לפניי תביעה כספית בסך של 9,600 ₪ בגין ליקויי רטיבות בדירת התובעים שמקורה בדירת הנתבעת.

1. התובעים הינם בעלי דירה הנמצאת מתחת לדירת הנתבעת, אותה הם משכירים לשוכרים. אין מחלוקת, כי החל ממרץ 2021 התלוננו התובעים בפני הנתבעת על נזילה בתקרת דירתם. אין מחלוקת, שהחברה המבטחת של הנתבעת ביצעה תיקונים בדירת התובעים והצדדים נחלקו בשאלת פיצוי בגין נזקים נלווים לרטיבות.
2. על פי כתב התביעה כתוצאה מליקויי הרטיבות, ובהם ריח טחב והתפוררות הטיח, הפכה הדירה לבלתי ראויה למגורים. בנסיבות אלה השוכרים נאלצו לעזוב את הדירה והדירה עמדה ריקה במשך חודשיים. משכך, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בסך של 9,600 ₪ המהווים החזר דמי שכירות, ארנונה, וועד בית והוצאות משפטיות. לכתב התביעה צורפו צילומים של תקרה מתקלפת, הודעות שהוחלפו בין התובעת לבין חברת הביטוח של הנתבעת, הודעת השוכרים על עזיבת הדירה מחמת נזקי רטיבות וחוזה שכירות.
3. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה משום שלא צורפה לה חוות דעת לתמיכה בנטען. לגופו של ענייין נטען, כי כל פניות התובעים נבדקו וטופלו בזמן אמת. עם קבלת תלונת התובעים, נשלחו לדירתם בעלי מקצוע. בבדיקה בדירת הנתבעת נמצאה דליפה בקו מים קרים אשר תוקנה באופן מיידי וכל שנותר היה להמתין להתייבשות הרטיבות בדירת התובעים לצורך סיוד וצביעה. הגם שהוסבר לתובעים, כי מדובר במים כלואים שיש להמתין להתייבשותם, דרשו התובעים לתקן את דירתם במיידית לצורך השכרת הדירה. עם התייבשות המים ביקשה הנתבעת מחברת הביטוח לצבוע את הדירה אולם התובעים סירבו לשתף פעולה ומסרו שביצעו את התיקון בעצמם. בנסיבות אלה טענה הנתבעת, כי טיפלה באופן מיידי, מקצועי ומסור בפניות התובעים ולא התחמקה מהאחריות לתקן את הנזק. בנסיבות אלה ומשום שהתביעה לא מבוססת כנדרש להוכחת התביעה ושיעור הפיצוי הנטען עתרה הנתבעת לדחות את התביעה.
4. אמנם התביעה מתבררת בבית משפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעים נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתם, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראייה". בהתאם, על התובעים להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.
6. בדיון בפניי הבהירה התובעת, כי "הנזק הלך והחמיר עד כדי שזה הגיע למצב שהוא מתפשט מהמקלחת למסדרון חדרים ומטבח וקצת לכיוון הסלון. כל יום נפלו חתיכות טיח על הרצפה היתה גם אישה מבוגרת שהריח של הטחב...". באשר להתנהלות חברת הביטוח של דירת הנתבעת מסרה התובעת, כי "הם שיתפו פעולה אבל זה לא זז" (פרוטוקול, עמ' 1). עוד פירטה התובעת, כי "הביטוח ביצע את התיקונים ביום 03.06, הדירה הושכרה ביום 01.07, השוכרים עזבו ביום 01.05 פנינו לחברת הביטוח במהלך חודש מרץ שהתחילה הרטיבות, הגיעו מהביטוח ועצרו את הנזילה. הנזילה התפשטה" (עמ' 2).

התובע הוסיף, כי הנזילה בפעם השנייה תוקנה בתוך ימים. נציג הנתבעת הסביר, כי לא היתה נזילה פעם שנייה, וכי היה מדובר במים כלואים והתובע הסכים עימו.

1. התובעים כאמור טענו, כי הדירה לא היתה ראויה למגורים במשך חודשיים ועתרו לקבלת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות, ארנונה וועד בית למשך התקופה. עם זאת, לכתב התביעה לא צורפו ראיות שיכולות לתמוך בטענותיהם, לא צורפה חוות דעת שניתן להסיק ממנה, כי הדירה אינה ראויה למגורים ואף לא הובאו השוכרים לדיון שיעידו על נסיבות עזיבתם.

כאן המקום לציין, כי במהלך הדיון הציגה התובעת תמונות מהטלפון הנייד שלה אולם כפי שהוסבר לתובעת בדיון, הליקויים הם בעיקר בתקרה ואין מדובר בנזקים שמצביעים על דירה שאינה ראויה למגורים וממילא כאמור לא הוצגה בפניי חוות דעת בעניין זה.

1. עוד יש לציין, כי לאחר שנתתי דעתי להשתלשלות העניינים המפורטת בכתבי הטענות, נחה דעתי כי הנתבעת, באמצעות חברת הביטוח מטעמה, לא זלזלה בתלונות התובעים ופעלה לצורך תיקון הליקויים במיידי. כפי שעלה בדיון אין מחלוקת, כי עם קבלת התלונה הגיעו נציגי חברת הביטוח לטפל בנזילה, אולם מחמת מים כלואים נדרש היה להמתין לייבוש הרטיבות ורק לאחר מכן לסייד ולצבוע. טענת הנתבעת לפיה התובעים לא הסכימו להמתין להתייבשות המים וביצעו את התיקון לבדם לא נסתרה. בנסיבות אלה לא מצאתי שנפל פגם בהתנהלות הנתבעת כלפי התובעים שבגינו יש להורות על פיצוי.

1. סוף דבר, לא עלה בידי התובעים להוכיח שבמשך חודשיים הדירה לא היתה ראויה למגורים. התמונות שצורפו לא תומכות בטענה זו וכך גם לא הובאו השוכרים להעיד על נסיבות עזיבתם. המכתב שצורף על ידי התובעים מטעם השוכרים אינו מספיק לצורך ביסוס הטענה שהדירה לא הייתה ראויה למגורים.

תיקון הנזילה בוצע על ידי חברת הביטוח של הנתבעת ואין טענה, כי בוצע תיקון רשלני. בסיכום הדברים, מוכנה אני להניח, כי נגרמה אי נוחות קלה בתקופת התיקון אך לא מעבר לכך וממילא לא נטען לקבלת פיצוי בגין אי נוחות זמנית אלא בשל דירה שאינה ראויה למגורים ולכן דין התביעה להידחות.

1. נוכח כל האמור לעיל לא עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם ולכן התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

המזכירות תעביר לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אדר א' תשפ"ב, 20 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.