לפני בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, וזאת בגין הנכות שנקבעה לתובעת בכתף שמאל ובכתף ימין, בעקבות תאונות דרכים מיום 30.5.2019 (להלן: התאונה הראשונה) ומיום 10.6.2019 (להלן: התאונה השנייה).

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת (להלן: המשיבה), ילידת 8.9.1984, הגישה שתי תביעות לנזקי גוף בגין התאונה הראשונה והשנייה, תביעות שאוחדו לפני. הנתבעת (להלן: המבקשת) אחראית לנזקי התובעת הנובעים מהתאונות. התאונות הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעות בעבודה, וועדות רפואיות שבדקו את המשיבה קבעו לה את הנכויות הבאות: נכות בשיעור 15% בגין הגבלה בכתף ימין הקשורה בתאונה הראשונה, ו-15% בגין הגבלה במפרק כתף שמאל הקשורה בתאונה השנייה.

המבקשת טוענת כי מעיון בפרוטוקולי הועדה הרפואית שדנו בשתי התאונות עולה כי התיעוד הרפואי שעמד נגד עיניהם הוא לאחר התאונות ולא עמד חומר רפואי מהעבר. לא רק זאת, אלא המשיבה לא מסרה על עברה הרפואי בכתפיים ואילו בא כוחה טען שלמעט תלונה בודדת משנת 2018, הנוגעת לכתף ימין, בגינה לא נקבעה נכות, אין תלונות נוספות. בנוסף טוענת המבקשת, כי המשיבה הציגה בפני הוועדה פיענוח בדיקת US שהוזמן על ידה באופן פרטי ולא הוצג פענוח שבוצע על ידי מוסד ציבורי. עוד נטען כי עניינה של המשיבה בפני הועדות פוצל כאשר דנה בכל תאונה ועדה נפרדת, אם כי באותו הרכב.

המבקשת טוענת כי על פניו תלונותיה של המשיבה בתחום האורתופדי בקשר לכתף שמאל אינן בזיקה לתאונה ולא ברור, על כן, כיצד נקבע כי נכות זו קשורה לתאונה, קל וחומר מקום בו לא עמד בפני הועדה תיעוד רפואי מלא בכל הנוגע למצב הרפואי הקודם, כאשר אותה ועדה, באותו הרכב, דנה באותו יום על פציעות מקבילות בכתף ימין ביחס לתאונה השנייה.

למשיבה נערכו משום מה שתי ועדות מסכמות בהרכב זה ביחס לשתי התאונות באותו יום. הועדות לא שאלו את עצמן מה עם הכתף השנייה ומדוע שועדה אחת לא תבחן את מצב שתי הכתפיים והקשר הנטען לתאונה. פיצול זה מעורר סימני שאלה רבים, שהרי גם למוסד לביטוח לאומי צריך להיות אינטרס שלא להכיר בתאונת עבודה באם מדובר בבעיות כתפיים (שתי הכתפיים) שנובעות ממצב אחר ולא מהתאונות. לכן זימון המשיבה לשתי ועדות נפרדות באותו הרכב יצר מצב שמנע דיון במצב שתי הכתפיים.

עיון בתיקה הרפואי מעלה כי למשיבה עבר רפואי משמעותי ביחס לכתף שמאל. כמו כן, מאותו תיעוד טוענת המבקשת כי למשיבה גם עבר רפואי ממשי ביחס לכתף ימין, לרבות תלונות שהחלו עוד משנת 2009 בקופת חולים.

2. המשיבה בתגובתה מתנגדת לשתי הבקשות. טענת המבקשת, שאין קשר בין חבלת הכתף לפציעה בתאונות, אין לה מקום ויש לדחותה בשתי ידיים. כך לדוגמה בתעודת חדר מיון בגין התאונה השנייה נרשם במפורש "כאבים באזור כתף שמאל". הן רופאי המוסד לביטוח לאומי והן פקיד התביעות הכירו בקשר הסיבתי בין חבלות הכתף לתאונה. כך גם הועדות הרפואיות קבעו קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונות.

הטענה ששתי ועדות שונות, בהרכב זהה, דנו בנפרד בכל תאונה ותאונה, אינה יכולה לשמש עילה להבאת ראיות לסתור. המשיבה אכן מאשרת ששתי ועדות שונות באותו הרכב דנו בתאונות השונות באותו יום. אולם, מלוא החומר הרפואי הנוגע לשתי התאונות הונח בפני אותה ועדה.

גם טענת המבקשת שבדיקת האולטרה סאונד בוצעה במכון פרטי, אינה יכולה לשמש עילה להבאת ראיות לסתור. מדובר במכון אשר מאושר על ידי משרד הבריאות, יש עמו הסכם התקשרות עם קופת חולים כללית לביצוע בדיקות, צילומי רנטגן ובדיקות הדמיה נוספות.

המבקשת "שופכת" בפני בית המשפט את כל התיעוד הרפואי הנוגע לעברה של המשיבה, לרבות תיעוד בגין פגיעות או תלונות על איברים אחרים כגון גב, ראש, כף רגל וכו', אך אין לפגימות אלה כל קשר לכתפיים. מטרת המבקשת היא להשפיע פסיכולוגית על בית המשפט.

ב"כ המשיבה דיווח לועדה על שתי תאונות קודמות. כמו כן, טען בפני הועדות כי ישנן תלונות בודדות לגבי כתף שמאל, אך לא נקבעה לה נכות ולא נעשה בירור טרם התאונות. פועל יוצא מכך, שהמשיבה לא ניסתה להסתיר מעיני הועדה חומר רפואי בדבר העבר, וחרף העובדה שלא נשאלה ביחס לכך, היא דיווחה ביוזמתה לאותה ועדה ביחס לתלונות מהעבר. כמו כן, טוענת המשיבה כי מרבית התלונות מהעבר אין בהן ולו תלונה אחת על כתף שמאל ורק התלונות משנת 2016 (בודדות הן) היה בהן אזכור של כתף שמאל וכל התלונות האחרות אינן לעניין ונוגעות לצוואר וגב בלבד. כך גם שתי תלונות משנת 2018, שמקורן בתאונת דרכים קלה, אוזכרו בפרק התלונות "כתף שמאל", אולם בתאונה זו הייתה, בין היתר, פגיעה בכתף ימין ולא בכתף שמאל והראיה שבפרק הבדיקה הגופנית האורתופד המטפל מתקן את עצמו ורושם כתף ימין ולא כתף שמאל. לכן, אילו מונה מומחה רפואי מטעם בית משפט לבחינת נכותה של המשיבה בכל הקשור לתאונה קודמת משנת 2016, היה קובע ללא ספק 0%.

3. בטרם הכרעה בבקשות, נקבע דיון במעמד הצדדים אשר בעקבותיו המלצתי שהבקשה תתקבל בכל הקשור לכתף שמאל ואילו לגבי כתף ימין הבקשה תידחה. המשיבה הסכימה להצעה זו ואילו המבקשת דחתה אותה. לכן אין מנוס אלא מלהכריע בבקשה לגבי כתף ימין, ואילו לגבי כתף שמאל, מאחר וישנה הסכמה, אעניק רשות להבאת ראיות לסתור.

הכרעה ודיון

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה לגבי כתף שמאל להתקבל, ומאידך, דין הבקשה לגבי כתף ימין להידחות.

הלכה פסוקה היא כי הבאת ראיות לסתור, לפי סעיף 6ב סיפא לחוק, מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ולנסיבות יוצאות דופן (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, ,82)). על פי נוסחו של סעיף 6ב לחוק, היתר להביא ראיות לסתור יעשה אם ראוי הדבר לשם עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו.

יחד עם זאת, נקבעו בפסיקה עילות מסגרת המהוות קו מנחה למתן היתר להבאת ראיות לסתור כאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. עילות אלו עוסקות ב- "(א) טעמים משפטיים כגון: באם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי); (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת." (ראו: ר"ע 638/85 אבו עליון עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט(4) 505).

כאמור הרשות תינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו : רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי, [פורסם בנבו]). מעבר לתכלית ייעול הדיון, מצטרף גם רציונל של "צדק מהותי", במובן של השאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית (ראה : רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]).

6. אשר לקשר הסיבתי ההלכה הפסוקה קבעה שאין בעובדה שבהחלטת הוועדה הרפואית לא נכללה קביעה מפורשת בדבר קיומו של קש"ס, כדי ללמד שהוועדה לא נדרשה לנושא או שלא נקבע דבר בשאלה זו. בנסיבות בהן נבדקת דרגת הנכות במסגרת תביעה לנכות מעבודה ,הרי שהשאלה העומדת לפתח הוועדות הרפואיות היא מהי דרגת הנכות שנגרמה עקב התאונה ,ומכאן שמעצם קביעת דרגת נכות משתמעת גם קביעה באשר לקיומו של קש"ס .עם זאת ייתכנו מקרים בהם בית משפט יתיר הבאת ראיות לסתור כגון מקרה בו לא הונח לפני הוועדה חומר מעברו של הנפגע שנודעת לו חשיבות. (ראו: רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). בעניין אחרון זה קבע בית משפט העליון אימתי יותר הבאת ראיו לסתור באומרו:

"מצבים נוספים בהם ייתכן שיהיה מקום לשקול להתיר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה בדבר הקשר הסיבתי, עשויים להתעורר כאשר בגדרם של הליכים קודמים בעניינה של התאונה הובאו נתונים רפואיים סותרים בשאלת הקשר הסיבתי והוועדה לא נתנה דעתה למחלוקות אלה, או כאשר בעברו של התובע הייתה תאונה נוספת, או שיש לו עבר רפואי רלבנטי והוועדה לא התייחסה להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו (רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו(2) 107 (1992); רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך, פ"ד מט(5) 198 (1995)). מצבים אלה אינם שונים, במהותם, ממקרים אחרים בהם יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור כיוון שהוועדה הרפואית לא נתנה דעתה לחומר רפואי שיכולה להיות לו השלכה על מסקנותיה. כבר נפסק כי במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה (רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב, [פורסם בנבו] פסקה 5 (3.11.2010))."

לבסוף יש לזכור, כי אינני יושב כערכאת ערעור, על הועדות הרפואיות השונות שדנו בעניינה של התובעת, ורק במקרה בו נפל פגם חמור בהליכי הוועדה יטה בית המשפט להושיט לתובעת סעד בדמות מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

7. יישום הכללים הנ"ל על ענייננו מעלה כי אין בסיס לקבל את הבקשה בכל הקשור לכתף ימין. החומר הרפואי שהניחה המבקשת מעלה כי עברה הרפואי המתועד של המשיבה הוא כדלקמן:

ביום 13.2.2018 המשיבה פנתה לקופת חולים העברה ת.ד ביום 08.02.18 התלוננה על כאבי גב צוואר וכתף שמאל.

ביום 03.10.18 עדיין סובלת מכאבי צוואר, כתף שמאל וכאבי גב תחתון.

ביום 03.12.18 כאבי גב תחתון ידוע על דסקופתיה.

ביום 12.09.17 מוכרת עקב בעיות דיקופטיה צווארית ומותנית, בהריון מתלוננת על כאבי צוואר וגב.

ביום 09.02.16 המשיבה ממשיכה להתלונן על כאבים בצוואר וכתף שמאל.

ביום 03.03.16 ממשיכה להתלונן על כאבי צוואר וכתף שמאל, טיפול אינו עוזר.

ביום 24.04.16 לדבריה הותקפה על ידי בעלה ביד ימין.

ביום 10.07.16 מאתמול כאבים בכתף שמאל ללא סיפור חבלתי.

ביום 11.07.16 כאבי גב תחתון ללא חבלה.

ביום 19.08.16 המשיבה פנתה לקופת חולים בעקבות תאונת דרכים קודמת מיום 16.01.16 והתלוננה על כאבי צוואר וכתף שמאל, כאבי גב תחתון.

ביום 27.09.16 כאבי גב תחתון ללא חבלה.

ביום 01.02.14 המשיבה מתלוננת על כאבי גב תחתון מזה תקופה.

ביום 22.07.14 המשיבה פנתה לקופת חולים לאחר מעורבות בתאונה מיום 16.07.14, התלוננה על כאבי צוואר וגב תחתון.

ביום 21.08.14 המשיבה פנתה ליועץ בטראומה, דוח על אישה מוכה, לדבריה הוכתה על ידי בעלה לפני 4 ימים, נחבלה בזרוע שמאל וברגלים יותר משמאל.

ביום 17.04.13 לדבריה, הותקפה במכות בירך שמאל, מתלוננת על כאבים.

ביום 04.07.2009 המשיבה הייתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 11.05.05, נחבלה בראש, שוק שמאל. בבדיקתה רגישות בצוואר, הקרנה לכתפיים.

8. סקירת התיעוד הרפואי הנ"ל מצביע כי עברה הרפואי של המשיבה היה לגבי כתף שמאל. צודקת אף המשיבה כי לא היה זה ראוי שהמבקשת תסקור עבר רפואי הנגוע לאברים אחרים, אך אינו נוגע לכתפיים. סקירה זו מיותרת בנסיבות העניין וכולי תקווה שלא באה כדי ליצור אפקט פסיכולוגי על בית המשפט. לכן המלצתי לבא כוח המשיבה לקבל את הבקשה ככל שהוא נגע לכתף זו. אולם מאידך, אין רישומים במסמכים הנ"ל לגבי כתף ימין.

הרישום משנת 2009, בו נכתב רגישות בצוואר, עם הקרנה לכתפיים, מעיד על בעיה צווארית ולא בעיה בכתפיים. לכן המבקשת לא יכולה להיבנות מאותו רישום. כך גם הרישום מיום 24.4.2016, בו נרשם שהותקפה על ידי בעלה ביד ימין, אינו מעיד על בעיה בכתף ימין וגם אין בו ממצאים שיכולים להצביע על גרימת נזק ממשי, שיש בכוחו לקעקע את ממצאי הוועדה.

בשים לב לכך אילו התיעוד הרפואי עמד בפני הוועדה היה פוטנציאל לשנות מקביעותיה רק בהתייחס לכתף שמאל, אך לא לגבי כתף ימין.

אם לא די בכך, בא כוח המשיבה טען בפני הועדה כי הייתה תלונה בודדת על כתף ימין בשנת 2018, אך לא נקבעה לה נכות בגינה. הוועדה הרפואית סקרה את תלונות העבר, כעולה מפרוטוקול הדיון, כאשר רוב הממצאים נוגעים לבעיה צוואירת ואברים אחרים. משכך, הוועדה הרפואית הייתה מודעת לטענה כי יש תלונה אחת לגבי כתף ימין, וחזקה עליה שאם היה ממצא חריג בשנת 2018 או בכל שנה אחרת לגבי כתף ימין, היא הייתה מתייחסת לכך.

9. בדיקת המשיבה על ידי שתי ועדות, באותו הרכב, שכל אחת התייחסה לתאונה אחרת, אינו מהווה פגם שיש בכוחו להקים עילה להבאת ראיות לסתור. הנימוק לפיו אילו הדיון היה נעשה על ידי ועדה אחת לגבי שתי התאונות היא הייתה מקבלת תמונה יותר מקיפה, הוא בעיקרו נימוק רפואי, ואינו מהווה עילה להבאת ראיות לסתור. יתרה מכך, המבקשת לא הראתה בשום דרך כי מבחינה רפואית טענתה נכונה; קרי היא לא הראתה כי דיון על ידי ועדה אחת, היה מביא לתוצאה נכונה. בנוסף, הרכב הועדות הוא אותו הרכב שדן באותו יום וחזקה עליהם כי כל אחת מהוועדות מודעת לגבי התאונה השנייה. לבסוף, מאחר ומדובר בשתי תאונות נפרדות, המוסד לביטוח לאומי פעל נכון עת קבע ועדה לכל תאונה בנפרד והמבקשת לא הראתה כי נפל בכך פגם דיוני, לא כל שכן פגם דיוני חמור. קביעת ועדות נפרדות באותו יום ובאותו הרכב אף היא הייתה פעולה מאוד נכונה על מנת לנפחי חשש לקביעות סותרות.

אין גם כל עילה להתיר הבאת ראיות לסתור בשים לב לפענוח של בדיקת ה- U.S. שנעזרה על פי הנטען על ידי מכון פרטי. פענוח על ידי גורם פרטי כשלעצמו אינו מהווה עילה להבאת ראיות לסתור ועל המבקשת היה להתכבד ולהביא ראיות נוספות המצביעות על בעייתיות כלשהי עם המכון הספציפי. יתרה מכך הנכות ניתנה בשל מגבלה בתנועה ולא בשל ממצא הדמייתי. לכן לא ברור כיצד טענה זו תועיל למבקשת.

התוצאה

10. בשים לב לאמור לעיל אני מקבל את הבקשה בנוגע לכתף שמאל ומורה על דחייתה לגבי כתף ימין.

החלטת מינוי תינתן בנפרד ותישלח לצדדים.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.