1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 04.02.2021, בין כלי רכב, מ"ר 190-10-902 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 90-674-37 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הנזק ממקום התאונה שהוצגו במהלך הדיון והוגשו לתיק במועד הדיון, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את עדותו של נהג רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית, עקבית, התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה, והייתה משכנעת, על פני עדותו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מתפתחת, בלתי עקבית, לא מתיישבת עם מוקדי הנזק, ומעוררת תהיות.

5.2. מעיון בתמונות מעגל התנועה המדובר, ובמוקדי הנזק ברכבים, כאשר רכב התובעת נפגע בפינה הימינית הקדמית ורכב הנתבעים נפגע בדלת השמאלית האחורית, אני סבור כי בעת המגע בין הרכבים רכב התובעת היה בנסיעה בתוך מעגל התנועה ואילו רכב הנתבעים זה עתה נכנס אליו. העובדה כי רכב הנתבעים נפגע במוקד האחורי לעומת המוקד הקדמי של רכב התובעת, מעידה כי אמנם רכב הנתבעים היה מעט קדימה מרכב התובעת בעת המגע ביניהם, אך היא אינה מעידה כהוא זה לגבי זכות הקדימה, שבנסיבות העניין שוכנעתי כי הייתה נתונה לרכב התובעת.

5.3. היה על נהג רכב הנתבעים לתת זכות קדימה לרכב התובעת הנוסע בתוך מעגל התנועה, ולהיכנס למעגל התנועה רק כאשר כניסתו אליו לא תפריע לתנועה. בנסיבות העניין, כניסה למעגל תנועה כאשר רכב אחר שנוסע בתוך מעגל התנועה נמצא ממש סמוך למקום הכניסה כמוה ככניסה למעגל התנועה מבלי לתת זכות קדימה.

לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג רכב התובעת לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה למעלה מניסיונו לבלום את רכבו.

5.4. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב הנתבעים.

5.5. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שכלל באמצעות ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 5,275 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנקבע בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג טבת תשפ"ב, 17 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.