1. לפני בקשה לפטור המבקש מהפקדת ערובה.
2. המבקש הגיש, לבית משפט השלום שבחיפה, תביעה בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו עקב "תאונת פגע וברח" מיום 28.3.13, במסגרתה רכב פגע בו, "העיף" אותו מאופניו וגרם לו להתנגש בעמוד אבן.

משלא אותר הרכב הפוגע, לטענת המבקש, התביעה הוגשה כנגד המשיבה 1 והמשיב 2, הצטרף כתובע בתביעת שיבוב תגמולים ששילם למבקש בגין התאונה.

התביעה התבררה בגדרי ת"א 26620-05-19 ות"א 43325-03-21. במוקד המחלוקת עמדה השאלה האם המבקש אכן נפגע במסגרת תאונת "פגע וברח" או שמא נפגע בנסיבות אשר אינן מהוות תאונת דרכים, שכן המשיבה 1 הכחישה חבות וטענה כי המבקש נפגע עת נפל מגובה חומה סמוכה, ללא קשר לרכב מנועי.

בית משפט קמא פיצל את שאלת החבות משאלת הנזק וקבע בפסק דינו מיום 12.9.21, כי לאור מכלול העדויות והראיות, כי דין התביעה להידחות, בין היתר, כיוון שלא נתן אמון בעדות המבקש ובעד מטעמו וכיוון שמכלול הראיות ועד נוסף, תמכו בגרסה הנגדית לפיה המבקש נפל מגובה. בשל מצבו הרפואי של המבקש, חייבו בית משפט קמא בהוצאות המשיבה 1, בסך 3000 ₪ ואת המשיב 2 בסכום זהה.

1. המבקש ממאן להשלים עם פסה"ד, הגיש הודעת ערעור ואת הבקשה מושא ההחלטה דנן.

המבקש טוען, כי התאונה גרמה לו לנזקים פיזיים ונפשיים בעטיים הוכר במוסד לביטוח לאומי כנכה ובדרגת אי כושר בשיעור 60% ובשל כך, כושרו להתפרנס נפגע. כן נטען, כי אין למבקש כל נכסים באמצעותם יכול לגייס את סכום הערובה, וכי המוסדות הבנקאיים אינם מוכנים להעניק לו הלוואה בסכום הערובה, נוכח מצבו.

יתרה מזו, לטענת המבקש אף הוריו הנם קשי יום ואינם יכולים לסייע לו בגיוס הערובה. עוד נטען כי המבקש הנו אדם צעיר יליד 1996, אשר נפגע בהיותו קטין ובשל הפגיעה נפגע גם כושרו להשתכר ונמנע ממנו מבחינה כלכלית לגייס הערובה, ואין לחסום דרכו לערכאות בשל כך.

המבקש סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באשר; סיכויי הערעור טובים, מצבו הנפשי והגופני מעיד כי איבד כושרו להשתכר והעובדה כי המשיבה 1 היא גוף ציבורי שנועד לשרת מטרה סוציאלית, אשר יש לה היכולת לאכוף כל החלטה שתינתן ביחס לחיוב בהוצאות, זאת לעומת המבקש אדם חולה בגופו ונפשו הטוען, כי אף אם יחויב בהוצאות ימצא דרך לשלם חובו.

1. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דווקא טענת המבקש כי הוא נטול יכולת כלכלית, עליו להיות מחויב בהפקדת ערובה, זהו הכלל המשפטי שנקבע כדי שבמקרים אלו, הנתבע לא יצא נפסד עת לא יוכל לגבות הוצאותיו.

עוד טוענת המשיבה כי המבקש לא הוכיח את חסרון הכיס, לא פרט המאמצים ליטול הלוואה או לגייס את הכספים ממקור אחר, לרבות בני משפחתו ואף לא מפרט הכנסותיו, לרבות גובה הקצבאות אשר מקבל מן המוסד לביטוח לאומי.

בשל כל האמור, טוענת המשיבה, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח עמידה בתנאים לקבלת הפטור ממתן ערובה ולפיכך, כמו גם בשל העובדה שסיכויי הערעור אינם טובים כלל וכלל – אין כל הצדקה להיעתר לבקשה אשר תפגע ביכולתה לגבות הוצאות הערעור. המשיבה מציינת כי המבקש לא שילם את סכום ההוצאות שנפסקו נגדו במסגרת פסק הדין, על אף שבקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה ביום 29.9.21.

1. המשיב 2 (להלן: "המשיב") הותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, הואיל ושאלת החבות מתייחסת לחבות המשיבה בלבד.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, דין הבקשה להתקבל חלקית. אלו הם הנימוקים:

1. בכל הנוגע להבטחת הוצאות משיב בהליך הערעור, קובעת תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") כך:

"(א) עם הגשת הערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה.

(ג) לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה."

דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לפטור מהפקדת ערובה, טובים גם עתה. עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה לפטור מערובה, בפרט ובהתאמה.

1. בבשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין גורנשטיין"), נקבע, כי על בית המשפט לוודא שהצד שכנגד לא ייצא בחיסרון כיס היה והערעור יידחה.

עוד נקבע בעניין גורנשטיין, כי בעת קביעת שומת הערובה על בית המשפט לקחת בחשבון את מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא ומספר הצדדים. אשר על כן נקבע בעניין גורנשטיין, כי על שני תנאים מצטברים להתקיים שעה שבבקשה לפטור מערובה עסקינן. אלו הם התנאים:

א. סיכויי הערעור טובים.

ב. המבקש הוכיח את חסרון הכיס להפקיד הערובה.

כפי שנקבע בעניין גורנשטיין, על המבקש להוכיח כי לערעור סיכוי אמיתי ולא די בסיכוי סתמי וקלוש. בכל הנוגע ליכולת כלכלית או העדרה, נדרש המבקש, להתכבד ולהידרש לפרטי יכולתו הכלכלית ובכלל זה לצרף תדפיסי חשבון בנק, רכוש ולהצהיר על ניסיונו לגייס את הערובה ממעגל חברים וקרובים.

1. באשר לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות ובכל הזהירות הנדרשת, הגם שאלה אינם טובים במיוחד, אין, לעת הזו לשלול אותם.

לעניין טענת חיסרון הכיס – אכן המבקש לא גילה את מלוא המידע הנדרש, ובכלל זה לא הגיש תדפיסי חשבון בנק ואסמכתא בדבר גובה הקצבאות שמקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

יתרה מזו, המבקש אכן לא פרט נכסיו ושווים, לא הצהיר על ניסיונותיו לגייס את הערובה ממעגל חברים וקרובים ו/או מדוע הוריו לא יכולים לסייע לו בכך, ואף לא תמך באסמכתאות הטענה כי סורב לקבל הלוואה מהבנק.

לא זו אף זו, לא ניתן הסבר המניח את דעת למיהות מממן בא כוח המבקש, שכן הוא מיוצג על ידי בא כוח פרטי.

עם זאת, המבקש נפגע כקטין בין אם בתאונת דרכים או באירוע נפילה, ואין חולק כי הוא מוכר כנכה ובעל אובדן כושר עבודה בשיעור 60%. נוכח גילו הצעיר ומצבו הרפואי והנפשי, הדעת נותנת כי למבקש אין נכסים משמעותיים וכי כושרו להשתכר נפגע באופן מהותי.

1. נוכח כל האמור לעיל, באיזון הראוי בין הצדדים וגדר המחלוקת, תועמד הערובה על סך של 7,000 ₪. לא תופקד הערובה עד 26.10.21, ישקול בית המשפט למחוק ההליך.
2. נוכח העובדה כי הבקשה התקבלה בחלקה ונוכח מצבו של המבקש, כל צד ישא בהוצאותיו.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ב, 12 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.