1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופטת רים נדאף) בת"א 32026-10-17, לדחות את בקשת המבקשים לפסול את חוות הדעת של מומחה בית המשפט.
2. המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה כספית, בטענה לנזקים שגרמו למרגש שבבעלותו, עת ביצעו חפירות במגרשם הסמוך. מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעת מומחים ונוכח הפער ביניהן, מינה בית המשפט בהסכמה את המהנדס סוהיל סאבא כמומחה מטעם בית המשפט.
3. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 23.11.20 ובמסגרתה קבע כי למגרש המשיב נגרמו נזקים עקב החפירות שביצעו המבקשים, כאשר עלות תיקון הנזקים הוערכה על ידו בסך 93,571. בהמשך, נוכח שאלות הבהרה שהגיש במשיב בצירוף מסמכים, תיקן המומחה את חוות הדעת והעריך את הנזקים בסך 242,000 ₪.
4. המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לפסול את המומחה. בין היתר טענו כי המומחה קבע קביעות עובדתיות שכלל לא היו בסמכותו. כן טענו כי המומחה סתר עצמו בחקירה באופן שלא מאפשר להסתמך על חוות הדעת, לא ערך פרוטוקול ביקור במקום וכלל לא התייחס לטענות המבקשים.
5. בהחלטתו מיום 11.6.21 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, תוך שקבע כי המומחה פעל בתחום סמכותו עת ערך את חוות הדעת, אשר עסקה בשאלות אשר בלב המחלוקת בתיק בגינה מונה המומחה מלכתחילה. עוד קבע כי המומחה בחן את טענות המבקשים והתייחס אליהם כנדרש וכי כלל לא הייתה עליו חובה לערוך פרוטוקול ביקור בשטח.
6. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, תוך שהם מסתמכים על הטענות אותן העלו בבקשתם המקורית.
7. לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בתיק בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ללא כל צורך בתשובה.
8. כידוע, ההלכה היא שפסילת חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית משפט תעשה רק במקרים נדירים, ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון כאשר נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (רע"א 6585/19 נ.ש.ד.ד 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (25.11.2019). לעניין זה נקבע:

״על בית המשפט לאזן בין ההגנה על הצדדים להליך מפני עיוות דין מחד גיסא, לבין שיקולי מדיניות ובהם – הגנה על מעמדם של מומחים מטעם בית המשפט, יעילות דיונית ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי – מאידך גיסא, ולבחור בדרך הפעולה אשר תממש באופן המיטבי את האיזון הראוי. לשם כך, על בית המשפט להביא בחשבון את נסיבות המקרה הנדון לפניו, את אופייה וטיבה של הפרת החובה על-ידי המומחה, ואת השפעתה של הפרה זו על תוכן חוות הדעת ומסקנותיה" (רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 13 (3.5.2018).

הרציונל שמאחורי הלכות אלה הוא כפול: ראשית, מינוי מומחה מטעם בית משפט נועד לייעל את ההליכים, ולחסוך בעלויות ניהול המשפט. החלפת המומחה כרוכה מטבע הדברים הן בעלויות לצדדים, הן בהתארכות ההליכים, ועל כן יש לאפשר אותה רק במצבי קיצון, בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות הדעת באמת ובתמים אינו מאפשר להסתמך עליו ועליה, ואינו בר תיקון; שנית, החשש מפני התנהלות אסטרטגית של בעלי הדין, אשר יבקשו לפסול את חוות הדעת לא בשל הפגמים שנפלו בה, אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה אינה נושאת חן בעיניהם (ראו ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן, [פורסם בנבו] פסקה 4 (2.6.1996)).

1. בעניינינו, לאחר שבחן את כלל טענות הצדדים ואף התרשם מהמומחה ישירות עת נחקר ע"י הצדדים, קבע בית המשפט קמא כי המומחה לא חרג מסמכותו או חרג מהמנדט שהוא עצמו נתן לו . עוד התרשם כי המבקשים לא הציגו כל נימוק המצדיק את פסילת חוות הדעת. במסקנות אלו לא מצאתי כל עילה להתערב. כפי שקבע בית המשפט קמא, דומה כי התוצאה אליה הגיע המומחה אינה נושאת חן בעיני המבקשים, אולם זו אינה עילה לפסילת חוות הדעת.
2. אוסיף, כי מכל מקום שמורה למבקשים האפשרות לערער על פסק הדין, לאחר שזה יינתן, ובתןך כך לטעון גם כנגד החלטת בית המשפט קמא לאשר את חוות הדעת (וכמובן להעלות טענות לגופה). גם האמור מלמד כי לא נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט קמא.
3. לנוכח המפורט נדחית הבקשה. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' חשוון תשפ"ב, 13 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.