לפני בקשה לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות.

ביום 16.11.22 היה קבוע דיון בבית משפט זה.

ביום 15.11.11 הוגשה בקשה על ידי הנתבע והיא לאחד דיון זה עם תובענה 31199-11-22 אשר הוגשה ביום זה לבית משפט השלום בירושלים. לפי טענת הנתבע, הגשת התביעה התעכבה עקב מצב בריאותי של הנתבע. אי לכך, התבקש בית משפט זה לבטל את הדיון הקבוע ביום 16.11.22. באותו היום ניתנה החלטה על ידי לפיה הבקשה נדחית, כיוון שאיחוד בין תיקים שאינם באותו מחוז אינם בסמכותי, אלא בסמכותו של בית המשפט העליון.

שעה לפני הדיון הוגשה בקשה נוספת לדחיית דיון על ידי הנתבע. הפעם במסגרת הבקשה נטען כי היא נעוצה במצבו הרפואי של הנתבע. לראיה הוצג אישור רפואי מיום 2.3.22.

במסגרת הדיון שהתקיים הבהיר התובע כי הנתבע למעשה מודה בחובו אליו והציג ראיות להודאתו של הנתבע בחוב. כך היו דברי התובע בדיון שהתקיים לפני:

" מציג כתב תביעה שבו התובע מבקש לקזז את הסכום בסך 30,102 ₪ אותו התובע חב לנתבע מסכום התביעה, סומן ת/1. אני מציין שזה מופיע בבקשה לדחייה שהוגשה לבית המשפט. בנוסף מציג את רשימת השיקים, סומנה ת/2. יש רשימה של השיקים שנשארו לפירעון. יש לי פה את כל השיקים. הייתי מוכן לקבל את כל השיקים מאחר והוא אמר שהוא יעשה הוראת קבע ואכן הוא עשה. ת/2 זו רשימת השיקים שנותרו לפירעון וזאת מתוך מייל ששלח הנתבע אליי. הנתבע מודה בסכומים האלה. לשאלת בית המשפט כיצד להסביר שסכום השיקים שנמצאים בת/2 והתביעה עומדת על סכום מופחת מזה, אני משיב שסיכמנו אני והנתבע כי במקום השיקים לפירעון הוא יעשה הוראת קבע עבורי במועדי הפירעון. אני מצרף את דפי החשבון של הבנק שלי, מהם עולה שהוא פרע חלק מהסכומים והסכום שנותר עומד על סך 30,102 ₪."

ביום 17.11.22 התקבל פסק דין על ידי. להלן נוסח פסק הדין:

"ביום הדיון 16.11.22 התייצב התובע ובא כוחו לדיון. הנתבע לא התייצב. שעה לפני הדיון התקבלה בקשה לדחות את הדיון על ידי הנתבע. בהינתן שהבקשה הוגשה סמוך מאד לדיון היא נדחתה. האישור הרפואי שצורף לבקשה הינו מחודש מרץ 2022 ולכן בכל מקרה לא תקף למועד הגשת הבקשה. בהינתן שהתובע הוכיח את התביעה לכאורה, אני מורה לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 33,800 ₪ וזאת תוך 20 יום מהמצאת פסק הדין."

ביום 22.11.22 הוגשה בקשה על ידי הנתבע לביטול פסק הדין, ועתה צורף לבקשה אישור רפואי שניתן ביום 20.11.22 ולפיו הנתבע אינו מסוגל לעבוד מיום 14.11.22 ועד ליום 22.11.22.

הבקשה הועברה לידי התובע ובא כוחו. במסגרת התגובה נטען כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים

הבאים : הבקשה איננה נתמכת בתצהיר כנדרש בתקנות ובהתאם אין לפנינו כל מסכת ראייתית המצדיקה את הביטול. נטען כי על בית המשפט הדן בביטול החלטה, אשר ניתנה במעמד צד אחד, לבחור באחד משני נתיבים: ביטול מחובת הצדק או ביטול לפי שיקול דעת. במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי המבקש ידע על מועד הדיון וקיבל זימון כדין. כן נטען כי הנתבע לא צירף תעודה רפואית המצדיקה היעדרותו מהדיון. נספח 1 לבקשה איננו מהווה תעודה רפואית לפי פקודת הראיות ובכל מקרה הינו מסמך שהוצא בדיעבד. בנוסף, יש לתת משקל להתנהלות הנתבע במהלך ההתדיינות בתיק. להזכיר כי בתיק זה נדחו כבר שני דיונים כביכול בשל מצבו הבריאותי של המבקש ודיון זה לא נדחה למרות בקשה אשר הגיש המבקש ביום הדין עצמו.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. להלן טעמיי לכך:

בהתאם להלכת בית המשפט העליון בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן השיקולים המנחים לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות הם כדלקמן:

"שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) 241-240, להלן: תורת הפרוצדורה); ראו גם י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 739, להלן: סדר הדין האזרחי), או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 2.2.2009), פסקה 15 וההפניות שם)."

אני סבור כי בענייננו הנתבע התעלם מדעת מהדיון אשר היה קבוע מזה זמן רב ובחר לא להתייצב. יצוין כי הנתבע חיפש כל דרך אפשרית לדחות את הדיון ומשראה שבית המשפט לא נעתר לו, החליט שלא להתייצב. להלן אזכיר את הדרכים בהם נקט הנתבע;

הדרך האחת, הייתה טענה כי יש לאחד התיק בפני עם תיק אחר אשר הוגש על ידיו בבית משפט השלום בירושלים.

משנדחתה הבקשה הראשונה בהיעדר סמכות, פנה הנתבע לנסות דרך שנייה, והיא הגשת בקשה על רקע רפואי אלא שלבקשה זו צירף אישור רפואי ישן מיום 2.3.22. משנדחתה דרך זו פנה הנתבע לנסות דרך שלישית, והיא הצגת אישור רפואי נוסף שניתן ביום 20.11.22 ולפיו הנתבע אינו מסוגל לעבוד מיום 14.11.22 ועד ליום 22.11.22.

אין בידי לקבל את המסמך שהציג הנתבע כאישור רפואי המעיד על מחלה. זאת בהינתן שהתובע הציג בזמן אמת אישור רפואי ישן, ולו באמת היה חולה, כי אז היה מציג אישור רפואי תקף. בנוסף, האישור הרפואי האחרון הוא אישור שהוצא בדיעבד, ועל כן אינני סבור כי אישור רפואי זה הוא אמין, וכי על בית המשפט לקבלו. בעניין דומה, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה תא (חי') 11650-05-14 אחמד מאדי נ' נואף בדארנה כך:

"על פי נוהלי הנשיא לטיפול בבקשות דחיית דיון, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות. בתיק זה הוגשה בקשה לדחייה המבוססת על מחלת התובע, לפי מסמך מרופא המציין שהתובע סובל מחום וכאבי בטן. חום וכאבי בטן הם סימפטומים למחלה קלה או קשה. יש שופטים, עורכי דין ומתדיינים, שכאשר הם סובלים מחום וכאבי בטן הם לוקחים כדור וממשיכים בעבודה, ויש כאלה שסובלים במידה שאינם יכלים לתפקד. איני רופא, ואיני יודע אם מצבו של התובע מצדיק היעדרות מישיבת הוכחות בתביעה שהגיש לבית המשפט. על כן, קבעתי שעל המבקש להמציא אישור רפואי לפי פקודת הראיות או תעודה רפואית לפי תקנות הרופאים, אשר יכללו קביעה רפואית, לפיה התובע אינו מסוגל להתייצב לדיון. המבקש המציא את המסמך הקודם, כשעליו חותמת של קופת החולים. אין ראיה מספיקה לכך שהתובע מנוע מלהופיע לדיון בשל מחלה. הסכמת הצד שכנגד אינה מספיקה, ובין היתר משום שדחיית הדיון תבוא על חשבון תיקים אחרים שהגיע זמנם, שלא הסכימו לדחייה. על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון."

ככלל, לבית-המשפט שיקול-דעת אם ליתן אמון בגרסתו של אדם, זאת לאור מכלול הראיות והגיונם של דברים. בענייננו, אינני נותן כל אמון בגרסתו של הנתבע ואני סבור כי מדובר בגרסת בדים שאין להאמין לה, לרבות טענות באשר להיעדרותו, עקב מצב רפואי. אני סבור כי הנתבע ביקש בכל דרך אפשרית להימנע מהתייצבות לדיון, כיוון שסיכוייו להגן על גרסתו אפסיים.

בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך".

הנתבע שהוא עורך דין במקצועו לא טרח להוכיח, כי באם יקבל הזדמנות יצליח בהגנתו, ובכך חדל אף בעניין זה.

יתר על כן, בסעיף 10 לכתב התביעה טען התובע כי הנתבע חייב לו סך של 30,102 ש"ח ונכון להיום סכום זה עומד על סך של 34,647 ש"ח. יושם אל לב כי לטענת הנתבע בכתב ההגנה שהגיש, האמור בסעיף 10 אינו מוכחש. אך סכום החוב הינו סכום שנותר לקיזוז מתוך סכומים שהתובע חב לנתבע ודינם להתקזז בלא צורך בקיומו של ההליך שלפנינו.

התובע הציג חלק מכתב התביעה שהוגש בהליך בבימ"ש בירושלים ולפיו סכום התביעה הכולל עומד על סך של 693,600 ש"ח וכן נאמר כי התובע מבקש לקזז סכום של 30,102 ש"ח "אותו התובע חב לנתבע".

לסיכום, אני סבור, כי הנתבע נהג בזלזול חמור כלפי בית המשפט מקום שלא התייצב לדיון שהוזמן אליו כדין. כמו כן, אני סבור שאין כל סיכוי לנתבע בהגנתו בתיק זה כיוון שהוא מודה בריש גלי בחוב הנתבע.

לאור המקובץ, הבקשה לבטל את פסק הדין נדחית. פסק הדין שניתן - תקף.

הנתבע יישא בהוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪. סכום אשר ישולם תוך 20 יום.

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"ג, 14 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.