לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שנרשם לחובת המבקש ביום 17.3.19 המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור.

המבקש טען כי בעקבות בדיקה אקראית לדו"ח אחר נודע לו אודות ביצוע העבירה והקנס. טען כי הוא לא קיבל הודעה ראשונית אודות ביצוע העבירה או דרישה שנייה לתשלום הקנס וכי נודע לו אודות הדו"ח באופן אקראי, ועקב כך לא פעל מבעוד מועד להסבת הדו"ח על שם הנהג. טען כי מדובר ברכב אמבולנס אשר היה בתפקיד והנהג בפועל לקח אחריות על ביצוע העבירה והביע הסכמתו להסב הדו"ח על שמו, וצירף תצהיר מטעמו. טען כי מדובר ברכב שפועל בהתאם להנחיות לרבות בהיותו בתפקיד.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הודעת תשלום הקנס שולמה בתאריך 12.4.21, ומכאן יש לראות במבקש כמי שהודה, הורשע ונגזר דינו על פי חוק. טענה כי המבקש לא ציין נימוקים המניחים את הדעת להגשת הבקשה באיחור.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ושקלתי טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה.

מתגובת ב"כ המשיבה עולה כי המבקש שילם את הקנס בתאריך 12.4.21. על סוגיית תשלום הקנס חולשות הוראותיו של סעיף 229(ח); עם תשלום הקנס רואים את הנאשם כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו. בשלב זה, אחרי ריצוי העונש בגין העבירה, יש ליתן משקל כבד ואף מכריע לעיקרון סופיות הדיון ושל יעילות ההליך. ר' רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (1.5.07).

משכך, עצם תשלום הקנס מלמד כי אכן מדובר בהרשעה שהשתכללה, ונדרשים טעמים כבדי משקל על מנת להאריך את המועד להישפט לאחר ביצוע התשלום אך אלה אינם בנמצא בבקשה שבפניי. ר' עפ"ת 61703-08-20 זערורה נ' מדינת ישראל (16.9.20).

יתרה מכך, המבקש הגיש את הבקשה כאן בתאריך 9.9.21, כלומר כחמישה חודשים לאחר תשלום הדו"ח, כאשר לא הציג הסבר כלשהו לשיהוי הניכר בהגשת בקשתו ביחס לתשלום ולא הסביר מדוע פנה רק עכשיו לבית המשפט, בשים לב למועד ביצוע העבירה.

המבקש גם לא העלה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש. יצוין כי בקשה להסב את הדו"ח על שם אדם אחר אינה מהווה עילה מוצדקת להיעתר לבקשה משלא הגיש המבקש הבקשה במועד אלא בשיהוי ניכר.

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. 

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ב, 24 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.