08 נובמבר 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לערערים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הוועדה") מיום 6.6.21 אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 85.2%.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המערערת, ילידת 1960, הגישה בחודש יוני 2020 בקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממס הכנסה על-פי תקנות מה הכנסה (קביעת אחוזי נכות), תש"ם-1979. ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת דרגת נכות צמיתה בשיעור של 82.65% ובעקבות ערר שהמערערת הגישה, הוועדה קבעה, כי למערערת נכויות זמניות בשיעורים שונים וכן נכות משוקללת יציבה בשיעור 85.2% החל מיום 14.1.21.
2. לטענת המערערת, הוועדה שגתה כאשר קבעה לה נכות משוקללת יציבה בשיעור 85.2%. המערערת סובלת מסרטן שד גרורתי בגינו נקבעו לה על-ידי המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית בשיעור 100%. בנוסף על כך סובלת המערערת ממחלת הפיברומיאלגיה וההגבלות הנובעות ממנה, כעולה מהאישור של פרופ' דן בוסקילה מיום 16.12.20. עם זאת, ועל אף הממצאים הברורים מבדיקת הוועדה מיום 4.4.21, הוועדה לא התייחסה לליקוי זה בהחלטתה.

המערערת מוסיפה וטוענת, כי הגם שהוועדה ציינה את הבקע הסרעפתי ממנו סובלת המערערת, הליקוי נשמט בקביעת אחוזי הנכות. כמו כן, הוועדה טעתה כאשר לא קבעה נכות גבוהה יותר בגין דלקת בוושט(אזופיגיטיס).

אשר לצפיפות העצם, המערערת טענה, כי הוועדה לא נתנה התייחסות מספקת לנושא זה ובחרה שלא לקבוע למערערת נכות בגין ירידה בצפיפות העצם. בנסיבות אלו נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בכך שלא קיבלה את הערכת הנכות אשר הוצגה במעמד הדיון.

1. לטענת המשיבה – הערעור אינו מגלה נימוק משפטי המצדיק את התערבות בית הדין וכולו עוסק בטענות רפואיות שהן בשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה. לטענת המשיבה, רופאי הוועדה התייחסו לנושא הפיברומיאלגיה אף כי הפגימה לא הועלתה על-ידי המערערת בפני הדרג הראשון ודי בכך להצדיק דחיית הערעור בנושא זה. כמו כן , המערערת נשלחה לבדיקות נוספות על-ידי המומחה מטעמה, פרופ' בוסיקילה לאור חוסר בהירות באבחון, אך היא לא הציגה תוצאות הבדיקות וגם לא מסמך הקובע אבחנה סופית ומדויקת ומכאן, כי לא נפל פגם בדחיית הערר בעניין זה.

אשר לבקע ההיאטלי, ניתן לראות בפרוטוקול כי הוועדה נימקה את קביעת הנכות בשיעור של 10% התואם לרמה "קלה" כלשון פריט 12(2)(ג)(I), לאחר עיון בבדיקת ה-CT משנת 2012 וגם בבדיקת האנדוסקופיה משנת 2021 בהם תואר הבקע כ"קטן". המשיבה מוסיפה ומציינת, לא עלתה טענה להחמרה באיזופגיטיס בפני דרג ראשון ולכן אין פגם בכך שהוועדה דחתה טענה זאת ועל המערערת להגיש בקשה נפרדת להחמרה. זאת, בנוסף לכך שממצאי הבדיקות בשנים 2012 וכן 2021 היו זהים, כך שלא ניתן לקבוע החמרה.

לגבי נושא צפיפות העצם, לא זו בלבד שהוועדה קבעה שהירידה בצפיפות העצם אינה גורמת לנכות תפקודית כנדרש לפי לשון סעיף הליקוי, אלא שהמערערת אף קיבלה 10% הכוללים את הכאבים המפושטים הנלווים לה. על מנת לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 3 ב' על המערערת לקבל טיפול תרופתי ואין היא מקבלת טיפול כזה. לאור האמור לעיל, ומשוועדת הערר עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה, המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.

1. בטיעון משלים מיום 7.7.22 העלתה המערערת טענה, כי היא סובלת מסרטן שד מפושט וגרורתי וכי בגין כך הביטוח הלאומי קבע למערערת 100% נכות רפואית על-פי החלטה מיום 31.1.22. המערערת חזרה על עיקר טענותיה והוסיפה, בין השאר בעניין הפיברומיאלגיה, כי לא מוכחש כי המומחה מטעמה ציין כי אינו יכול לשלול קיומה של מחלה נוספת המסבירה את התופעות של הפיברומיאלגיה, אלא שהמשמעות היא שהיה על הוועדה לקבוע נכות בגין שתי הפגימות. כן הפנתה המערערת לכך, שבניגוד לטענת המשיבה, המערערת מטופלת תרופתית בגין צפיפות העצם והוועדה גם ציינה זאת בפרוטוקול מיום 6.6.21 ומכאן כי היה עליה לקבוע נכות לפי פריט 3.ב. כמו כן, המערערת הצביעה על כך שהוועדה טעתה באופן בו ציטטה את הבדיקות שהמערערת הציגה, כי בבדיקה מיום 21.2.21 הוגדר הבקע כבינוני ולא קל.
2. בתגובת המשיבה מיום 7.9.22 נטען, כי בגין סרטן השד, הישנות המחלה חלה לאחר התכנסות הוועדה, ומשכך אינה רלבנטית לערעור זה ולא היה מקום לצרף מסמכים בגינה. בעניין הפיברומיאלגיה העלתה המערערת טענה חדשה, שמדובר במחלת הסיוגרן בנוסף למחלת הפיברומיאלגיה בעוד שפרופ' בוסקילה מציין כי התמונה היא של מחלת פיברומיאלגיה אך יש לשלול את מחלת הסיוגרן. לפיכך, לא נפל פגם בהחלטות הוועדה באשר לשיעורי הנכות והחלטותיה הן רפואיות ומובהקות.
3. בתשובת המערערת מיום 18.9.22 נטען, בין השאר, כי ביחס להצגת המסמכים על מחלת הסרטן, קיים קשר ישיר בין מחלת הסרטן לפגיעה בצפיפות העצם וכבר נקבעו לה 100% נכות בגין המחלה מיום 1.12.2021.

דיון והכרעה

1. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לדון בערעורים על החלטות של וועדות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה נ' משרד האוצר אגף מס הכנסה (ניתן ביום 24.8.2008)).
2. בית המשפט העליון קבע כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, בית הדין לעבודה מוסמך לדון בערעורים על החלטות הוועדות לעררים רק בשאלות משפטיות. כן נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם נפלו פגמים בקביעת הנכות ע"י הועדה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכבה, אופן התנהלותה והשיקולים עליהם הסתמכה (ראו למשל עב"ל (ארצי) 45534-04-13 אלי עמר נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (ניתן ביום 26.1.14)).
3. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה של הוועדה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154-0 לבל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474) כמו כן, ראוי שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).
4. כאן המקום לציין, כי נפסק כי ההלכות החלות על ועדות ערר רפואיות המתכנסות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ב – 1995 חלות גם ביחס לוועדות רפואיות המתכנסות מכוח פקודת מס הכנסה (ראו בג"ץ 570/09 אלכסנדר וינאפל נ' שר האוצר משרד האוצר (ניתן ביום 18.11.2009)).
5. לאחר ששקלתי אתת טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, כמפורט להלן.
6. הוועדה התכנסה לראשונה בתאריך 4.4.21, האזינה למערערת ולבא כוחה ורשמה דבריהם לפרוטוקול כדלקמן (כל הטעויות במקור, ההדגשות אינן במקור):

"עו"ד: כירורגי – קבעו 15% סובלת מצלקות ניתוחיות זעירות ונרחבות ממוקמות בבית השחי, חזה ובטן. ד"ר שלגר מבקשת 20% צירפנו חוו"ד

אורטופדית – ערעור על כתף ימין שנקבעה 10%. בבדיקות הודגמו שינויים ניווניים ב - ACL וראש ההומרוס, הגבלה בתנועתיות ומבקשים ע"פ הערכה 15%.

כנ"ל לגבי דיסקופתיה מתני, סובלת מהגבלה ואנו מבקשים 15%.

פנימאי – ירידה בצפיפות העצם והוועדה לא התייחסה לכך.

מטופלת בפוסלן. הערכה מבקשת נכות 10%.

בקע סרעפתי.

הפרעות שינה - לא הייתה התייחסות. בהערכה הומלצה נכות לפי סעיף 5.

עוררת – אני מילדות עם הפרעת שינה.

עוה"ד: אנמיה – לא ניתנה התייחסות. כל הזמן יש ירידה ויש מחשבות לחזור לעירויים. הבעיה התחילה מ- 20/2.

פעם אחרונה ברזל לוריד – לפני 6 שנים.

פיברומיאלגיה – אובחנה ב- 2012 ויש לנו מסמך עדכני מפרופ' בוסקילה.

לגבי סרטן שד - נקבעה נכות של 30%. ביקשנו לבדוק אם קבעו נכות 100% בשנים 2013-2014.

עוררת: עשיתי ניתוח שרוול לפני 10 שנים.

עוה"ד: עשתה מעבדת שינה."

הוועדה בדקה את המערערת, עיינה במסמכים הרפואיים וציינה את ממצאיה. מפאת ריבוי מחלותיה, מובא להלן החלק המתייחס לנושאי הערעור בלבד:

"פנימית – מפרקים גדולים וקטנים ללא סימני אודם, נפיחות או דלקת. תנועות המפרקים תקינות. קיימת רגישות מעט מוגברת בנקודות טריגר אופייניות – מרפקים, קדמת בית החזה, שכמות, גב תחתון, מפרקי ירכיים וברכיים. 12/16 נקודות טריגר."

בתום ישיבה זו, הוועדה ביקשה לקבל חוות דעת נוירולוגית לעניין הפרעת השינה וקבעה, כי תסכם ללא נוכחות המערערת עם קבלת חוות הדעת.

1. בתאריך 6.6.21 הוועדה התכנסה לצורך סיכום, וכך נרשם בפרוטוקול:

"בקע סרעפתי – הוועדה עיינה בבדיקת C.T. מיום 30.12.12 בו מתואר בקע סרעפתי קטן, עברה בדיקת אנדוסקופיה 26.2.21 שם מתואר בקע סרעפתי גולש קצר וכן עדות לאזופגיטיס וגסטריטיס קלה.

לעניין דלקת פרקים – הוועדה עיינה בסיכום ביקור ד"ר לנגויף מיום 5.11.12 אשר מאבחן פוליארריטיס סרונגטיבי.

הוועדה עיינה בסיכום ביקור ד"ר קמחי ראומטולוג 3.3.20 אשר מתאר אוסטאוארטריטיס קשה במפרק CMC1 וכן כאבים בעמ"ש מותני אשר מתוארים כאב מכני מובהק.

הוועדה עיינה בסיכום ביקור פרופ' בוסקילה 16.12.20 אשר מאבחן פיברומיאלגיה אבל אינו שולל אפשרות שמדובר בתסמונת עמ"ש "סינגרן".

...

לעניין צפיפות העצם – הוועדה עיינה בסיכום בדיקות ציפות העצם מיום 11.6.14 אשר הדגימה אוסאופיניה ואוסטפורוזיס אשר מטופלים תרופתית.

...

לעניין צפיפות העצם – מדובר בהפרעה מטבולית שאינה כרוכה בנכות תפקודית וככל הנראה שגורמת לכאבים מפושטים. הנכות נכללת באחוז נכות שיקבע למחלת המפרקים המפושטת. הוועדה עיינה בחוות ד"ר חגית שלנגר מיום 2/20 ומקבלת באופן חלקי את המלצותיה."

עולה מהפרוטוקול, כי הוועדה התייחסה למרבית תלונות המערערת בצורה מפורטת ומקיפה. כך, בעניין הפיברומיאלגיה, ניתן בהחלט לעקוב אחר הילך מחשבתה של הוועדה אשר מסבירה, כי אמנם מבדיקתה עולה כי קיימת רגישות מוגברת בנקודות טריגר אופייניות אך יש עדיין ספק בדבר האבחון הסופי, כעולה מסיכום הביקור אצל פרופ' בוסקילה. על כן, לא מצאתי לקבל טענת המערערת בעניין טעות משפטית בהקשר זה.

1. שונים הם פני הדברים ביחס לטענות המערערת בעניין הבקע. מהפרוטוקול עולה, כי הוועדה הסתמכה על בדיקה מיום 26.2.21 בה נרשם לכאורה "עדות לאזופגיטיס וגסטריטיס קלה". עם זאת, בבדיקה זו, הנושאת תאריך 23.2.21 צוין, כי לצד "בקע גולש קצר" כפי שציטטה הוועדה, קיימת גם "אזופגיטיס בחומרה בינונית". פער לכאורי זה, בין הרשום בבדיקה לבין הרשום בהחלטת הוועדה, מצדיק החזרת עניינה של המערערת בנושא זה להבהרת הוועדה.
2. כך גם בעניין צפיפות העצם: לא ניתן להבין מהחלטת הוועדה מדוע לא פסקה נכות בגין טענתה זו, בשים לב לכך שגם ללא נכות תפקודית, עצם העובדה שהיא נוטלת תרופות לכאורה מכניס אותה לפריט ליקוי 3.ב, העוסק במצב בו אין "הפרעה ניכרת בכושר העבודה ובמצב הכללי של החולה או מצב לאחר ניתוח או טיפול, לא נשארו סימני מחלה" אבל מצב זה הוא "בעזרת תרופות ...הניתנים בהתמדה". כעולה מהפרוטוקול דלעיל, הוועדה קבעה כי המערערת מצויה בטיפול תרופתי בשל צפיפות העצם ולאור התוצאה, לא ניתן להבין איזה משקל, אם בכלל, ניתן לעניין זה. יודגש, כי בהקשר זה, הוועדה אף ציינה כי היא מקבלת "באופן חלקי" את חוות דעתה של המומחית בתחום הפנימי ד"ר חגית שלנגר, אשר פסקה למערערת 10% בגין פריט 3.ב, אך משלא פירטה מעבר לכך, לא ניתן להבין מדוע לא פסקה נכות כפי המלצתה.
3. סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי, ואני מורה כדלקמן:

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה, בהרכבה מיום 6.6.21, על מנת שתשקול עמדתה מחדש ביחס לטענות המערערת בעניין צפיפות העצם והבקע. בעניין צפיפות העצם, הוועדה תתייחס לעובדה כי המערערת נוטלת טיפול תרופתי בגינה וכי ד"ר שלנגר המליצה על פריט ליקוי 3.ב. בעניין זה. בעניין הבקע, הוועדה תתייחס לתוצאות הבדיקה מיום 23.2.21 והרישום בעניין "אזופגיטיס בחומרה בינונית" המופיע שם.

המערערת תוזמן לוועדה ותוכל לטעון בפניה.

החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.

1. לאור התוצאה, המשיבה תישא בהוצאות המערערת בסך של 1,200 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ג, (08 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.