החלטה

לפניי בקשה לביטול כתבי אישום שהוגשו כנגד המבקש.

1. כנגד המבקש הוגשו 2 כתבי אישום לפי סעיף 42 לחוק העזר לטבריה (מניעת מפגעים ושמירה על הסדר והניקיון), התשע"ח-2017 (להלן: חוק העזר מניעת מפגעים) בגין גרימת נזק לרחוב, וזאת בתאריכים 8.12.20 ו- 10.12.20. בהסכמת הצדדים, בהחלטתי מיום 20/3/22 אוחד הדיון בשני התיקים.
2. לטענת המבקש, חוק העזר מניעת מפגעים אינו נמנה בצו העיריות (עבירות קנס), תשל"א- 1971 (להלן: צו העיריות) ולכן למשיבה אין סמכות לאכוף את העבירות המנויות בו. על כן יש להורות על ביטול כתבי האישום שהוגשו מכוחו.
3. בתגובתה, ציינה המשיבה כי היא פעלה כדין ובהתאם לסמכות הנתונה לה. המשיבה הפנתה לסעיף 25 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, הקובע כי אם בוטל חוק יראו את אזכור החוק שבוטל בחוק אחר כאילו נזכר בו החוק שהחליף אותו. בעניין זה ציינה המשיבה כי בהתאם לסעיף 25 לחוק הפרשנות הנ"ל יש לראות בצו העיריות כזה שמאזכר את חוק העזר מניעת מפגעים שפורסם ברשומות ונכנס לתוקף ביום 15.11.2017, במקום חוק העזר טבריה (שימור רחובות), תשל"ח- 1978 שבוטל (להלן: חוק לשימור רחובות).
4. המשיבה הוסיפה כי סעיף 89 לחוק מניעת מפגעים מפרט את רשימת כל חוקי העזר שבוטלו, וצו עבירות הקנס מפרט את כל עבירות הקנס לפי חוקי העזר של העיר טבריה ושיעור הקנס לצידן, לרבות חוקי עזר שבוטלו המפורטים בסעיף 89 לחוק מניעת מפגעים, כאמור. המשיבה טענה כי אין אפשרות לתקן את צו העיריות עם פרסום כל חוק עזר חדש. לטענתה, במקרה זה היא פעלה לתיקון הצו ולשילוב חוק העזר מניעת מפגעים בסמוך לפרסומו, אך הדבר התעכב בשל כינונה של ממשלת מעבר וקיומן של מערכות בחירות רבות. כיום, תיקון החוק נמצא בישורת האחרונה והוא צפוי לעלות לדיון ולקבל אישור בקרוב. לנוכח האמור, טוענת המשיבה כי טענת המבקש לפיה הרשות מנועה מלבצע אכיפה של הסדר הציבורי ושמירה על בטחון הציבור עד לתיקון הצו, אינה מתקבלת על הדעת.
5. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועניינתי בחקיקה הרלוונטית, החלטתי לדחות את הבקשה.
6. כתבי האישום נשוא בקשה זו הוגשו בהסתמך על הוראות חוק העזר למניעת מפגעים, והם מבוססים על הוראת סעיף 42 (א) לחוק, הקובעת כך:

"42. (א) לא יגרום אדם ולא ירשה לאחר מטעמו לגרום נזק לרחוב, לרבות לגרום לקיום מפגע בו; לעניין זה, "נזק לרחוב" - שינוי תוואי הרחוב או פגיעה בתשתיות הרחוב ואו פגיעה במיתקנים המוצבים לאורכו של הרחוב או בצמחיית הרחוב וכיוצא באלה."

1. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שצו העיריות אינו כולל את חוק מניעת מפגעים. עם זאת, לעניין זה הפנתה המשיבה, בצדק, להוראת סעיף 25 לחוק הפרשנות, הקובעת כי: "אזכור של חיקוק בחיקוק אחר - כוונתו לחיקוק המאוזכר כנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר". במילים אחרות, מלשון הוראת חיקוק זו עולה רציפות והמשכיות חקיקתית אף לאחר שחוק בוטל וחוק אחר נכנס בנעליו. הרציונאל לכך ברור, שאם לא כן תסוכל לחלוטין יכולתן של הרשויות המקומיות ויתר גורמי האכיפה, לפעול בשגרה במסגרת תפקידן ולאכוף את הסדר הציבורי. במקרה דנן, הוראות החוק החדש, חוק העזר למניעת מפגעים, כוללות את הוראות חוק העזר שבוטל ונועדו לבוא במקומן. העבירה שיוחסה למבקש בכתבי האישום נכללת בהוראות החוק לשימור רחובות שאומנם בוטל, אך במקומו תוקן חוק העזר למניעת מפגעים.

1. בהקשר זה, אכן כטענת המשיבה סעיף 89 לחוק העזר מניעת מפגעים מונה את חוקי העזר שבוטלו עם כניסתו לתוקף, ובין היתר מונה את חוק שימור הרחובות אשר תחתיו תוקן, כאמור, חוק העזר מניעת מפגעים. הוראת חיקוק זו בשילוב צו העיריות המפרט את עבירות הקנס ואת שיעור הקנס שנקבע לצד כל עבירה, לרבות אלו שמכוחו של חוק העזר לטבריה (שימור רחובות) שבוטל, הן המהוות בסיס חקיקתי לנטען בכתבי האישום.
2. טענת ב"כ המבקש נטענה כלאחר יד וללא כל ביסוס משפטי. העובדה כי טרם הושלמה מלאכת החקיקה כך שתכלול תיקון נוסף לצו העיריות ולשילובו של חוק העזר מניעת מפגעים, אף בה אין כדי להצדיק ביטולו של כתב האישום לנוכח הוראת חוק הפרשנות והאמור לעיל. משכך, אני דוחה את הטענה לפיה עסקינן בפגם בכתבי האישום. אף אם קיים פגם מסוים, הרי שאין בו כדי להצדיק ביטול כתבי האישום, כדרישת המבקש, צעד קיצוני שיש להידרש לו במקרים חריגים ביותר אשר המקרה שלפניי אינו נמנה עמם (ראו לעניין זה ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט (6) 776 (2005)). נוכח האמור, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול כתב האישום.
3. אשר לטענת הסנגור בנוגע לנקיטת אכיפה בררנית, אף זו נטענה כלאחר יד, ללא כל בסיס עובדתי או משפטי ובלא שהמבקש הציג ולו ראשית ראיה לביסוסה, ולכן אף היא נדחית.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשפ"ב, 11 מאי 2022, בהעדר הצדדים.