הגברת לודמילה ז'ורביליוב הגישה עתירה זו שעניינה בקשה להורות למשיבים – משרד העלייה והקליטה ומשרד הבינוי והשיכון, "לאתר עבור העותרת דירה ציבורית ולא מקבץ דיור או הוסטל, שבו תוכל העותרת להתגורר יחד עם ביתה תוך העדפה לאיתור דירה ציבורית באזור המרכז" (סעיף 70 לעתירה).

רקע

1. העותרת, ילידת 1945, עלתה לישראל מברית המועצות בשנת 1998 שמצבה הבריאותי אינו תקין והיא בעלת שיעור נכות של 100%. לעותרת בת בשם נטליה בורה.

2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאות העותרת וביתה לדיור ציבורי. עם זאת, וחרף העובדה שהמשיבים הכירו בזכאותן של העותרת עם בתה לדיור ציבורי, לפחות משנת 2003 (ראו נספח 3 לתגובה לעתירה), טרם נמצאה להן דירה בדיור ציבורי העונה על צרכיהן ומתחשב גם ברצונן להתגורר באזור המרכז. במהלך השנים הובאו בפני העותרת הצעות שונות להתגורר בדירות שאינן באזור המרכז ונכון ליום 12.1.2022 מיקומן של העותרת ובתה בתור לדירה של דיור ציבורי בקומות נמוכות ביישוב הרצליה הוא שש (בהתאם לתגובת המשיבה).

3. לציין כי העותרת מקבלת סיוע בשכר דירה. החל ממועד ההכרה בעותרת כזכאית לדיור ציבורי הוצעו לה מספר דירות שלא באיזור בו היא מעוניינת, אך היא סירבה להצעות אלה בשל רצונה להמשיך ולהתגורר באזור המרכז. בשנת 2020 התברר כי בשל טעות של עובדת משרד העלייה והקליטה, זכאותה של העותרת נרשמה אצל המשיבים כזכאית לדירת יחיד, ולא לדירה המיועדת לעותרת ולבתה. בדיעבד התברר כי בשל הטעות שאירעה הוצע לעותרת להתגורר במקבץ דיור ולא בדירה ההולמת דיור משותף עם בתה כפי שאושר לה. לאחר שהטעות התגלתה, תוקן הרישום אצל המשיבים כך שבתה של העותרת הוחזרה לרשימת הממתינים לדיור ביחד עם אמה, העותרת (ראו נספח 4 לתגובת המשיבים לעתירה).

4. ביום 23.1.2022 התקיים בפני דיון בעתירה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים המלצתי לנסות ולהגיע ביניהם להסכמות, ולו מפאת הזמן הארוך שהעותרת ממתינה לדיור. בדברים שהוחלפו בין הצדדים הוצעו לעותרת פתרונות דיור שונים: "פתרונות דיור במחוז הצפון, בערים בית שאן, עפולה וצפת וכן במחוז הדרום, בערים באר שבע ומצפה רמון" (סעיף 10 להודעת עדכון מטעם המשיבה 1), אך העותרת דחתה את כל ההצעות, מטעמיה.

בהיעדר הסכמה בין הצדדים אין לי אלא להידרש להכרעה בענייננו.

טענות העותרת

5. במרכז טענות העותרת עומדת הטענה בעניין משך הזמן הכה ארוך, לא מידתי ולא סביר שהיא ממתינה לקבלת דירה בדיור הציבורי: "למרות שמדובר במשאב ציבורי מוגבל, ניכר כי בנסיבות הקשורות לעותרת בכל הכרוך במציאת פתרון דיור, הרי שתקופת המתנה לא סבירה וכך גם לגבי היעדר הצעות רלוונטיות מלבד מקבץ דיור באופן שבו גם כיום בחלוף כ- 20 שנות המתנה אין למשיבות כל בשורה בפיהם" (סעיף 67 לעתירה).

6. נוכח תקופת ההמתנה הארוכה במהלכה ממתינה העותרת לדיור ציבורי ההולם את צרכיה כנכה, כעולה חדשה וכאם המעוניינת להתגורר עם בתה באזור המרכז, התבקש בית משפט להורות למשיבים לאתר עבור העותרת פתרון דיור ההולם את צרכיה ורצונותיה. לחלופין מבוקש להורות למשיבים לקדם את העותרת בתור הממתינים לדיור ציבורי; לפסוק לטובת העותרת פיצוי כספי כתחליף לדירת דיור ציבורי "ואף ביחס לכל שנות ההמתנה" (סעיף 72 לעתירה) וכן התבקש לפסוק לטובת העותרת הוצאות ושכר טרחה.

טענות המשיבים

7. המשיבים מדגישים כי מלאי דירות הדיור הציבורי מוגבל ביותר וממילא, היצע הדירות הרלוונטיות לצרכים ולרצונות העותרת מצומצם אף יותר: "לאזור המרכז ולאזור השרון בכלל, ולעיר הרצליה בפרט, יש ביקוש רב בקרב העולים הזכאים, אך מאידך, מלאי פתרונות הדיור הקיים בהם, הינו מצומצם ביותר" (סעיף 49 לתגובת המשיב). המשיבים ציינו גם כי לא רק שיקולים כרונולוגיים של מועד הגשת הבקשה מדריכים את הגורמים הרלוונטיים לקביעת מיקום הזכאים בתור לדיור אלא מובאים במסגרת השיקולים גם שיקולים רפואיים וסוציאליים אחרים, ועל כן מיקומן של העותרת ובתה בתור הממתינים לדיור ציבורי הוא בעת הזו מספר 6 אך יכול ותינתן לממתינים אחרים קדימות על פניהן בעתיד. על כל פנים, נטען כי הקצאת הדיור הציבורי נעשית על פי נהלי משרד הבינוי והשיכון וחריגה מנהלים אלה כרוכה בפגיעה בשוויון ובממתינים אחרים לדיור הציבורי שידרדרו במורד התור לפתרון הדיור המיוחל.

8. באשר לטעות שאירעה במחיקת בתה של העותרת מרשימת הזכאים ושיבוץ העותרת ל'ממתינה למיקבץ דיור, מדגישים המשיבים כי: "המשיב 1 מתנצל על הטעות שנעשתה, אך יחד עם זאת יובהר כי מכיוון שתור הממתינים נקבע בהתאם לתאריך העלייה, גריעתה הזמנית של בת העותרת מרשימת הממתינים לא השפיעה כלל על מיקומן של העותרת ובתה בתור הממתינים" (סעיף 45 לטענות המשיבים) לראייה ציינו כי "אף כיום, ברשימת הממתינים לאכלוס דירה בקומה נמוכה בעיר הרצליה, ישנו זכאי אשר תאריך עלייתו קודם לתאריך עלייתן של העותרת ובתה, אשר טרם קיבל הפנייה לאיכלוס" (סעיף 6 להודעת עדכון מיום 8.5.2022).

וההחלטה

9. לאחר שעיינתי בכתב העתירה ובתגובה, בפרוטוקול הדיון ובהודעות העדכון מטעם הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר טעם המצדיק את התערבות בית משפט זה. ואף שזו מסקנתי אין לי אלא לשוב ולפנות לצדדים ולהמליץ למצוא דרך שתאפשר לעותרת להגיע לפתרון דיור שיהא מקובל עליה מתוך הפתרונות הרלבנטיים האפשריים, זאת לנוכח פרק הזמן הארוך שהיא ממתינה לדיור הציבורי.

10. נקודת המוצא לענייננו היא כדברי בית המשפט העליון: "מושכל יסוד: דיור ציבורי הוא משאב מוגבל, מוגבל מאד. הביקוש לו עולה – במידה רבה – על ההיצע. אין זה סוד כי רבים הם הזכאים הממתינים ב"תור" לדירות ציבוריות" (עע"ם 823/12 קליסה נ' שמעון, פסקה ב (8.8.2013)). דווקא בשל נקודת המוצא שציינתי, פסיקת בית משפט העליון הבהירה במספר רב של הזדמנויות כי אמת המידה להתערבות שיפוטית בהחלטות הקשורות לגרעין הקשה של שיקול הדעת בניהול המשאב היקר והמוגבל שהוא הדיור הציבורי, ובכלל זה תעדוף בין זכאים שונים, מוגבל במיוחד ושמור אך למקרים חריגים ויוצאי דופן (עע"ם 8588/21 נחום נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 10 (29.3.2022); עע"ם 4589/19 רובין נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פסקה 14 (30.4.2019)).

אף שהלב יוצא אל עניינה הפרטני של העותרת, לא התרשמתי שעניינה נכנס בגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן בהיעדר עילה קונקרטית להתערבות. העותרת מבססת את טענותיה בעיקר על משך הזמן הארוך בו היא ממתינה לפתרון דיור. עם כל הצער, ואף שברור כי המחסור האקוטי בדירות דיור ציבורי מוביל לכדי כך שהזכאים לפתרון דיור יאלצו להמתין שנים ארוכות עד שיזכו לקורת גג, אין בעצם משך ההמתנה הארוך כדי לגבש עילה להתערבות בהחלטות המשיבים ובעיקר נוכח העובדה שכל העדפת ממתין אחד בהכרח תבוא על חשבון עניינם של נזקקים אחרים לדיור ציבורי על רקע המחסור התמידי במשאב זה" (עע"ם 5017/12 אמזלג נ' עמידה, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 1 לחוות דעת כב' השופט פוגלמן (29.1.2013); עע"ם 7582/03 מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון נ' רבוח, פ"ד נט(4) 481, 494 (2004)).

11. הודאתו של המשיב 1 בטעות שנעשתה עת נמחקה בתה של העותרת מרשימת הזכאים מעוררת אי נחת וטוב יעשו המשיבים אם יתנהלו בזהירות יתרה בכל הקשור לניהול רשימת הממתינים. והגם שכך, לא התרשמתי כי הטעות שנעשתה בתום לב ותוקנה במהירות בעת שעובדת המשיב 1 שמה לב לטעות שאירעה, מגבשת עילה להתערבות בשיקול דעת המשיבים בניהול תור הממתינים לדיור ציבורי. מסקנתי מתבססת בעיקר על הצהרת המשיבים כי לא היה בטעות שאירעה להשפיע בפועל על משך ההמתנה לדיור ציבורי בהרצליה וכן בשים לב לרף המחמיר שקבעה הפסיקה ביחס להתערבות בהחלטות המשיבים כאמור.

12. כאמור לעיל, בהיעדר עילה להתערבות אני דוחה את העתירה. בשים לב לנסיבות המקרה איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.