בפניי תביעה כספית ע"ס 180 ₪.

לטענת התובעת, היא פנתה לנתבעת, תופרת במקצועה, בכדי שהיא תתפור עבורה שמלה. השמלה, כך לטענת התובעת, לא הייתה לשביעות רצונה והיא סירבה לאסוף אותה מידי הנתבעת ועד לרגע כתיבת שורות אלו, השמלה עדיין בידי הנתבעת.

בנוסף מלינה התובעת על פרק הזמן שחלף מאז פנייתה לנתבעת ועד למועד בו הודע לה כי השמלה מוכנה וכן מלינה על הדרך בה השיבה לה הנתבעת, עת סירבה להשיב לה את כספה והפנתה אותה לבית המשפט להגשת תביעה.

הנתבעת מאידך, סבורה כי היא העניקה לתובעת שירות טוב וכי השמלה הייתה מותאמת לה ולטעמה. הנתבעת הוסיפה כי גיסה של הנתבעת, אשר נכח עימה בדיון, התערב ולמרות שהתובעת הייתה מרוצה, היו לו טענות ובמועד כלשהו הוא אף הגיע לחנות של הנתבעת, הרביץ לה, שבר חפצים ובעקבות זאת נדרשה הנתבעת לפנות לבית המשפט להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת כנגדו ואף פנתה למשטרה.

במועד הדיון, כאמור לעיל, נכח גיסה של התובעת והתרשמתי שהוא המביא והמוציא האמיתי בתביעה. אף שהתרתי לו לסייע בתירגום מהשפה הרוסית, בפועל הוא השיב בשם התובעת, השלים את תשובותיה והשיב לבית המשפט ולצד השני בכל דבר מידיעתו האישית.

בסופו של הדיון ואף שניסיתי לדלות מהתובעת את הסיבה האמיתי לסירובה לקבל את השמלה ולהבין את הפגם שנפל בעבודת התפירה, ככל שהיה פגם כזה, נותרתי ללא תשובות.

הליך התביעה הקטנה הנו הליך פשוט, קצר וזול במטרה להקל על אזרחים ללא הכשרה משפטית להביא את עניינם לבית המשפט, גם כאשר אין מדובר בעניין בהיקף כספי משמעותי, וללא צורך בייצוג משפטי. יחד עם זאת, הכלל הבסיסי לפיו חובת ההוכחה של תביעה מוטלת על כתפי התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" עודנו מתקיים גם בתביעות מסוג זה.

משכך – היה מצופה מהתובעת להוכיח כי נפל פגם בעבודת הנתבעת המצדיק קבלת סעד כספי. אלא שהתובעת לא הוכיחה זאת ולמעט טענות כלליות שהיא איננה מרוצה מהעבודה, טענות שהועלו על ידי גיסה, לא הוכיחה התובעת דבר.

משכך, לא שוכנעתי כי התובעת זכאית להשבת הכספים כמבוקש ואני מורה על דחיית התביעה.

לא מצאתי לנכון להשית הוצאות על התובעת, לאחר שהתרשמתי כי מצבה הכספי קשה ולנוכח סכום התביעה והנימוק לדחייתה.

ניתן היום, ל' שבט תשפ"ב, 01 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.