החייב בתיק ההוצאה לפועל – יעקב מזרחי – חייב סכומי כסף לעירית ירושלים בגין ארנונה על נכסים שלו בתחום עירית ירושלים. החייב לא שילם את חובותיו, ולפיכך ננקטו נגדו צעדים בהתאם לפקודת המיסים (גביה), ובמהלכם נרשם "שעבוד" על מבנה המצוי ברחוב הרצוג 2 ירושלים גוש 30025 חלקה 7 (להלן "הנכס"). הנכס רשום על שם החייב וע"ש אביו- יצחק מזרחי, המערער- בחלקים שווים.

העיריה פעלה למימוש הנכס, ולצורך כך פתחה תיק הוצל"פ וב"כ העיריה מונה ככונס נכסים. במסגרת המינוי הופנה כונס הנכסים להגיש בקשה לפירוק שיתוף, שכן, כאמור, מחצית הנכס הינה בבעלות אביו של החייב – מר יצחק מזרחי.

כונס הנכסים הגיש תביעה לפירוק שיתוף, וביום 4.9.19 ניתן פסק דין על ידי חברתי כב' השופטת מוריה צ'רקה בתיק 7409-08-17, בו נדחתה הבקשה לפירוק שיתוף, וזאת כיוון שלחייב נכסים אחרים, ללא בעלות משותפת, שניתן לגבות מהם את חובותיו. בית המשפט קבע , כי אין באיזון שבין זכויות התובע – מר יצחק מזרחי – לבין זכויות העיריה מקום לפרק את השיתוף. בית המשפט קבע עוד, כי אם יתברר שאין די בנכסים האחרים של החייב להביא לסילוק חובותיו לעיריה, או שיתברר שלנתבע עצמו (מר יצחק מזרחי) חובות כלפי העיריה, ניתן יהיה לממש את הנכס או להגיש תביעה חדשה לפירוק שיתוף.

בשלב מאוחר יותר התברר, כי למר יצחק מזרחי חובות נפרדים לעיריה בגין ארנונה (לא על הנכס נשוא הליך זה), לפיכך המשיכה העיריה בפעולות כינוס הנכסים. טענת העיריה, לפיה, כיון שיש למר יצחק מזרחי חובות עצמאיים כלפי העיריה, היא רשאית לפעול למימוש הנכס אף ללא הגשת תביעה חדשה לפירוק שיתוף, התקבלה.

בעקבות כך פנה מר יצחק מזרחי לעיריה, ובסופו של דבר הגיע להסדר עם העיריה על חובות הארנונה, כאשר מצויין במפורש כי ההסדר לא כולל את ההוצאות ושכ"ט עו"ד, אותם צריך לסגור מול עוה"ד המטפל בתיק.

ענין שכה"ט לא סודר, ולפיכך המשיכה העיריה בהליכי כינוס הנכסים, שהגיעו כבר לשלב מתן הצעות והתמחרות.

מר מזרחי פנה שוב לכב' רשמת ההוצאה לפועל, וביקש לבטל את הכינוס, ככל שהדבר נוגע אליו, אך לאחר קבלת תגובת העיריה, שטענה שעדיין קיימים חובות שלו לעיריה, בקשתו נדחתה.

על החלטה זו הוגש הערעור או הבר"ע שבפני, כאשר בין לבין, ועל מנת שלא יהיו ויכוחים אם החוב בעיריה סודר אם לאו, שילם מר מזרחי את כל חוב הארנונה לנכס שבגינו פעלה העיריה (על אף שלפי ההסדר החוב היה אמור להיות משולם בתשלומים). גם בהסדר זה הובהר למר מזרחי, כי את החוב בגין הוצאות ושכ"ט עליו להסדיר ישירות מול ב"כ העיריה.

יש לציין, כי גם החייב בתיק ההוצאה לפועל טוען שהגיע להסדר עם העיריה על חובות הארנונה, וגם לגביו המחלוקת היא בענין ההוצאות ושכ"ט בלבד.

כאמור, כב' הרשמת קבעה, כי כיוון שנותרו חובות הן לחייב והן למר יצחק מזרחי, יימשכו הליכי הכינוס ועל כך הוגש הליך זה, כאשר מר מזרחי – המערער – טוען שאין מקום להמשיך בהליכי הכינוס עקב הסדרת חובותיו.

העיריה טוענת, כי קיימים חובות הן של החייב והן של מר יצחק מזרחי, ולא רק בגין שכ"ט והוצאות, ולפיכך יש לאפשר המשך הליכי הכינוס שאותם מנסים הן החייב והן אביו להכשיל במשך שנים.

לאחר שהוצגו בפני במהלך הדיון מסמכים, מהם עולה לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות בענין, כי חובות הארנונה הן של החייב והן של מר מזרחי הוסדרו, וכל שנותר הוא חובות בגין שכ"ט, ומאחר ואין בידי את הכלים לקבוע אם אכן כך פני הדברים, אם אכן מדובר רק בחוב בגין שכ"ט והוצאות ומה היקף החובות, אני מורה כדלקמן:

א. כיון שאין ספק שקיימים חובות, אף אם הם בגין שכ"ט והוצאות בלבד (וכאמור איני קובע שאכן כך פני הדברים), דין הערעור להידחות. בית המשפט קבע בפסה"ד בענין תביעת פירוק השיתוף, כי אם יהיו למערער עצמו חובות לעיריה, ניתן יהיה לפעול למימוש הנכס ללא צו לפירוק השיתוף, וכך הם פני הדברים.

ב. לאור המחלוקת בין הצדדים באשר לגובה החוב, הן של המערער והן של החייב, ימשך עיכוב מימוש המשכון למשך 15 יום מהיום. במהלך אותם 15 יום יגיש המערער (וככל שהחייב מבקש להגיש יגיש אף הוא) בקשה בענין גובה החוב (פרעתי או כל בקשה אחרת שתיראה לו) בכל אחד מהתיקים בהוצל"פ בהם הוא חייב כספים לעיריה, בין אם עבור ארנונה, בין עם עבור שכ"ט והוצאות ובין אם כל חוב אחר. ביחד עם הבקשה יגיש בקשה לעיכוב מימוש הנכס. כב' הרשם/ת שאליהם יגיעו הבקשה או הבקשות, יחליטו האם יש מקום להמשך עיכוב המימוש ובאילו תנאים יחול העיכוב (ככל שההחלטה תהיה שיש מקום להמשך העיכוב). היה ויינתן עיכוב, הוא ימשך עד המועד שיחליט אותו רשם/ת. היה ולא ינתן עיכוב יהיה כונס הנכסים רשאי להמשיך בהליכי הכינוס מהמקום בו הם הופסקו עקב העיכוב בתיק זה.

כיון שלמעשה הערעור נדחה, ישלם המערער למשיב הוצאות ושכ"ט בסך 3000 ₪ שייגבו מתוך סכום הערובה. יתרת סכום הערובה תוחזר למערער, אם אין מניעה אחרת לעשות כך.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.