29 אוגוסט 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה (החמרה לפי תקנה 36) מיום 5.8.2021, אשר דחתה את הערר שהגישה המערערת וקבעה שלא חלה החמרה במצבה.

העובדות

1. המערערת ילידת 1976.
2. ביום 13.10.2013 נפגעה המערערת בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה). במסגרת התאונה נפגעה המערערת בגב ובצוואר.
3. בעקבות ההכרה בתאונה, קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון שלמערערת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועות קלה בצוואר, וניכתה מצב קודם בשיעור 5%, כך שלמערערת נותרה נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור 5%.
4. לטענת המערערת, עם השנים חלה החמרה במצבה, לרבות החמרה במחלת הפיברומיאלגיה, ממנה סבלה עוד קודם לתאונה, ומשכך פנתה המערערת בתביעה להחמרה מכוח תקנה 36.
5. ביום 9.5.2021 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון וקבעה שאין שינוי בדרגת הנכות של המערערת בגין הפגיעה הצווארית. לעניין הפיברומיאלגיה, קבעה הוועדה שהמערערת לא הלינה על החמרת הפיברומיאלגיה ומשכך אין לדון בפגימה זו. התביעה להחמרה נדחתה.
6. המערערת הגישה ערר על החלטה זו.
7. במסגרת החלטת הוועדה לעררים, נקבע שאין למערערת נכות תפקודית בצוואר או נכות נוירולוגית. לעניין הפיברומיאלגיה קבעה הוועדה שקיימת אבחנה של פיברומיאלגיה קודם לתאונה ומשכך אין קשר סיבתי לתאונה. משכך, דחתה הוועדה את הערר.
8. להלן ציטוט החלק האופרטיבי מתוך פרוטוקול הוועדה:

וועדה מיום 5.8.21

דברי המערערת:

רציתי להתקדם ולהצליח אבל זה פגע לי ביכולות בריכוז ובהתקדמות המקצועית. קשה לי ומתסכל. קמה עם כאבים בצוואר ובגוף.

ב"כ המערערת:

כאבים והגבלות תנועה בע"ש צווארי. ממצא הנתמך בבדיקת MRI מיום 20.10.2020 אשר הדגימה בקעי דיסק בגבהים שונים. ובתיעוד הרפואי מיום 29.12.2020 לפיו קיימת הגבלת בינונית בתנועות הצוואר. באשר לנימוק הוועדה באשר לרצף התלונות אנחנו סבורים שלאחר שבעבר הותאמה לה נכות בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר ואף נוכתה נכות בגין מצב קודם אין הכרח שמידי שנה תהיינה תלונות על כאבים והגבלה בתנועות הצוואר בתיעוד הרפואי. כמו כן מטופלת לאורך השנים בשיאצו באשר לפגיעתה. בנוסף סובלת מפגיעה נוירולוגית הבאה לידי ביטוי בידיים נימול והפחתה בתחושה.

באשר לפיברומיאלגיה סובלת מפיברומיאלגיה בהתאם לבדיקתו של ד"ר עופר לוי מומחה בראומטולוגיה מחודש יולי 2014. נמצא כי לאחר ת.ד. באוקטובר 2013 שוב התעוררו התסמינים של הפיברומיאלגיה ויובהר אמנם היא סבלה מפיברומיאלגיה בטרם התאונה הנדונה אולם התאונה החמירה את התסמינים ומצבה הפך לקשה יותר ואף מתועד בחומר הרפואי. כיום סובלת מהחמרה של הכאבים תשישות וקושי בתפקוד עקב הפיברומיאלגיה. ברור שטענה זו לא הועלתה בסמוך לתאונה בפני הוועדה שכן מחלת הפיברומיאלגיה קשה לאבחון בד"כ והיא אובחנה רק מס' חודשים לאחר התאונה.

ממצאים:

נבדקה בנוכחות שלושת חברי הוועדה.

בבדיקת הצוואר רוטציה של 70 לשמאל 80 לימין. יישור של 45 מעלות מגיעה בכיפוף עם הסנטר עד דופן בית החזה.

בדיקה נוירולוגית דיבור שוטף עצבי גולגולת ב.מ.פ אין נוסטיגמוס בגפיים אין חולשה החזרים גידיים הופקו שווים. אין ירידה בתחושה. תבנית הליכה תקינה.

מסקנות

לאור הממצאים בבדיקה גופנית אין כל נכות תפקודית של הצוואר אין נכות נוירולוגית. אבחנת פיברומיאלגיה נעשתה לפני התאונה הנדונה ואינה קשורה לתאונה הנדונה.

הוועדה מסתפקת בדחיית הערר.

1. החלטה זו היא העומדת בלב הערעור שבפניי.

טענות הצדדים

1. המערערת טענה כי גם אם סבלה מפיברומיאלגיה עוד קודם לתאונה, קיימת החמרה מאז התאונה, והדברים עולים ממסמך רפואי של ד"ר עופר לוי, מומחה בתחום הראומטולוגיה שכתב ב-2014 שמאז התאונה התעוררו תסמיני הפיברומיאלגיה.
2. בנוסף, מאישור רופא תעסוקתי מיום 21.12.2020 עולה כי המערערת סובלת מבעיה כרונית של פיברומיאלגיה ברמת חומרה בינונית – קשה, כשידוע שפיברומיאלגיה נגרמת או מוחמרת על ידי חבלה מסוג צליפת שוט.
3. בהרכב הוועדה ישבו כירורג פלסטי, כירורג אורתופדי ונוירולוג, אך לא נכלל בהרכב ראומטולוג. משעה שטענות המערערת כללו בדיקות שנערכו על ידי ראומטולוג, היה על הוועדה להפנות את המערערת ליועץ רפואי לוועדה בתחום זה.
4. הוועדה דחתה את טענותיה לעניין החמרה של הפיברומיאלגיה ללא הנמקה מספקת או דיון מהותי, והסתפקה בקביעה שהמחלה הייתה קיימת עוד קודם לתאונה, תוך התעלמות מהטענה שהתאונה הביאה להחמרה בתסמיני הפיברומיאלגיה.
5. המשיב, מצדו, טען כי המערערת אינה מצביעה על פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הוועדה ומצדיק התערבות שיפוטית.
6. שעה שהמערערת לא הציגה חוות דעת של ראומטולוג מטעמה, לא קמה חובה להיוועץ במומחה בתחום זה. חברי הוועדה מחזיקים בידע המקצועי לדון בטענות הנוגעות לפיברומיאלגיה.
7. אישור ההחמרה בהתאם לתקנה 36 אינו כולל התייחסות לפגימה חדשה אלא להחמרת הפגימה הקיימת, קרי הליקוי בעמוד השדרה הצווארי ובנסיבות אלה הכירה הפסיקה בכך שלא היה מקום לדון בהשגות המערערת בעניין הפיברומיאלגיה לכתחילה.
8. במעמד הדיון מיום 10.2.2022 הוסיפה המערערת שלאור טענות המשיב היא נקלעה לסיטואציה ללא מוצא. אם תתקבל טענת המשיב ולפיה לא הייתה הוועדה מוסמכת לדון בפיברומיאלגיה, אין אפשרות להשיב את עניינה לוועדה שתדון באופן מנומק בטענה להחמרה בפיברומיאלגיה.

מנגד, ככל שתבקש להגיש אישור החמרה נוסף מכוח תקנה 36, המציין במפורש את הפגימה הזו, תיחסם בפניה הדרך שכן החלטת הוועדה הנדונה כאן תהפוך לחלוטה.

1. בנסיבות אלה, יש להשיב את עניינה לוועדה שתתייחס בצורה מנומקת לטענה להחמרת הפיברומיאלגיה, גם אם זו לא נוצרה בעקבות התאונה אלא רק החמירה, ולחלופין לקבוע שהחלטת הוועדה בנושא הפיברומיאלגיה ניתנה בחוסר סמכות והיא אינה מהווה חסם לתביעה נוספת להחמרה בגין פגימה זו.
2. המערערת הוסיפה וציינה שבהתאם לסעיף 18 ג' לפסק הדין בעניין זוגייר (עב"ל (ארצי) 49891-07-18 המוסד לביטוח לאומי - ירמי זוגייר (4.2.2019)) אליו הפנה המשיב, ככל שהוועדה התייחסה ומצאה ממצאים מעבר לקבוע באישור ההחמרה, אין הדבר בהכרח מהווה פגם משפטי המביא לביטול ההחלטה ויש לדון בכל מקרה לגופו.
3. בעקבות המלצת בית הדין במסגרת הדיון, ביקש המשיב להגיש תשובה בכתב. במסגרת הודעת המשיב, חזר המשיב על עמדתו לעניין היעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לשיטתו, אין לאפשר למערערת לטעון טענות סותרות בהליך הערעור. מחד גיסא, טענה המערערת שיש להשיב את עניינה לוועדה שתדון בפיברומיאלגיה, מכאן שהיא מכירה בסמכות הוועדה לדון בפגימה זו. מאידך גיסא, נטען כי הוועדה פעלה בחוסר סמכות.
4. המשיב מוסיף ומציין כי דיון מכוח תקנה 36, יכול שיתקיים לגבי החמרת פגימה שהוכרה או לגבי פגימה חדשה. פיברומיאלגיה לא הוכרה כפגימה שנבעה מהתאונה, והיא גם לא מהווה פגימה חדשה, שכן המערערת אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה.

דיון והכרעה

1. בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע בפסיקה, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
2. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע (ארצי) נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60). כמו כן ראוי, שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל (ארצי) 10082/97 שלמה שיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו, בתגובת המשיב ובטענות הצדדים כפי שהועלו בפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2022, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. אפרט נימוקיי להלן -
2. בניגוד לנטען על ידי המשיב, המערערת לא טענה לחוסר סמכות הוועדה לדון בפיברומיאלגיה, אלא להיפך. המערערת ביקשה שעניינה יושב אל הוועדה, על מנת שזו תתייחס באופן ברור ומנומק לטענה בדבר החמרה של הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת, בעקבות התאונה. אלא שבעקבות טענת המשיב, נאלצה המערערת להבהיר את מצבה, כדי שלא תעמוד בפני שוקת שבורה. ודוק, המשיב הוא שטען שהוועדה לא אמורה הייתה להתייחס כלל לפיברומיאלגיה. מכאן, שלו תתקבל טענתו, לא ניתן יהיה להשיב את עניינה של המערערת לוועדה שתתייחס באופן מנומק לפגימה זו, אך החלטת הוועדה תהפוך לחלוטה ביחס לסוגיה זו, באופן שיחסום את המערערת ממיצוי זכויותיה ביחס לכך.
3. בהתחשב בכך שקביעת הוועדה לעניין הפיברומיאלגיה אינה מנומקת כדבעי, ואינה כוללת התייחסות כלשהי לטענת המערערת שלפיה הפיברומיאלגיה החמירה בעקבות התאונה, טענה שגובתה לפחות במסמך רפואי אחד (גם אם הוא אינו עולה כדי חוות דעת מומחה) אליו לא התייחסה הוועדה כלל, מצאתי שיש טעם רב בטענת המערערת.
4. לא ניתן להלום מצב בו המשיב יחסום את כל הדרכים העומדות בפני המערערת, בשל טענתו לחוסר סמכות הוועדה לדון בפגימה זו, לאחר שהוועדה קבעה קביעות בנושא הפגימה באופן לא מנומק.
5. יפים לענייננו העקרונות שנקבעו בסעיף 18 לפסק הדין בעניין זוגייר, אליו הפנה המשיב, לעניין התנהלות הוועדה הדנה בהחמרה מכוח תקנה 36:

"18. לדידנו, העקרונות המנחים את הוועדה בבואה לדון בבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 36, צריכים להיות אלו:

1. בראש ובראשונה ועל דרך הכלל, הוועדה תידרש רק לפגימות אשר פורטו במסגרת אישור ההחמרה הניתן על ידי הרופא המוסמך.
2. עם זאת, על הוועדה ליתן "פרשנות מרחיבה" לאישור ההחמרה ולא להיצמד באופן דווקני ללשונו, אם היא מוצאת כי לפגימה שנכתבה באישור ההחמרה יש השלכה ישירה על פגימה נוספת.
3. במקרים שבהם הוועדה כבר דנה וקבעה ממצאים מעבר לקבוע באישור ההחמרה, אין לראות בכך בהכרח פגם משפטי המביא לביטול החלטתה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. "
4. במקרה דנן, אכן נדרשה הוועדה לפגימה אשר לא פורטה באישור ההחמרה שניתן על ידי הרופא המוסמך. חרף זאת, קבעה הוועדה שאין קשר בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה הנדונה. בהתאם לאמור בסעיף 18 ג' בציטוט שלעיל, לא בכל מקרה בו קבעה הוועדה ממצאים מעבר לקבוע באישור הוועדה עולה הדבר כדי פגם משפטי, ויש לבחון כל מקרה ונסיבותיו. במקרה הנדון, לאחר שהועדה כבר דנה בתביעת ההחמרה של המערערת לרבות בסוגית הפיברומיאלגיה ומשנמצא פגם בהנמקת הועדה כמפורט להלן, איני סבורה כי נכון יהיה להחזיר את המערערת לראשיתו של הליך ההחמרה, אלא להחזירו לוועדה על מנת שתשקול שוב עמדתה, בהתאם להוראות שיונתנו.
5. לנוכח האמור לעיל, משעה שהועדה כבר דנה בסוגית הקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה/החמרתה לבין התאונה, יש לבחון את הנמקת הועדה לגופה. בהקשר זה, מצאתי שהתייחסות הוועדה לפגימה לצד החוסר בהנמקה עניינית של קביעותיה בנושא הפיברומיאלגיה וחוסר ההתייחסות למסמכים הרפואיים (ובין היתר המסמך מיום 21.12.2020 המתייחס לקשר הסיבתי בין החמרת הפיברומיאלגיה לפגיעה במנגנון צליפת שוט), עולה כדי טעות משפטית הדורשת את התערבות בית הדין.
6. לעניין הטענה לפגם שנפל בהרכב הוועדה: על פי הלכה הפסוקה, רק כאשר מוצגת בפני הוועדה חוות דעת מומחה בתחום הצר, קמה עליה חובה לכלול בהרכבה או להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המומחיות של חוות הדעת שהוגשה. במקרה שאין חוות דעת מומחה, רשאית הוועדה לפי שיקול דעתה להיוועץ במומחה בתחום הצר (עב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי - סעדיה יהודה, לו(2001) 186 (2000)‏‏).
7. במקרה שלפניי, לא הוגשה לוועדה חוות דעת מומחה לעניין הפיברומיאלגיה, ומשכך טענת המערערת לעניין הרכב הוועדה נדחית.

סוף דבר

1. עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים בענף נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 5.8.2021, על מנת שתשקול בשנית את קביעותיה בעניין הפיברומיאלגיה.

על הועדה להתייחס לטענת המערערת ולפיה הפגימה הקיימת הוחמרה בשל התאונה וכן תתייחס למסמכים רפואיים רלוונטיים ובהם אישור הרפואי מיום 21.12.2020.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

המערערת תוזמן לוועדה ותורשה לטעון בפניה ולהציג מסמכים תומכים המוקדמים ליום 5.8.2021.

1. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 3,500 ₪.

ניתן היום, ב' אלול תשפ"ב, (29 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.