02 ינואר 2023

לפנינו תביעה להכרה באירוע מחודש 11/20 (להלן – האירוע), כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

1. התובע, יליד 1962, מועסק כנהג משאית חלוקה בחפוז שירותי שליחים בע"מ מאז חודש 3/18 או בסמוך לכך (דו"ח תקופות עיסוק צורף לכתב ההגנה).

במסגרת עבודתו התובע נדרש, בין השאר, לנהוג במשאית החלוקה ולפזר את המשלוחים ליעדם.

2. על-פי הנטען, בתחילת חודש 11/20 גרר התובע משטח כבד, וחש בכאב חריף בכתף ימין (להלן – האירוע). התובע פנה לטיפול רפואי כשהכאבים התגברו, ובהמשך עבר ניתוח בכתפו בחודש 3/21.

בנוגע לנסיבות האירוע העידו התובע וכן מר מרדכי אלקבץ, הממונה על עבודתו במקום העבודה (להלן- הממונה).

3. מהעדויות עולה שהתובע המשיך את עבודתו ביום האירוע הנטען וכן בתקופה הסמוכה לאחר האירוע. בהמשך, כך נטען, נעדר התובע לסירוגין בשל מחלה או לשם טיפול בכתף. לא הוצגו בפנינו רישומי נוכחות, אישורי מחלה או תלושי שכר.

הממונה העיד כי התובע דיווח לו למחרת יום האירוע כי הוא סובל מכאבים בכתף לאחר שמשך משטח כבד יום קודם לכן. בעקבות דיווח זה, כך העיד הממונה, איפשר לתובע לנהוג במשאית עם תיבת הילוכים אוטומטית ולהסתייע בעגלה חשמלית לשם הובלת הסחורות. עוד העיד כי התובע המשיך את עבודתו ביום האירוע וגם בימים לאחר מכן, וכי נעדר מהעבודה רק בחלוף פרק זמן מסוים כשכאביו גברו (פרו: 11; ש: 3 – 15).

4. ביום 11.11.20 פנה התובע לקבלת טיפול. ברישום רפואי מיום 11.11.20 אצל ד"ר בקירוב צוין כסיבת הביקור "הגיע בתור דחוף כי סובל מכאבים חזקים בכתף, לא מסוגל להרים יד. מוזמן מחר לאורטופד". על-פי רישום זה התובע דיווח במהלך ביקור זה שמדובר בכאב שהופיע לאחר או בשל אירוע תאונתי. בעדותו הסביר שלא סיפר לרופאה על האירוע כי ד"ר בקירוב אינה הרופאה המטפלת בו באופן קבוע, וכי פנה אליה רק לשם קבלת טיפול לכאבים עד שיוכל להיבדק בידי אורטופד (פרו: 5; ש: 24 – 28).

5. ביום 12.11.20 נבדק התובע על-ידי האורטופד ד"ר מסאלחה מוחמד. כסיבת הביקור צוין "כאבים בכתף ימין מזה שבועיים. ללא סיפור של חבלה... ללא תלונות אחרות..." הרופא המטפל מצא רגישות דיפוזית בכתף ימין וכן הגבלה בהרמת היד.

בפני הרופא האורטופד המטפל לא צוין האירוע, והמומחה אף ציין שאין מדובר בתוצאה של חבלה. התובע הסביר בעדותו את הרישום בכך שהאירוע אכן לא נגרם בשל חבלה מגורם חיצוני אלא בשל משיכת משטח – פעולה שהיא בגדר תנועה נורמלית ורגילה בעבודתו (פרו: 6; ש: 1 ואילך).

גם במסמכים רפואיים מאוחרים יותר, לרבות מאלה הנוגעים לניתוח שעבר התובע בכתף בחודש 3/21, לא נזכר האירוע התאונתי.

בסיכום טיפול פיזיותרפיה (נ/3) מחודש 11/21, כשנה לאחר האירוע הנטען, צוין כמהלך המחלה: "כ- 5 חודשים ללא סיפור טראומה סובל מכאבים בכתף ימין."

6. ביום 14.7.21 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה. בטופס התביעה צוין שתאריך הפגיעה הוא חודש 11/20. כתיאור הפגיעה צוין: "בתחילת חודש 11.20 עברתי תאונת עבודה אשר אירעה במהלך גרירת משטח כבד, ואז הרגשתי כאב חד בכתף ימין, דיווחתי למנהל הישיר (מוטי אלקבץ) בזמן אמת, סברתי תחילה כי מדובר בכאב חולף אולם לאחר שעבר זמן רק התגברו כאביי והגבלותיי בכתף ימין."

התובע ציין בטופס התביעה שלא היו עדים לאירוע.

7. טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה – טופס בל/ 250 (ללא תאריך, צורף לכתב ההגנה) נחתם על-ידי מנכ"ל המעסיקה. באישור זה צוין כתיאור התאונה "לטענת העובד הרגיש כאבים בכתף עקב משיכת משטח עם עגלת משטחים. לטענת העובד היתה החמרה במצב. העובד טוען שהאירוע התאונתי קרה בחודש 11/20 ולפיכך דיווח למעסיק על כך בחודש 4/21 עקב החמרה במצב."

התובע תאר שביקש מהנהלת מקום העבודה למלא את הטופס בחלוף כארבעה חודשים ממועד האירוע (פרו: 8; ש: 4 – 9). מועד הדיווח על האירוע למעסיק כפי שצוין בטופס זה אינו מתיישב עם גרסת התובע ועם גרסת הממונה. התובע העיד שלא פנה למעסיק על מנת שיתקן את הרישום בנוגע למועד הדיווח על האירוע (פרו: 8; ש: 12 – 14)

8. התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 19.8.21 בנימוק שלא הוכח שהתרחש אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה.

9. התובע טען שיש לראות באירוע מחודש 11/20 כתאונת עבודה. התובע ביקש להסתמך על עדותו ועל עדות הממונה בנוגע לנסיבות האירוע. התובע תלה את החסרים ברישומים הרפואיים בכך שהרישומים מועתקים מרישום ראשוני חסר ולא מדויק, והאיחור בקבלת טופס בל/250 נעוץ בתקופות חל"ת או סגר בשל משבר הקורונה.

מנגד, טוען הנתבע שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את תאונת העבודה במיוחד כשגרסתו אינו מתיישבת עם הרישום הרפואי.

נקדים ונציין שלאחר ששקלנו את טענות הצדדים, את העדויות שנשמעו והראיות שהוצגו, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל להראות כי מדובר באירוע תאונתי שהוא בגדר תאונת עבודה, וזאת על יסוד הנימוקים המצטברים הבאים:

10. "תאונת עבודה" הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ,ה – 1995 (להלן- החוק) כך:

"תאונת עבודה" – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

11. על-פי פסיקת בתי הדין, יש לפרש את המונח "תאונה" כאירוע פתאומי שהתרחש במקום העבודה, באופן פתאומי ובנקודת זמן ברורה, כך שניתן לאתרו מבחינת המועד והמקום (דב"ע לא/5-0 ושדי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200).

התובע לא זכר את תאריך האירוע, אלא את חודש הפגיעה בלבד – חודש 11/20, למרות שהעיד שהוא ניחן בזיכרון טוב (פרו: 5; ש: 10).

הממונה לא זכר את תאריך האירוע ואף לא את חודש הפגיעה אלא העיד שמדובר באירוע שהתרחש לפני כשנה וחצי – שנתיים (פרו: 11; ש: 13 – 14). גם הממונה מחשיב עצמו כמי שניחן בזיכרון טוב ואף ציין "תשאל אותי מה קרה לנהג לפני 30 שנה ואני אענה לך" (פרו: 12; ש: 22 – 23).

העובדה כי התובע והעד מטעמו לא זכרו מהו תאריך האירוע חותרת תחת הטענה שמדובר באירוע ממוקד מבחינת מועדו.

לא הוצגה גרסה ברורה בנוגע למקום התרחשות האירוע. בתצהירו של התובע אין התייחסות לשאלה זו והפרטים לא צוינו בטופס התביעה. בהודעה לחוקר מיום 1.8.21 (ש' 16) ציין שמדובר "באיזור המרכז, לא זוכר בדיוק את המיקום המדויק יכול להיות זה היה בראשון לציון או ביבנה. זה הקו שלי בדרך כלל."

עמימות זו בנוגע למקום התרחשות האירוע חותרת אף היא תחת הטענה שמדובר באירוע ממוקד מבחינת מיקומו.

12. לאמור נוסיף שגרסת התובע בנוגע לכלל נסיבות התרחשות האירוע לא היתה אחידה וסדורה.

בטופס התביעה צוין שהנזק נגרם בשל משיכת משטח כבד, וכך צוין גם בתצהיר התובע. בהודעה לחוקר צוין שהתובע רצה לפרוק "משטח שהיו בו קופסאות סגורות, רציתי לפרוק את המשטח לכיוון הרמפה על מנת להוריד אותו ואז הרגשתי כאב חד ביד ימין... " (ש' 17 – 18). בחקירה הנגדית הוסיף התובע ותאר שמדובר במשטח במשקל חריג השוקל למעלה מטון (פרו: 6; ש: 5 – 7), וכך העיד גם הממונה (פרו: 11; ש: 5).

תיאור משקלו החריג של המשטח ככזה השוקל למעלה מטון לא צוין באיזה מבין המסמכים - בתצהיר הנסיבות שהוגש יחד עם טופס התביעה (נ/2), בטופס התביעה, בתצהיר העדות הראשית, בהודעה לחוקר או מאיזה מבין המסמכים הרפואיים.

13. בהוכחת האירוע, במיוחד כאשר יש מחלוקת בנוגע לעצם התרחשותו או לנסיבותיו, על בית הדין לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים, שכן הניסיון מלמד שרישומים אלה מהימנים ומדויקים. יחד עם זאת, המסמכים הרפואיים אינם חזות הכל, ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה. לפיכך, בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות על יסוד רישומים רפואיים ממועד מאוחר למועד התרחשות התאונה (עב"ל (ארצי) 24023-04-14 עבד אל עאל פאוזי – המוסד לביטוח לאומי (26.1.15)).

בנסיבות המקרה כאן, תיאור התובע בדבר אירוע פתאומי נסתר מהרישום הרפואי של האורטופד מיום 12.11.20 שם צוין שאין מדובר בחבלה, כמו גם מהרישום נ/3 שם צוין שאין מדובר בטראומה. הסברו של התובע בעדותו לפיה במונח "חבלה" הכוונה לפגיעה מגורם חיצוני אינה נשמעת משכנעת. גם אם אין מדובר באנמנזה סותרת, הרי שאין כל תיעוד רפואי התומך בגרסת התובע לפיה הכאבים והנזק בכתף התחילו בשל משיכת משקל חריג תוך כדי ובמהלך העבודה.

14. על יסוד האמור והמפורט לעיל מצאנו שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את התרחשותה של תאונת עבודה ואת נסיבותיה המדויקות ולהסביר באופן מספק את האמור ברישומים הרפואיים.

לפיכך, אנו דוחים את התביעה. אין צו להוצאות.

15. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ג, (02 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.