20 פברואר 2022

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 14.7.21 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 5% מיום 30.4.20 (להלן: "ההחלטה").

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1969, מנהל עבודה. ביום 9.10.18 נחבל המערער בעבודתו והאירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה "חבלה בכתף שמאל ובצוואר".

3. בהחלטתה מיום 16.9.20 דחתה הוועדה את הערר בתחום הנוירולוגי וקיבלה את הערר בתחום האורתופדי. הוועדה נימקה את החלטתה כך:

"מבחינה נוירולוגית לא נמצא חסר נוירולוגי אשר תואם לבדיקת EMG ומקנה אחוזי נכות. אין החמרה.

מבחינה אורטופדית הוועדה מקבלת את הערר בחלקו ובגין הגבלה קלה מאד בתנועת הצוואר ממנה התרשמה. הועדה קובעת 5% לפי מחצית סעיף 37(5)א' מאחר ולא נמצא עדות לבעיה שורשית בעמ"ש צווארי.

הוועדה סבורה שאין מקום להפנות את התובע לחוות דעתו של רופא כאב מאחר ותסמונת כאב הינה חלק אינטגרלי של בעיה שורשית שלא נמצאו סימנים של פגימה זו בבדיקה קלינית נוירולוגית. לתובע נכות בגין הגבלה בתנועות כאמור והיא משקפת את מצבו.

הוועדה אינה מקבלת את חוות דעתו של דר" דיין מיום 23.12.19 בנוגע לגובה נכות בגין הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי (ממצאי בדיקת הוועדה שונים ממצאיו) וגם בנוגע לתסמונת כאב מהסיבות שפורטו".

הוועדה קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 5% בגין מגבלת תנועה בצוואר, בהתאם לפריט ליקוי 37(5)(א) במחצית.

4. המערער הגיש ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה (ב"ל 16932-12-20). בפסק הדין מיום 23.4.21 התקבל הערעור באופן חלקי:

"עניינו של המערער יושב אל הוועדה באותו הרכב על מנת שתידרש לבדיקת MRI עמוד שידרה צווארי, מיום 24.1.19, ותבהיר האם יש בממצאיה כדי לשנות מהחלטתה. ככל שהוועדה תסבור לאחר עיון בבדיקה זו כי נדרש חוות דעת של מומחה בתחום הכאב, תשקול הוועדה להיוועץ במומחה כאמור" (להלן: פסק הדין המחזיר).

החלטת הוועדה

5. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 14.7.21. לאחר שרשמה את תלונות המערער ואת טענות בא כוחו, קבעה הוועדה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפס"ד וכן האזינה קשב רב לבא כוח התובע וכן לדברי התובע. הוועדה עיינה בבדיקת MRI מיום 24.1.2019. לפי בדיקה זו מדובר בבלט דיסק דיפוזי ב- 4-5C עם לחץ על השק. ב- 5-6C בקע דיסק שמאל עם לחץ על השק ושורש משמאל, וב- 6-7C בלט דיסק עם לחץ על השק. הוועדה עיינה גם ב- CT עמ"ש צווארי מיום 28.11.2018, שם מופיעים בלטי דיסק מ- 1-2C ועד 6-7C, כלומר לכל האורך, עם שינויים ניווניים תחלואתיים בצורת אוסטאופיטים ודיסק מסויד. הוועדה מציינת ומדגישה כי הדימות מהווה אמצעי עזר, ברם הנכות במקרה של פריצת דיסק נקבעת על פי קובץ התקנות במגבלת התנועות. כלומר, גם אם קיימת בעיה דיסקוגנית בדימות ללא ממצא תפקודי, הרי שאין נכות. הוועדה קיבלה את ערר התובע בערעורו על החלטת דרג ראשון. אשר לחוות דעת ד"ר דיין, מומחה כאב, הרי שד"ר דיין בחוות דעתו מציין במפורש שסיבת הכאבים הינה בלט הדיסק ממנו סובל, דהיינו, בעיה אורטופדית ולא בעיית כאב גרידא. לסיכום הוועדה אינה מוצאת מקום לשנות מהחלטתה".

בהתאם לאמור, הוועדה הותירה את דרגת נכותו היציבה של המערער בשיעור 5%, מיום 30.4.2020.

טענות הצדדים

6. לטענת המערער, הוועדה לא הבינה את חוות דעתו של ד"ר דיין ושגתה עת לא קבעה נכות נפרדת בגין כאב. המערער טען עוד, כי הוא מטופל במרפאת כאב עם זריקות, והוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המתעדים שהוא סובל מכאבים. המערער הוסיף, כי חברת הביטוח הפנתה לחוות דעת בתחום הכאב, וכי היה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה כאב או להפנותו ליועץ מטעמה.

7. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ניתחה את בדיקת ה- MRI והסבירה את מסקנתה. עוד נטען, כי פסק הדין המחזיר דחה את טענות המערער בנוגע לחובת ההיוועצות עם מומחה כאב.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

9. משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן (תב"ע (ארצי) 01-29-נא מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). ככלל משעה שמוחזר הדיון לוועדה באמצעות פסק דין מחזיר, על הוועדה לערוך דיון על פי הוראות פסק הדין המחזיר. במקרה של ערעור נוסף על החלטת הוועדה, יהיה בית הדין עצמו מוגבל לבחינת השאלה: האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר (עב"ל (ארצי) 114/07 עוקרבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.2008).

10. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתעיין בבדיקת MRI עמוד שדרה צווארי מיום 24.1.19, ותבהיר אם יש בממצאי הדימות כדי לשנות מהחלטתה. פסק הדין הוסיף, כי אם לאחר עיון בבדיקה זו תסבור הוועדה שנדרשת חוות דעת של מומחה בתחום הכאב, תשקול היוועצות כאמור.

11. עיון בהחלטת הוועדה מלמד, כי הוועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ונדרשה אל בדיקת ה-MRI מיום 24.1.2019. הוועדה ניתחה את ממצאי בדיקת הדימות והסבירה, כי קיים בלט דיסק דיפוזי בגובה חוליות 4-5C עם לחץ על השק; בקע דיסק שמאל עם לחץ על השק ושורש משמאל בגובה חוליות 5-6C; בלט דיסק עם לחץ על השק בגובה חוליות 6-7C. לאחר שסקרה גם ממצאי בדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 28.11.2018, אשר הדגימה בלטי דיסק מגובה חוליות 1-2C ועד 6-7C, הבהירה הוועדה שמדובר בשינויים ניווניים תחלואתיים בצורת אוסטאופיטים עם דיסק מסויד. לאחר מכן הסבירה הוועדה, כי פריצת דיסק, כשלעצמה, אינה מקנה נכות, והנכות נקבעת בהתאם למגבלה בתנועות עמוד השדרה. כלומר: בדיקת הדימות מהווה אמצעי עזר בלבד, ובעיה דיסקוגנטית המודגמת בבדיקת דימות אינה מעניקה נכות, אלא אם קיים ממצא תפקודי המודגם בבדיקה הקלינית. לדעת הוועדה, אפוא, הממצאים המודגמים בבדיקת ה-MRI אינם מקנים נכות נפרדת, והנכות שנקבעה למערער הוענקה בגין ההגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. מדובר בקביעה רפואית מנומקת, סבירה וברורה, שאין מקום שבית הדין יתערב בה.

12. חלקו השני של פסק הדין המחזיר הורה לוועדה, כי אם תסבור שממצאי בדיקת ה-MRI מצדיקים היוועצות עם מומחה כאב, תפנה את המערער לבדיקה כאמור. הוועדה הסבירה, כי המומחה מטעם המערער, ד"ר ליאור דיין, ציין במפורש בחוות דעתו, כי "סיבת הכאבים הינה בלט הדיסק ממנו סובל, דהיינו, בעיה אורטופדית ולא בעיית כאב גרידא". כלומר, המערער אינו סובל מתסמונת כאב. על כן, לא מצאה הוועדה מקום להפנות את המערער לבדיקת יועץ מטעמה מומחה כאב והסתפקה בקביעת הנכות האורטופדית לפי פריט ליקוי 37(5)(א).

13. נדחית טענת המערער בכל הנוגע להפנייתו למומחה כאב. בפסק הדין המחזיר נדחו טענותיו בנוגע לחובת היוועצות עם מומחה בתחום הכאב, ונקבע כך:

"הוועדה מציינת כי לא נמצאה עדות לבעיה שורשית בעמ"ש צווארי ולכן לדעתה אין מקום להפנות את התובע למתן חוות דעת של רופא כאב מאחר "ותסמונת כאב הינה חלק אינטגרלי של בעיה שורשית שלא נמצאו סימנים של פגימה זו בבדיקה קלינית נוירולוגית.

הנה כי כן, הואיל והוועדה לא מצאה עדות לפגיעה שורשית, הרי שהיא אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר דיין המעניק נכות בגין פגימה זו.

החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה באי מינוי מומחה בתחום הכאב או היוועצות עם מומחה זה. לכך אוסיף, כי ד"ר דיין אוחז בשתי התמחויות - בתחום כירורגיה אורתופדית וכן בתחום הכאב ואילו בוועדה ישב מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית וכן מומחה בתחום הנוירולוגיה, הלקות אשר בגינה העניק ד"ר דיין אחוזי נכות. נוכח המפורט, הרי שלא שוכנעתי כי הוועדה הייתה מחויבת להיוועץ עם מומחה בתחום הכאב ועל כן טענות המערער לעניין זה – נדחות".

14. לא מצאתי ממש בטענה לתיקון טעות סופר שנפלה בפרוטוקול הוועדה מיום 16.9.20. טענות הערעור בנוגע להחלטת הוועדה לפני פסק הדין נדונו והוכרעו בהליך הקודם, והן אינן נוגעות לערעור זה המופנה כנגד החלטת הוועדה מיום 14.7.20. למעלה מהדרוש אציין, כי הטענה לתיקון טעות סופר בפרוטוקול הוועדה (בהתכנסותה לפני פסק הדין) נטענה בעלמא, והיא אינה מבוססת.

15. המסקנה העולה מכל האמור היא שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

סוף דבר

16. אשר על כן, הערעור נדחה.

17. אין צו להוצאות.

18. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ט אדר א' תשפ"ב, (20 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.