11 מרץ 2022

1. בהתאם להסכמת הצדדים, ומשלא נותרה עילה, התביעה נמחקת.
2. בכל הקשור לשאלת ההוצאות, נחלקו הצדדים.
3. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע בהוצאותיה בהליך שכן מדובר בתביעה חוזרת במסגרתה עתרה למתן צו עשה, ואשר קדם לה הליך בתיק ב"ל 36024-05-21. לטענת התובעת, התביעה שבכותרת לא היתה מתנהלת בפני בית הדין לולא התנהלותו של הנתבע ואי התייחסותו לתביעתה.
4. הנתבע מצדו, טען כי אין כל מקום לחייבו בהוצאות משפט בתיק זה. לטענתו, התביעה הקודמת שהתנהלה בבית הדין נמחקה לבקשת התובעת, משהוגשה לנתבע בקשה חדשה להיוון בשיעור 25% ביום 15.6.2021 ואשר טופלה ע"י הנתבע בהתאם. לטענת הנתבע, בבירור שנערך עלה כי נדרשו מסמכים נוספים, ונערכה התכתבות של הנתבע מול ב"כ התובעת לצורך קבלתם. עוד בהתאם לטענת הנתבע, עם קבלת המסמכים החסרים ביום 3.1.22, התביעה אושרה ואף היתה מאושרת גם ללא הגשת התביעה לבית הדין.
5. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים, מהם עולה כי התובעת פנתה לבית הדין לאחר שבמשך כחודשיים וחצי לא קיבלה תשובה לתביעתה להיוון קצבת הנכות, מבלי שבדקה היכן עומד הטיפול בתביעה ומבלי שנתנה התרעה לנתבע קודם לכן. עוד הבאתי בחשבון את העובדה שמדובר בתביעה להיוון, אשר מטבע הדברים הטיפול בה אורך זמן רב יותר מאשר טיפול בתביעות אחרות וכי במהלך הטיפול בתביעה ממשיך המבוטח לקבל את הקצבה החודשית המגיעה לו, וכן את טענת הנתבע – שלא נסתרה – לפיה מלוא המסמכים שנדרשו לאישור תביעתה הומצאו רק במהלך התקופה שלאחר הגשת התביעה בתיק זה. בנסיבות אלו ולאור השלב בו הסתיים ההליך והעובדה שאף לא התקיימו בו דיונים, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ח' אדר ב' תשפ"ב, (11 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.