במסגרת עתירה זו מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה על ביטול החלטת ועדת הפשרות בעיריית בת ים מיום 4.3.2021 (להלן: "ההחלטה") שדחתה את בקשתם למחיקת החוב הרשום לחובתם; כן מבוקש ליתן צו לעיריית בת ים (להלן גם "העירייה") ליתן לעותרים הנחה בארנונה; עוד עתרו ליתן צו האוסר על המשיבה לנקוט בהליכי גביה בתיק ההוצאה לפועל 01-65254-11-5 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב לגביית החוב (להלן: "תיק ההוצל"פ").

עיקרי העובדות

1. העותרים הגרושים זה מזו הם הבעלים והמחזיקים בדירה ברחוב ששת הימים 8 בבת ים (להלן: "הדירה"). לעותרים חוב כספי לעירייה שמסתכם בסך 365,682 ₪ שנוצר מאי תשלום היטלים שונים (ארנונה, מים וביוב). שני מקורות לחוב, האחד, חוב לפי הוראות פסק דין שניתן בשנת 1996(!) נגד העותרים בגין אי תשלום ארנונה שלצורך גבייתו נפתח תיק ההוצל"פ. המקור השני הוא חוב בגין אי תשלומי ארנונה, מים וביוב לשנים החל ממועד פסק הדין קרי, משנת 1996 ואילך שבגינו ננקטו הליכי גבייה מנהליים.

במהלך השנים מאז נוצר החוב ובשל הליכי גבייה שונים שננקטו נגדם על ידי המשיבה חתמו העותרים על הסדרים לתשלום חובותיהם, אלא שהם לא עמדו בהסדרים הללו חרף ארכות שקיבלו מהמשיבה. משלא שולם החוב, הגישה העירייה ביום 20.5.2020 בקשה למינוי כונס נכסים לדירה במסגרת תיק ההוצל"פ, אך ההליכים עוכבו לבקשתם עד החלטה בעתירה שהודיעו כי הם עומדים להגיש.

2. ביום 7.9.2020 אכן הגישו העותרים עתירה, עת"מ 14641-09-20 (להלן: "העתירה הקודמת") ובה ביקשו כי בית המשפט יבטל את החוב וכן עתרו למתן צו המורה לסגור את תיק ההוצל"פ.

במהלך ההליך, איפשר בית המשפט (כבוד השופטת לימור ביבי) לעותרים לפנות לועדת ההנחות של המשיבה כדי למצות את זכויותיהם (החלטה מיום 14.12.2020), וביום 17.1.2021 הגישו העותרים בקשה לועדת הפשרות ובה עתרו למחוק את החוב (נספח 3 לעתירה).

3. ביום 4.3.2021 החליטה ועדת הפשרות של העירייה לדחות את בקשתם וקבעה:

"בנסיבות העניין, בהם החייבים הינם בעלי נכס לא ניתן להפחית מהחוב. מאשרים תשלום ריבית מוצמדת בסך 316,825 ₪" (נספח 1 לעתירה).

4. משניתנה החלטת ועדת הפשרות שדחתה את בקשתם, הודיעו העותרים לבית המשפט במסגרת העתירה הקודמת כי הם עומדים על עתירתם, ועל כן ניתן ביום 24.3.2021 פסק דין בעתירה הקודמת שדחה את העתירה (נספח 6 לעתירה).

5. העותרים לא קיבלו את ההכרעה וביקשו לערער עליה ולשם כך ואף ביקשו מבית המשפט העליון ארכה להגשת הערעור, והארכה אושרה במסגרת החלטה. אלא שמאחר שהעותרים היו מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי שלא הסכים, משיקוליו, להגשת הערעור על פסק הדין, לא הוגש הערעור והחלטת בית המשפט בעתירה הקודמת הפכה חלוטה.

משמעות ההחלטה החלוטה היא כי קיומו של החוב אושר והוא חלוט וכי פנויה הדרך להמשך הליכי ההוצל"פ וביניהם מינוי כונס נכסים לנכס.

6. אלא שלא כך סברו העותרים, ומשלא הוגש הערעור על פסק הדין ניסו למצות דרך נוספת שתקדם אותם למטרה ששמו בפניהם זה שנים רבות, למחוק את החוב החלוט הרשום לחובתם. כדי לעשות כן שבו ופנו לסיוע המשפטי בבקשה להגיש עתירה נוספת, והפעם, בעניין החלטת ועדת הפשרות.

הסיוע המשפטי אישר לעותרים את הבקשה והם הגישו את העתירה דנא ביום 24.9.2021 נגד החלטת ועדת הפשרות, שניתנה מחצית השנה קודם לכן, ביום 4.3.2021, עובר לפסק הדין בעתירה הקודמת. ולדייק את הדברים – החלטת ועדת הפשרות היא נושא העתירה דנא ניתנה במהלך ההליך הקודם, אך העותרים בחרו להתעלם ממנה, שמא חיכו להחלטת בית המשפט המנהלי שאולי יקבל את העתירה, ותתייתר את ההתיחסות להחלטת ועדת הפשרות.

רק לאחר שניתן פסק הדין ורק לאחר שהפך חלוט – מצאו העותרים, חודשים לאחר מתן החלטת ועדת הפשרות להשיג על ההחלטה, בשיהוי ניכר מאוד.

7. להשלמת התמונה, חשוב לציין כי בניסיון לייתר הליך נוסף זה בעניינם של העותרים, שבה ועדת הפשרות של העירייה ודנה בחוב של העותרים ואף נתנה החלטה ביום 22.11.2021 – החלטה מאוחרת להחלטה נשוא הליך זה, ובמסגרתה החליטה למחוק מסכום החוב סך של 6,962 ₪ (סכום ההנחה לה היו זכאים העותרים בשנים 2016 – 2018)(נספח 1 לכתב התשובה), ואולם גם החלטה זו של ועדת הפשרות אינה מקובלת על העותרים שטענו כי גם בהחלטה זו נפלו פגמים והיא ניתנה בחוסר תום לב, ואולם אין החלטה זו בבסיס העתירה ועמדת העותרים היתה להמשיך בהליך דנא המתייחס להחלטת ועדת הפשרות ממרץ 2021, ולא להחלטה המאוחרת (לגביה טרם הוגשה עתירה...).

טענות העותרים

8. העותרים טוענים כי ההחלטה ניתנה בהעדר הנמקה ראויה, בניגוד לחובת ההגינות החלה על המשיבה ולפיכך יש לקבוע כי ההחלטה בטלה. אין די בנימוק הכללי של הוועדה שלא ליתן הנחה רק בגלל שלעותרים בעלות בנכס, נימוק שבהיעדר פירוט נוסף הוא בלתי סביר, ושומט את חזקת התקינות המינהלית העומדת למשיבה עד כדי העברת הנטל למשיבה לשכנע את בית המשפט כי ההחלטה ניתנה כדין.

9. העותרים טוענים כי בהתאם לחוזר מנכ"ל 5/2012 "נוהל מחיקת חובות לרשות המקומית" (להלן: "הנוהל") הם זכאים לכך שהמשיבה תמחק את חובם או תפחית מסכומו וכי בהתאם לנוהל יש לוועדה סמכות ליתן הנחה גם במקרים בהם החייבים הינם בעלי נכס.

10. העותרים מנמקים את השיהוי בהגשת עתירתם בהמתנה להחלטת הסיוע המשפטי בעניינם שהתקבלה רק ביום 13.7.2021.

טענות המשיבה

11. טוענת העירייה כי יש לסלק את העתירה על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתה, לאחר חלוף כשבעה חודשים ממועד מתן ההחלטה, ללא נימוק ראוי לשיהוי זה. לטענתה אין לקבל את הסבר העותרים לשיהוי בכך שהמתינו לתשובת הסיוע המשפטי, שנתבקשה רק לאחר שנדחתה בקשתם להגיש ערעור על פסק הדין בעתירה הקודמת וגם אין כל הסבר לשיהוי בהגשת העתירה כחודשיים וחצי לאחר קבלת התשובה החיובית מהסיוע המשפטי.

שיהוי בהגשת עתירה ללא כל הצדקה ובלי שהוגשה בקשה להארכת מועד, היא סיבה ראויה לסילוק העתירה על הסף.

עוד טוענת המשיבה כי על העותרים היה להלין "בזמן אמת" נגד ההחלטה של ועדת הפשרות שניתנה במהלך העתירה הקודמת וממש לצורך קבלת אותה החלטה התעכב מתן פסק הדין בעתירה הקודמת, כל זאת עוד במהלך אותו הליך שהיה אמור למצות את הדיון.

12. גם לגוף הדברים טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה מאחר שהחלטת ועדת הפשרות לדחות את בקשת העותרים ניתנה כדין ולאחר שבחנה את כל השיקולים הרלוונטים, והיא מצויה במיתחם הסבירות ומשכך אין להתערב בה.

בפני הוועדה היו מונחים הנתונים הן אשר למצבם הסוציו-אוקונומי של הפונים אליה והן מצב הקופה הציבורית, ועליה לתת את הדעת למכלול הנתונים, כפי שאכן עשתה.

יש לזכור כי הכלל הוא שמחיקת חובות מוניציפאליים מהווה למעשה ויתור הרשות על כספי ציבור ומשמעות גריעתם מהקופה הציבורית מעבירה את הנטל לשאר תושבי הרשות המקומית.

עוד נטען כי הסמכות למחוק חובות היא בשיקול דעת הועדה ולא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעת של הרשות כאשר הוא מופעל כראוי במיתחם הסבירות; התערבות שמשמעה ביטול החלטת הרשות תעשה רק במקרים קיצוניים.

13. העובדה כי לחייב בעלות בנכס היא שיקול כבד משקל במסגרת בחינת האפשרות למחיקת חובות. הוועדה נימקה החלטתה בציינה כי העותרים הם בעלי נכס שניתן לממשו ומשכך אין מקום לבטל את החוב. היקף ההנמקה נגזר מנסיבות המקרה וממאפייניו ובענייננו די היה בנימוק שניתן ותימצת למעשה את הסיבה לקבלת ההחלטה. כך גם היה מדובר במקרה של היעדר הנמקה לחלוטין, דבר שאינו בענייננו, הרי שפגם שכזה אינו מביא לביטול ההחלטה.

דיון והכרעה

14. עיינתי בעתירה ובתשובת המשיבה, עיינתי גם בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, שמעתי את טיעוני הצדדים בדיון ולאחר שנתתי דעתי לכל אלה, ראיתי לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי; אך לא אסתפק בכך ולאחר שנתתי דעתי לטענות בעתירה גופה, אף אותן ראיתי לדחות.

15. תחילה לטענת השיהוי. העתירה דנא הוגשה ביום 24.9.2021 קרי, בחלוף למעלה משישה חודשים ממועד החלטת ועדת הפשרות שכאמור ניתנה ביום 4.3.2021. מכאן שכבר על פניו מדובר בשהוי ממשי, שהרי המועד להגשת עתירה נגד ההחלטה המנהלית הוא "...ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין" כך לשון תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. העותרים לא הגישו כל בקשה להארכת מועד והסתפקו בנימוק הסתמי כי המועד שבו הוגשה העתירה הוא בגלל המתנה לעמדת הסיוע המשפטי. אלא שהמתנה שכזו אינה מענה לשיהוי ובודאי אינה פוטרת את העותרים מלהגיש בקשת ארכה. לא רק זאת אלא שהם היו מודעים לכך כי יש להגיש בקשת ארכה עד לקבלת עמדת הסיוע, כפי שאכן עשו והצטיידו מבעוד מועד בארכה, עת המתינו לעמדת הסיוע המשפטי להגשת ערעור על החלטת העתירה הקודמת. ממש כך היה עליהם לעשות מבעוד מועד ולפנות לבקש ארכה להגשת עתירה עד קבלת עמדת הסיוע המשפטי, ובודאי שלא יכולים היו להתעלם מהוראות הדין ולהגיש עתירה במועד הנוח להם לפי החלטתם - ובענייננו למעלה מששה חודשים לאחר ההחלטה.

שבעתיים כך כשהתקופה שחלפה היתה בעצם בהמתנה לאישור הסיוע המשפטי להגשת ערעור על פסק הדין בעתירה הקודמת.

כלומר- כך היתה התנהלות העותרים:

תחילה התקבלה בחודש מרץ 2021 החלטת ועדת הפשרות נשוא העתירה דנא, אך לא נעשה לגביה דבר, שכן העותרים המתינו בעצם לראות 'מה ילד יום' וליתר דיוק מה תהיה ההחלטה של כבוד השופטת לימור ביבי בעתירה הקודמת והאם יקבל בית המשפט במסגרת פסק הדין את עמדתם לביטול החוב.

אלא שהעתירה נדחתה.

אז ביקשו העותרים לערער על פסק הדין, ושוב המתינו, והפעם להחלטת הסיוע המשפטי האם לתמוך בהגשת הערעור.

רק לאחר שהסיוע המשפטי לא הסכים לממן את ההליך הערעורי החליטו העותרים "לעשות פניית פרסה" ולחזור לשלב קודם - קרי, להחלטת ועדת הפשרות שניתנה חודשים רבים קודם לכן ולפני פסק הדין שדחה את בקשתם לביטול החוב, רק אז פנו לסיוע המשפטי בבקשה לאשר להם להגיש את העתירה דנא.

אולם גם אז לא אצה להם הדרך – שכן "האישור מהסיוע המשפטי למימון העתירה ניתן כבר ביום 13.7.2021..." (סעיף 19.2 לתשובה) והעותרים שכאמור לא נחפזו, החליטו להגיש את העתירה רק ב-24.9.2021 כחודשיים וחצי(!) לאחר אישור הסיוע המשפטי – ושוב הם פועלים לפי זמנם, לפי בחירתם, לפי נוחיותם והחלטתם, כנראה זה קרה כשהתפנו סוף סוף לעשות כך. הגשת העתירה כאמור, נעשתה למעלה מששה חודשים לאחר ההחלטה שנגדה הם עותרים, ובנסיבות שתארתי מהווה שיהוי של ממש.

יוצא אם כן, שהחלטת ועדת הפשרות ניתנה במהלך העתירה הקודמת וכחלק מנסיון הפשרה שנעשה על ידי בית המשפט במהלך ההליך עת איפשר בית המשפט לעותרים לפנות לועדת הפשרות; שהרי ככל שהועדה היתה נעתרת לעותרים נראה כי פסק הדין בעתירה הקודמת לא היה בא לעולם בתוצאתו. וכך תארה זאת כבוד השופטת ביבי: "לאחר סיום השלמת הטיעונים, הוצע להביא עניינם של העותרים בפני ועדת פשרות. בהמשך לכך, ביום 4/3/21, עודכן בית המשפט כי ועדת הפשרות דחתה את בקשתם של העותרים להפחתת החוב וזאת, הואיל והם בעלי נכס. משכך, אין מנוס מהכרעה בטענותיהם של הצדדים לגופה במסגרת פסק הדין ובהתאם לשורת הדין" (סעיף 14 לפסק הדין).

17. אם כן משדחתה ועדת הפשרות את בקשת העותרים הם שבו לבית המשפט המנהלי שביקש לדעת "האם הם עומדים על עתירתם..." (החלטת השופטת ביבי מיום 4.3.2021 בעתירה הקודמת). כאמור העותרים ביקשו לקבל פסק דין וזה אכן ניתן לאחר פרק זמן קצר. העותרים לא הלינו מאומה נגד החלטת ועדת הפשרות, אף לא מצאו להתייחס לכך בטרם ניתן פסק דין בעתירה הקודמת, הם פשוט המתינו לתוצאת פסק הדין שם. וכאמור משדחה בית המשפט את עתירתם הם מבקשים למצות כל דרך למחיקת החוב, כפי שתארתי פנו להליך ערעורי, ומשלא אושר להם להגיש ערעור באמצעות הסיוע המשפטי שבו להחלטת ועדת הפשרות שניתנה, כאמור, זה מכבר עובר לפסק הדין בעתירה הקודמת.

מדובר אפוא במהלכים 'אסטרטגיים' שיש בהם משום ניצול הליכי משפט, ובודאי שמדובר בשיהוי של ממש, ללא הצדקה, ללא הסבר וללא סיבה לשיהוי זה, למעט 'מהלכים טקטיים'. משלא נתקבל כל היתר לארכה מבעוד מועד, הגם שידעו העותרים כי עליהם להצטייד בארכה זו כפי שעשו במסגרת פנייתם לבית המשפט העליון, הרי שמדובר בשיהוי של ממש המצדיק סילוק העתירה על הסף.

לא ראיתי ב'הסברי' העותרים כדי לרפא את השיהוי הכבד וכאמור כבר מטעם זה ניתן לסלק את העתירה (עעמ 7208/19 המרכז החדש בע"מ נ' עיריית רמת השרון (1.11.2021)).

18. אולם לא אפטור עצמי מלהתייחס לעתירה לגופה, וכבר אומר כי לאחר בחינת הטענות ראיתי לדחות את העתירה גם לגוף הדברים.

הכלל הוא שעל כל מחזיק נכס לשלם ארנונה ואת כל המיסים וההיטלים המוניציפליים המוטלים על תושבי הרשות אלא אם הוא זכאי לפטור. מחיקת חובות שנוצרו בגין אי תשלומם למרות שהמחזיק היה מחויב לעשות כן, מהווה למעשה ויתור של הרשות על כספי ציבור, והתוצאה של מחיקת חובות לתושב ברשות מביאה בהכרח להכבדת הנטל על כלל התושבים האחרים הנושאים בנטל התשלומים או לקיצוץ בהיקף השירותים הניתנים להם, ומשכך ויתור שכזה נעשה במשורה ובמקרים חריגים:

"מתוך שתושבי הרשות המקומית כולם נהנים משירותיה של העירייה, הדעת נותנת כי הכול יחויבו אף בתשלום ארנונה על-פי אמות-מידה מסוימות שתיקבענה. אכן, פטור או הנחה כי יינתנו לתושב או לתושבים, יחייבו אותם פטור והנחה – על דרך העיקרון – אחת משתי אלה: הכבדת עולה של הארנונה על התושבים האחרים; קיצוץ בשירותים הניתנים לתושבים, גם לאלה הנושאים בעול הארנונה במלואה או יצירת גירעון כרוני בתקציבי העירייה" (בג"ץ 6741/99 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים פ"ד נ"ה (3) 673, 685 (2001) כן ראו ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ פ"ד נד (2) 433 (2000)).

19. תחילה להדגיש ולהבהיר כי עצם קיומו של החוב אינו במחלוקת לאור הקביעה המפורשת במסגרת פסק דין החלוט בעת"מ 14641-09-20 שניתן על ידי כבוד השופטת לימור ביבי מיום 24.3.2021 ובו לאחר שפרטה את הנסיבות, בחנה בדקה ושקלה את כל הנדרש - הגיעה למסקנה חד משמעית כי "לאור כל האמור והמפורט (בפירוט רב- א.נ.ח) ומשנדחו כל טענותיהם באשר לחובם כלפי המשיבה, דין עתירתם דחייה וכך אני מורה" (סעיף 21 לפסק הדין).

התרשמתי בדנא כי משתמו לעותרים האפשרויות לביטול החובות החלוטים במכלול הדרכים שנקטו - ובהעדר כל דרך אחרת לביטול החובות שחלקם מכוח פסק דין שניתן עוד ביום 21.3.1996 של בית משפט שלום בת"א 2447/95 ונאכפים במסגרת תיק הוצל"פ 01-65254-41-5 וחלקם בגין תשלומי ארנונה, מים וביוב החל משנת 1996 ואילך שבגינם ננקטו הליכי גבייה מנהליים שאושרו ביום 24.3.2021 על ידי בית המשפט המנהלי בעת"מ 14641-09-21, מנסים העותרים דרך נוספת לביטול החובות והפעם מצאו לנקוט בעתירה נגד החלטת ועדת הפשרות שדחתה את בקשתם למחוק את חובות העותרים.

20. החלטת הועדה הנתקפת: "בנסיבות העניין, בהם החייבים הינם בעלי הנכס לא ניתן להפחית מהחוב". בחנתי את החלטת הוועדה שלא להפחית מהחוב החלוט, ומסקנתי היא כי ההחלטה סבירה ומנומקת, גם אם היא קצרה, אך אין בכך לפגום בהבנת הרציונל שהדריך את הועדה, קרי, בעלות בנכס משמעה אפשרות מימוש נכס שהעותרים הם בעליו, לטובת תשלום החוב, מסקנה סבירה בהחלט בהנתן שויתור על חובות חלוטים נעשים במשורה ובהתחשב בהלכה כי ויתור על חובות לתושב אחד מהווה "הכבדת עולה של הארנונה על התושבים האחרים".

אוסיף כי לעניין היקף ההנמקה, הרי שלא מצאתי פגם בנימוק הלאקוני של הועדה שכן העיקר נאמר בה ומבהיר את הרציונל – בעלות בנכס מקרקעין, נימוק זה אינו סתמי אלא משקף את אומד דעת הועדה ומבהיר את הטעם העיקרי למתן ההחלטה באופן המאפשר לבקר אותה. בכל מקרה גם אם ההנמקה קצרה וניתן היה להרחיבה, הרי שלא ראיתי בנימוק התמציתי שניתן כדי פגם המביא לבטלות ההחלטה (עע"מ 2668/20 פלוני נ' משרד הבריאות ועדת התלונות על פסיכולוגים (21.11.2021)).

אוסיף עוד שבמסגרת הנסיבות לא ניתן להתעלם מהמשאבים הרבים שהשקיעה הרשות לגבות את החובות החלוטים הללו, את ההסדרים שסוכמו עם העותרים על דעתם אך העותרים לא מילאו אחריהם, הרי שנסיבות אלה לנוכח התנהלות העותרים תורמות למסקנה כי החלטת ועדת הפשרות ראויה וסבירה, ולא ראיתי להתערב בה. ואם לא די באלה גם אוסיף כי החלטת ועדת הפשרות גם מתישבת גם עם הוראות נוהל המנכ"ל ובודאי אין לומר אלא שההחלטה במיתחם הסבירות שאינה מצדיקה התערבות.

21. סמכותה של רשות מקומית למחוק חובות קבועה בסעיפים 338 ו-339 לפקודת העיריות (נוסח חדש) וכלשון הסעיף לרשות "מותר למחוק..." חוב, אולם מחיקת החובות אינה ההליך השגרתי אלא החריג, פעולה שנעשית אך ורק בהתאם לדין ולכללים הקבועים בנוהל מחיקת חובות ובהתאם לשיקול הדעת של הרשות הכפוף לבקורת.

חשוב להדגיש כי אין מדובר בחובה המוטלת על הרשות למחוק חובות, וניסוח סעיפי החוק המקנים סמכות למחיקת חובות מעידים בעד עצמם כי ההליך אינו שגרתי וכי נדרשים אישורים למחיקת החובות; זו גם לשון הנוהל! המבקשים שחובותיהם ימחקו חייבים לעמוד בתנאים שנקבעו בטרם תדון הרשות באפשרות מחיקת החובות. מעבר לכל אלה ובסופו של יום, חשוב לחזור ולהדגיש כי מדובר בשיקול דעת של הועדה. וכמו ששבתי וציינתי - אין כל סיבה, ולא מצאתי כל טעם להתערב בשיקול הדעת של הועדה שטעמיה ברורים והגיוניים ומצאתי כי ההחלטה שקיבלה הועדה לאחר ששקלה הנסיבות נמצאת במיתחם הסבירות.

22. קיומו של נכס בבעלות העותרים הוא הבסיס העיקרי לדחיית בקשת העותרים למחיקת החובות, והוא שיקול מהותי וראוי שעליו נתנה הועדה את דעתה. וכך אומרות הוראות חוזר מנכ"ל 5/2012 שכותרתו נוהל מחיקת חובות לרשות המקומית:

"2.3 מחיקת חוב לפי הוראות הדין האמורות תותר רק כאשר מתקיימים התנאים המצטברים הבאים..." – וראש וראשונה מצוין בסעיף 2.3.1 "היעדר זכות בנכס", ברור אפוא כי הועדה שבחנה את עניינם של העותרים היתה מודעת לכך כי תנאי זה אינו מתקיים שכן בבעלות העותרים נכס שניתן להפרע ממנו. על החשיבות הרבה שמייחס הנוהל לעצם הבעלות בנכס ניתן ללמוד מהמירווח המצומצם של שיקול הדעת בו רשאית הרשות לאפשר מחיקת חובות, ולמשל סעיף 2.3.1 לנוהל לפיו אפילו כשמדובר רק בדחיית תשלום החוב ייעשה הדבר רק במקרים ובנסיבות מיוחדות בהם תהיה הרשות רשאית לדחות את מועד גביית החוב עת לחייב יש נכס בבעלותו שכן נקודת המוצא היא אפשרות גבייה, ואי מחיקת חובות.

בענייננו מאחר שלעותרים יש נכס הרי שמדובר בבקשה למחיקת חובות שאינם אבודים שכן ניתן להפרע מהנכס כדי תשלום החוב. סעיף 3 המתייחס לחובות שאינם אבודים, כמו בענייננו, קובע במפורש כי האפשרות למחיקת חוב תהא מצומצמת במידה שהחייב מחזיק בנכס (סעיפים 2.3.1 , 3.3.2 לנוהל). ואם לא די באלה עולה מהנוהל בסעיף 3.4 שלו כי ניתן למחוק חוב במסגרת הליך פשרה רק אם היא בעקבות "מחלוקת של ממש, עובדתית ו/או משפטית..." (סעיף 3.4.1 לנוהל) ובענייננו כלל לא מדובר במחלוקת שהרי יש החלטה חלוטה של בית משפט מנהלי בעת"מ 14641-09-20 ולא נותרה כל מחלוקת אלא רק בקשת העותרים - פשוט למחוק את חובם.

הנסיבות המתוארות בנוהל מנכ"ל מצביעות במפורש על צמצום מירבי באפשרות למחוק חובות בוודאי לא בנסיבות כמו דנא, בהן לעותרים נכס שניתן להפרע ממנו, ובהנתן אלה אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הפשרות בה לא מצאתי כל טעות ולהתרשמותי היא מצויה לחלוטין במיתחם הסבירות.

23. לעת סיום, ובנוסף ומעל הנדרש, ביום 4.11.2021 ניתנה כאמור ההחלטה החדשה של הועדה לפשרות שהתכנסה לפנים משורת הדין במהלך ניהול עתירה זו ושקלה פעם נוספת את בקשת העותרים. הוועדה החליטה להפחית מסכום החוב סך של 6,962 ₪. שיקולי הוועדה כפי שפורטו בפרוטוקול: "מחד, את מצבם הבריאותי של בני הזוג כמו גם הנסיבות הייחודיות בעניינם, ומאידך שקלה הועדה בין היתר את מצבה הכלכלי של העירייה המלווה בחשב מלווה, סוגיית אי שוויון כלפי תושבים אחרים בעיר, העובדה כי החוב אינו שנוי במחלוקת בהתאם לפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, והעובדה כי לבני הזוג נכס ובשים לב לסעיף 3.3.1.2 לחוזר מנכ"ל הקובע כי על העירייה להפעיל סמכות להפחית חוב של בעלי נכס בצמצום".

עם קבלת ההחלטה החדשה מוצה הליך העתירה שבפני, שכן ההחלטה החדשה היא ההחלטה התקפה. לכך אוסיף כי יש לתת משקל של ממש לכך שבית משפט בעת"מ 14641-09-20 היה מודע להחלטת ועדת הפשרות שדחתה את בקשת העותרים שהרי משכך נדרש ליתן פסק דין, ובכל זאת החליט כי בהתאם לנסיבות העניין יש לאשר את החוב ולדחות את העתירה – לטעמי יש בכך סוג של אמירה, ואפילו ניתן לומר מיצוי ההליך, אם כי איני קובעת זאת.

24. לאור כל המפורט ומשראיתי לדחות את טענות העותרים דין העתירה להדחות, הן על הסף והן לגופה.

אף אני נתתי דעתי למצב העותרים שנזקקו לייצוג של הסיוע המשפטי ולפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אדר א' תשפ"ב, 20 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.