31 ינואר 2022

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי גל
נציג ציבור (עובדים) מר בועז סנדרוב

החלטה

1. מונחות לפניי שתי בקשות מטעם עיריית ירושלים, הנתבעת בהליך. האחת, לסילוק עילת התביעה העיקרית על הסף מחמת התיישנות. השניה, בקשה להורות לתובע לצמצם את היקף כתב התביעה.

ברקע הבקשה תביעתו של התובע, מר יהושע וינברג-פירו, אשר הועסק בעיריית ירושלים למעלה מ-4.5 שנים עד לפיטוריו, בחודש 10/2020. בתביעה עותר התובע לתשלום הפרשי שכר ופיצויים מסוגים שונים, לרבות בגין התעמרות שנטען שחווה במהלך תקופת עבודתו ובגין האופן בו הסתיימו יחסי העבודה. בין היתר עותר התובע לתשלום פיצויים סטטוטוריים בסך 500,000 ₪ מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן: חוק ההגנה על עובדים). טענת התובע בתמצית היא שבמסגרת עבודתו כמנהל תחום תשתיות באגף לשיפור פני העיר הוא חשף אי סדרים שבעקבותיהם פנה לסגן מבקר העירייה והתריע על אי סדרים אלו וביקש הגנה על פעולותיו. לטענת התובע הוא לא קיבל הגנה אלא החל לחוות התנכלות מצד הממונה עליו בעבודה, שהביאה בסופו של דבר לידי פיטוריו של כדין. על עילה זו סבה הבקשה.

דיון והכרעה

2. לטענת הנתבעת (להלן: העירייה) עילת התביעה מכוח חוק ההגנה על עובדים היא עילת תביעה מרכזית והפיצוי שהתובע תובע בגינה מהווה חלק נכבד מהסעדים שכלל התובע בתביעתו. דא עקא שעילה זו התיישנה בשים לב להוראת סעיף 5 לחוק ההגנה על עובדים הקובע שבית הדין לא יזדקק לתובענה בשל הפרת הוראות החוק לאחר חלוף 12 חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה. לטענת העירייה מכתב התביעה עולה שהתובע פנה כבר בחודש 7/2018 לממונה עליו וכי בחודש 3/2019 פנה באמצעות עו"ד שמעון האן למשרד מבקרת העירייה ושטח לפניה את תלונתו. משכך, בין אם עילת התביעה נולדה בחודש 7/2018 ובין אם היא נולדה בחודש 3/2019 הרי שחלפה למעלה משנה עד שהתובע הגיש את התביעה לבית הדין בחודש 9/2021. בנסיבות אלה טוענת העירייה שיש לסלק את עילת התביעה על הסף, בפרט שהתובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי וייצוגו ממומן על ידי הקופה הציבורית.

התובע מצדו טוען שעילת התביעה נולדה במועד קבלת ההודעה על הפיטורים, היינו ביום 17.10.2020 ולכן עילת התביעה לא התיישנה כי היא הוגשה ביום 1.9.2021.

3. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים אוסר על מעסיק לפגוע בתנאי עבודתו של עובד ולפטרו בשל הגשת תלונה. סעיף 4 לחוק קובע כי הגנות ותרופות לפי החוק יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה שלושה תנאים מצטברים: האחד, שהעובד הגיש את התלונה בתום לב; השני, כי העובד הגיש תלונה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או בקשר לעבודתו, או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק. ובגוף ציבורי גם אם מדובר בתלונה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; והשלישי, העובד הגיש את התלונה לרשות שמוסמכת לקבל את התלונה או שמוסמכת לבדוק או לחקור בעניינה. לעניין ההתיישנות קובע סעיף 5 לחוק כי "לא יזקק בית הדין האזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה". נקודת המוצא לדיון בשאלה אם התיישנה עילת התביעה תהא אפוא שהתובע הוכיח את כל תנאי הזכאות לפיצוי מכוח החוק להגנה על עובדים. בפסיקה מוקדמת של בית הדין הארצי נקבע כי נדרשת סמיכות זמנים של עד שנה אחת בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת לבין הגשת התובענה לבית הדין בגין פגיעה בעובד עקב אותה תלונה (ע"ע (ארצי) 259/06 רותם – מדינת ישראל-משרד האוצר (20.9.2007)). בע"ע (ארצי) 806/06 זעירא – אוניברסיטת בר אילן (25.8.2009)). כן נקבע כי טענת העובד לפיטורים שלא כדין עקב הגשת תלונה נולדה ביום בו המעסיק מסר לתובע הודעה על פיטוריו. בפסיקה מאוחרת יותר קבע בית הדין הארצי כי במקרה שהממונה לא ידע על התלונה "עילת התביעה על פי חוק הגנה על עובדים קמה רק כאשר החלה הפגיעה בענייני עבודתו של המערער" (ע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל – חומש (29.11.2016)).

4. בענייננו עיון בכתב התביעה מעלה שעילת התביעה היא פגיעה מתמשכת בתנאי עבודה ובסופה פיטורים שלא כדין בגין התרעה על אי סדרים בעבודת האגף. אמנם הפירוט שבכתב התביעה מקשה לעמוד על המועד המדויק שבו התריע התובע לפני הממונה על אי סדרים ועל מהותם של אי הסדרים הנטענים (להוציא פניה מחודש 8/2016 שבעקבותיה בא ענין מסוים על פתרונו (סעיף 39)). ככל הנראה הדבר אירע בשנת 2018, ובאותה השנה התלוננו קבלנים שונים בפני הממונה על התובע על מערכת שהתובע הכניס לפעולה ושלטענת התובע פגעה בהם (סעיף 40 לכתב התביעה). על פי התובע חשיפת אי הסדרים ותלונות הקבלנים הובילו לכך שהממונה החל להתנכל לו. אלא שכאמור הזמנים המפורטים בכתב התביעה עמומים. תמונה ברורה יותר מתקבלת מעיון בנספחים שצורפו לכתב התביעה המעלים, בין היתר, שביום 11.2.2019 התובע פנה בכתב לסגן מבקר העירייה בבקשה לפנות למבקר המדינה (נספח ט"ז). כמו כן ביום 28.3.2019 התובע פנה בהודעת דוא"ל למנהל האגף לשיפור פני העיר וכיתב גורמים נוספים בעירייה (לרבות את סגן מבקר העירייה), בה הלין על צמצום סמכויות ומידור מפעולות האגף והוסיף "אם זה בעקבות החשיפה של חשבונות של חברת גשר חפירה וחציבה בע"מ בגין תשלום יתר בסביבות 4 מליון ₪ אשר נחתמו על ידי הממונה וששלמו ממחלקה ולא התקבלה התמורה בגינה רשום ההוצאה?" (נספח י"ז). כלומר, את התלונה התובע הגיש בחודש 2/2019 ולאחר חודש הוא כבר הלין על פגיעה בתנאי העבודה, שאותה קישר לתלונה שלו על תשלומים שהאגף שילם לטענתו שלא כדין לחברה שלא נתנה לו תמורה. מכאן שבין אם נאמר שעילת התביעה נולדה במועד הגשת התלונה למבקר העירייה בחודש 2/2019, ובין אם נאמר שהיא נולדה בחודש 3/2019 אז הרגיש התובע שפוגעים בתנאי עבודתו עקב התלונה, הרי שחלפו למעלה מ-12 חודשים עד למועד שבו הגיש התובע את התביעה לבית הדין.

נוסיף כי לעמדתנו ענייננו שונה מהפסיקה שאליה הפנה התובע בתגובתו, שם טענת העובד הייתה שפוטר עקב תלונה, בעוד שבענייננו טענת התובע היא לפגיעה מתמשכת בתנאי עבודה שסופה בפיטורים. כך שעילת התביעה אינה הפיטורים עצמם. חיזוק למסקנה זו מצאנו בכך שהתובע עותר לפיצוי נוסף ונפרד בסך 40,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, וחזקה על התובע שלא תבע סעד כפול בגין אותה עילה.

5. ערים אנו לטענת התובע שככלל על בית הדין למעט בסילוק על הסף ולהעדיף את בירור ההליך לגופו. עם זאת, מועד היווצרות עילת התביעה לו טוען התובע בתגובתו לבקשה אינו עולה בקנה אחד עם עילת התביעה כפי שהציג אותה בכתב התביעה, ולכן אין בה כדי לעורר ספק בטענת העירייה שעילת התביעה התיישנה. בנסיבות מיוחדות אלה אין כל הצדקה להעדיף את בירור עילת התביעה ואת השקעת המשאבים הנדרשים מהצדדים לשם כך.

6. לנוכח האמור מסקנתנו היא כי דין בקשת העירייה להתקבל באופן שתימחק מכתב התביעה עילת התביעה של פיצוי בסך 500,000 ₪ בגין פגיעה בתנאי עבודה בניגוד לחוק ההגנה על עובדים.

קיצור כתב התביעה

7. העירייה מוסיפה ומבקשת להורות לתובע לקצר ולמקד את כתב התביעה שלו ברוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משום שלטענתה כתב התביעה ארוך ומסורבל. התובע מתנגד לבקשה בעיקר מהטעם שהתקנות אינן חלות על בית הדין לעבודה ולכן אינן מחייבות.

עמדנו היא שהגם שההוראות הנוגעות לאורך כתבי הטענות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) אינן חלות, לעת עתה, בבתי הדין לעבודה, יש בכוחן להנחות את האופן שבו על הצדדים להגיש את כתבי טענותיהם. יתרה מכך על פי האמור בתקנה 180(א) לתקנות החדשות חלק א' של התקנות המפרט את עקרונות היסוד חל על כל ענין אזרחי ומכאן גם בבתי הדין לעבודה (ראו והשוו: בר"ע (ארצי) 34065-01-22 קבאגה – יצחק שטרן ושות' בע"מ (27.1.2022)). על פי תקנה 3(א) "בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן". תקנה 5 מורה לבית הדין להביא במניין שיקוליו את האינטרס הציבורי, לרבות חסכון במשאבי זמן ועלויות. על כן תמימת דעים אני עם העירייה כי יש לשאוף לקיצור ומיקוד כתב התביעה לא כל שכן מקום בו הורינו על מחיקת עילת התביעה המרכזית. עובדה שממילא יש בה כדי להוביל לצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן. דומה שכאן המקום להזכיר גם את תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 המורות מה הן הפרטים שעל כתב תביעה להחיל (ראו: תקנה 9), ושאינה כוללת מובאות מהפסיקה.

על כן אני מורה לתובע להגיש, לבית הדין וישירות לעירייה, בתוך 10 ימים כתב תביעה מתוקן ללא עילת התביעה של פגיעה בתנאי העבודה לפי חוק הגנה על עובדים, שאורכו לא יעלה על 9 עמודים ואפשר בהחלט גם פחות מכך. יוער הברור והוא שאין הכוונה להקטנת גודל האותיות או להרחבת נפח המלל בכל עמוד.

8. העירייה תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה כתב התביעה המתוקן. או אז יקודם ההליך.

9. התובע יישא בהוצאות העירייה ובשכר טרחת בא כוחה בסכום כולל של 1,500 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

10. מעקב מזכירות.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ב, (31 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.