05 ינואר 2022

1. ביום 15/09/2021 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת בשל זכויות המגיעות לו עקב עבודתו אצל הנתבעת וסיומה.

2. הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מיום שנמסרו לה כתבי בי-דין, וחרף העובדה שאלה נמסרו לה, לא הגישה כתב הגנה.

 3. משלא הוגש כתב הגנה במועד, ומשזה לא הוגש אף בחלוף ארכה נוספת שניתנה לנתבעת, ובהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, ניתן בזאת פסק דין על יסוד כתב התביעה.

4. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. השלמה לפיצויי פיטורים בסך של 25,304 ₪.

ב. אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 7,800 ₪.

ג. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 5,000 ₪.

ד. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪.

ה. דמי הבראה בסך של 6,804 ₪.

ו. פדיון חופשה בסך של 10,800 ₪.

ז. תוספת משפחה בסך של 960 ₪.

ח. דמי כלכלה בסך של 3,120 ₪.

ט. מענק שנתי בסך של 3,120 ₪.

י. חלוף השתלמות בסך של 2,340 ₪.

יא. שעות קיץ בסך של 8,356 ₪.

יב. דמי נסיעות בסך של 20,592 ₪.

יג. דמי חג בסך של 7,200 ₪.

יד. גמול שעות נוספות בסך של 310,494 ₪.

לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (15/09/2021).

5. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בסך כולל 5,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' שבט תשפ"ב, (05 ינואר 2022), בהעדר הצדדים.