נוכח הרושם הכן שעשה ביתר עדותו (לרבות, ובמיוחד, החלק בו הודה במה שבתחילה היה ניסיון – אולי תמים – לבצע הונאת ביטוח, ממנה חזר בו בשלב מוקדם), אלא שהסכום בו נקב אינו יכול להתיישב עם הנתונים. לדברי בעלה של התובעת שילם למוסך סך 13,200 ₪. סכום זה גבוה מסכום הנזק שקבע השמאי, ואינו מסתבר, בעליל. אחת משתים: או שהסכום אינו נכון, או שתוקנו גם ליקויים שאינם תוצאה של פגיעת הנתבע ברכב התובעת. כך או אחרת, אין בידי התובעת להוכיח כמה אל נכון עלו תיקוני הנזק שגרם הנתבע, ועל כן נכשל נסיונה להוכיח את נזקיה.

8. לאור האמור, דין הרכיב העיקרי בתביעה להידחות מחמת שלא הוכח. מנגד, יתר הרכיבים (שכר השמאי, ירידת הערך, וגם עגמת הנפש הנלווית לתאונה שנגרמה לרכב חדש, שנקנה אך שעות קודם לכן) הוכחו. רכיבים אלה מסתכמים בסך 2,717 ₪.

9. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,717 ₪, בצירוף אגרת התביעה (לרבות המחצית השניה, ככל שתחויב ותשולם), שכר עד התובעת (שלא נפסק בדיון, והנפסק עתה בסך 400 ₪), הוצאות התובעת עצמה עבור התייצבותה לדיון (בסך 400 ₪), וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ (בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון גם את ערך הנזק האמיתי שגרם הנתבע, הגם שלא כולו נפסק לטובת התובעת). כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. במידת הצורך, ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ב, 13 יוני 2022, בהעדר הצדדים.