לפני: כב' השופט עדו בן-צור

נציג ציבור (עובדים) מר אהרון ביתן

נציג ציבור (מעסיקים) מר נתן חיים

פסק דין

בפנינו תביעה בהליך דיון מהיר בטענה לפיטורים על רקע הפליה ולהלנת שכר.

רקע עובדתי

1. התובע הועסק על ידי הנתבעת, חברת מ. ברזילאי עבודות מתכת בע"מ, פרק זמן קצר של 6 ימים, החל מיום 8.12.2019 ועד ליום 15.12.2019, לאחר שהופנה לנתבעת על ידי חברת השמה.
2. עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בתחום עיבוד שבבי, זיווד אלקטרוני, פיתוח תוכן הנדסי מכאני וייצור מכלולים מכאניים לתעשייה.
3. ביום 15.12.2019 הסתיימה העסקת התובע. הצדדים חלוקים על נסיבות סיום העסקה.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, הוא פוטר על ידי הנתבעת עקב מוגבלותו הפיזית. לטענתו, ביום 12.12.2019 הוא נדרש להרים מכשיר השוקל כ- 50 ק"ג. עקב מוגבלותו, המוכרת גם על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 28% אחוזי נכות, הוא נזקק לבקש עזרה מהאחראי בעבודה. לדבריו, נוכח העובדה כי הוא נזקק לעזרה בהרמת משקל, ביום 15.12.2019 הוא פוטר על ידי מנכ"ל הנתבעת, כך שבפועל הוא הופלה ופוטר עקב מוגבלותו. בגין רכיב זה עתר התובע לפיצוי בסך 3,000 ₪.
2. בנוסף, טען התובע כי את השכר בגין עבודתו בחודש 12/2019 הוא קיבל בהמחאה רק בסוף חודש 3/2020, כך ששכרו הולן במשך למעלה מחודשיים, עובדה שגרמה להגבלת כרטיס האשראי שלו. בגין הלנת שכרו עתר התובע לתשלום ריבית בסך 996 ₪, לפיצוי על הנזק לכרטיס אשראי במהלך 6 חודשים בסך 6,000 ₪, ולפיצוי על הנזק העתידי לאשראי שלו בסך 3,000 ₪. בנוסף, תבע התובע הוצאות משפט שונות בסך 1,283 ₪.
3. לטענת הנתבעת, התובע כלל לא פוטר על ידה, אלא חדל להגיע לעבודה מבלי ליידע את הנתבעת לסיבת הפסקת עבודתו. בנוסף, הכחישה הנתבעת את הטענה להפליה. לטענתה, התובע הסתיר את מוגבלותו הפיזית בעת הליך קבלתו לעבודה ובמהלך העסקתו, וכלל לא דיווח לנתבעת על אחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד טענה הנתבעת, כי העבודה בנתבעת אכן דורשת מאמץ פיזי, אך אינה דורשת הרמת משקל כבד כטענת התובע.
4. אשר לטענת התובע להלנת שכרו טענה הנתבעת, כי שכר עבודתו של התובע עבור חודש 12/2019 היה אמור להשתלם ביום 10.1.2020. היות ולא היו בידי הנתבעת פרטי חשבון הבנק של התובע, הוכנה לתובע המחאה לתשלום שכרו והוא התבקש להגיע ולקבלה, אך התובע הודיע כי הוא מסרב לקבלה.

דיון והכרעה

האם התובע פוטר עקב מוגבלותו?

1. לאחר בחינת הראיות והמסמכים שבפנינו, לא מצאנו ממש בטענת התובע כי פוטר מהעבודה עקב מוגבלותו, כפי שיפורט להלן.
2. ראשית, התובע לא הוכיח כי פוטר על ידי הנתבעת. כמפורט לעיל, התובע הועסק בנתבעת תקופה קצרה מאוד של 6 ימים בלבד. לדבריו, פוטר על ידי מר דודי ברזילי מנכ"ל הנתבעת (להלן – דודי), לאחר שנדרש לעזרה בהרמת משקל. יחד עם זאת, בעדותו בפנינו, כאשר נשאל התובע על נסיבות סיום העסקתו אמר את הדברים הבאים (ע' 4, ש' 8-11):

"ש. אתה אחרי שישה ימים, נכון שאתה זה שלא באת וחזרת לעבודה?

ת. פיטרו אותי. הוא אמר לי לך הביתה.

ש. מי אמר לך "לך הביתה"?

ת. הוא. (מצביע על נציג הנתבעת). אתה אמרת לי בעיניים."

(ההדגשה אינה במקור)

1. דודי מנכ"ל הנתבעת העיד בפנינו כי לאחר שהתובע קיבל מספר משימות מיוני מנהל העבודה, הוא החליט שזה לא מתאים לו וקם והלך. לדבריו: "אני לא פיטרתי לא קראתי לו ולא דיברתי איתו" (ע' 55, ש' 26-29).
2. דברי התובע כי דודי פיטר אותו "בעיניים" אינם ברורים. ייתכן שהתובע התרשם מההתנהלות מולו כי הוא מפוטר. יצוין, כי התובע אינו דובר עברית ברמה טובה, וייתכן שאף עובדה זו הביאה להבנה מוטעית מצדו כי הוא מפוטר. מכל מקום, התרשמנו כי עדותו של דודי בפנינו הייתה אמינה, ולפיה התובע לא פוטר מעבודתו, ומאידך התובע לא הציג בפנינו ראיות התומכות בטענתו לפיטורים. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי הוא פוטר.
3. שנית, התובע לא הציג בפנינו כל ראיה, לפיה הביא לידיעת הנתבעת, או לידיעת חברת ההשמה שהפנתה אותו לנתבעת, את מוגבלותו הפיזית ואת אחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, וזאת טרם תחילת העסקתו או במהלכה. דודי, מנכ"ל הנתבעת, העיד בפנינו כי מעולם הדברים לא נאמרו לו או לחברת ההשמה (ע' 6, ש' 4-11), וכאמור התרשמנו כי עדותו של דודי בפנינו הייתה אמינה. בנסיבות אלה, אף אם היה נקבע כי התובע פוטר מעבודתו כטענתו, יש לדחות את התביעה לפיטורים מחמת הפליה בשל מוגבלות, לנוכח אי ידיעת הנתבעת על מוגבלותו של התובע.
4. לכל האמור יש להוסיף את השיהוי הרב בה העלה התובע את טענותיו בנוגע לנסיבות סיום העסקתו. כאמור, התובע הועסק על ידי הנתבעת שישה ימים בלבד במהלך חודש 12/2019, והתביעה שבפנינו הוגשה בחודש 9/2021, כעבור שנה ותשעה חודשים ממועד סיום ההעסקה. כמו כן, לא הוצגו בפנינו פניות קודמות של התובע לנתבעת טרם התביעה, בהן נטענו טענות אלה, ואף לכך יש לתת משקל.
5. לאור כל האמור, התביעה לפיצוי בגין הפליית התובע בעת סיום העסקתו נדחית.

התביעה להלנת שכר ולנזקים שנגרמו לתובע עקב כך

1. לאחר בחינת המסמכים והעדויות שבפנינו, אנו סבורים שאף דינה של תביעה זו להידחות.
2. כאמור, לטענת הנתבעת, עם סיום העסקתו של התובע הוכנה לו המחאה לתשלום שכרו והוא התבקש להגיע על מנת לקחת אותה, אך סירב. טענה זו של הנתבעת נתמכת במסמכים שצירף התובע עצמו לתביעתו ואף בעדותו של התובע בפנינו.
3. מתרגום התכתבות מסרונים בין התובע לנציגת חברת ההשמה (נספח ה' לכתב התביעה) עולה, כי ביום 24.1.2020 כתבה נציגת חברת ההשמה לתובע כי הוא מתבקש לבוא לקחת את ההמחאה לתשלום שכרו. התובע השיב לה: "...אני לא בא לקחת את השיק והולך למשטרה. הוא נוכל. עדיף שלא ישלם שום דבר. העיקרון חשוב יותר".
4. כמו כן, כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית בעניין זה השיב: "כאשר אני יודע שההמחאה מוכנה. אני לא האמנתי שזה מוכן. כי הוא תמיד שיקר ששילם כבר". כמו כן, באשר למסרון שכתב התובע לנציגת חברת ההשמה העיד התובע: "אמרתי בגלל שהייתי מאוד עצבני וכל הזמן שיקרו לי ... אני צריך לבזבז יום עבודה כדי לקחת את הצ'ק. גרתי באשדוד" (ע' 4, ש' 19-25).
5. מהאמור עולה, כי הנתבעת הכינה לתובע המחאה לתשלום שכרו, אך התובע סירב להגיע ולקבל את ההמחאה בטענה ש"העיקרון חשוב יותר". בנסיבות אלה, אין לתובע להלין אלא על עצמו לעניין העיכוב בתשלום שכרו.
6. זאת ועוד, אף אם היינו מוצאים ששכרו של התובע שולם באיחור באשמת הנתבעת כטענתו, התביעה להלנת שכר התיישנה. בסעיף 17א לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 נקבעה תקופת התיישנות מיוחדת לתביעה לפיצויי הלנת שכר, כדלקמן:

"(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים".

1. בענייננו – הפיצוי הנתבע הוא בגין שכר שהיה אמור להשתלם בחודש 1/2020 ואשר לטענת התובע שולם לו בחודש 3/2020. התביעה הוגשה לבית הדין בחודש 9/2021, תקופה משמעותית לאחר חלוף 60 ימים ממועד התשלום כנדרש בחוק, ואף למעלה משנה מהמועד בו פדה התובע את ההמחאה שניתנה לו.
2. לאור כל האמור, לא מצאנו כי שכרו של התובע הולן על ידי הנתבעת, ומכל מקום עילת התביעה להלנת שכר התיישנה.
3. באשר לתביעה לפיצוי בגין הנזקים לכרטיס האשראי של התובע – ראשית, משקבענו כי התובע הוא אשר גרם לעיכוב בתשלום שכרו, ממילא נראה כי אין הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו עקב עיכוב זה. מכל מקום, תביעה זו היא נזיקית באופייה ולכן אין היא בסמכותו של בית הדין לעבודה (ר' רע"א 2407/14 מורן רוחם – אג'נס פרנס פרס בע"מ (מיום 14.10.2015)). לאור האמור, אף תביעה זו נדחית.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. משנדחתה התביעה ישלם התובע לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ב, (23 מאי 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.