לפניי בקשה מיום 23.11.2021 מטעם הנתבעת לחיוב התובעת בערובה בסך 15,000 ₪ + מע"מ להבטחת הוצאות הנתבעת- ככל שהנתבעת תזכה בדין, ולחיוב התובעת בהוצאות הליך בקשה זה (להלן: "בקשת הערובה").

בטרם אכריע בבקשה אסקור בקצרה את הקיים והרלבנטי בתיק

• ביום 10.10.2021 הוגש כתב תביעה "כספי" על סך 47,880 ₪ בדיון מהיר (סדר דין מהיר). עניינה של התביעה הוא הפרת ההתחייבות החוזית בין הצדדים בגין תשלום אספקת שירותי דפוס מהתובעת.
• ביום 23.11.2021 הוגש כתב הגנה שבו, בין היתר, הנתבעת טוענת כי שירותי הדפוס אשר קיבלה מהתובעת היו פגומים. בנוסף, בסעיף 2 טוענת כי יש לחייב את התובעת בערובה להבטחת הוצאותיה בסך 10% מסכום התביעה.
• ביום 23.11.2021 הוגשה בקשת הערובה (ללא תצהיר ואסמכתא). טיעוני הבקשה בתמצית הם כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, שהרי התובעת הינה חברה שאחריות הבעלים בה מוגבלת ולכן ככל והנתבעת תזכה בתיק, יש חשש שמא התובעת לא תוכל לשלם את הוצאות המשפט שיפסקו לטובת הנתבעת. עוד נטען כי סיכויי התביעה נמוכים.
• ביום 7.12.2021 הגישה התובעת את תשובתה בהתאם להחלטתי מיום 30.11.2021, שבה הוריתי לתובעת להשיב לבקשת הערובה עד ליום 6.12.2021. התשובה הוגשה בצירוף הנספחים הבאים: תצהירו של מנהל התובעת מיום 5.12.2021 לתמיכה בעובדות הנטענות בתשובה; "מכתב המלצה כללי" מבנק מזרחי מיום 2.12.2021 בו מתנהל חשבון הבנק של התובעת, שבו מציין הבנק כי הוא מביע שביעות רצון מהתנהלות התובעת בחשבונה אשר מכבדת בדייקנות את התחייבויותיה; שתי תכתובות דוא"ל מיום 10.11.2020 ומיום 10.2.2021 שנעשו בין הצדדים ובהן התובעת דורשת מהנתבעת לשלם את חובה ובנוסף התובעת מתריעה בטרם העברת העניין לטיפול משפטי; חשבונית מספר 2020/11675 מיום 31.5.2020 על סך 2,969 ₪ ; חשבונית מספר 2020/11769 מיום 21.6.2020 על סך 316 ₪; שני צילומים מאתר האינטרנט של המומחה מטעם הנתבעת לצורך הוכחת הטענה כי הנתבעת ו"קפה גרג" נמנים על לקוחותיו של המומחה מטעם הנתבעת (על צילום אחד רשום "בין לקוחותינו "greg café", ועל הצילום השני רשום: "בין לקוחותינו: "BIGA pasta bar"); מכתב מיום 30.11.2021 מרוה"ח של התובעת המאשר לכאורה את מצבה הכלכלי היציב של התובעת כפי שנטען בסעיף 6 לתצהיר שצורף. בנוסף לכך, בית המשפט התבקש להאריך את מועד הגשת התשובה עד למועד שבו היא הוגשה וזאת לאור דחיית המזכיר המשפטי את התשובה שהוגשה במועד שקבעתי בהחלטתי מיום 30.11.2021 , עקב מחדל טכני של התובעת (להלן: "התשובה").

דיון והכרעה

ראשית, אני נעתר לבקשת הארכת מועד להגשת תשובת התובעת עד ליום שבו היא הוגשה.

שנית, לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים להלן הכרעתי:

בקשת הערובה- מתקבלת באופן חלקי.

הדין הרלוונטי

1. באשר לנושא ערובה להוצאות, תקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת את הדין הכללי כך: " בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". לפיו דין כללי זה ביהמ"ש רשאי לצוות על תובע לתת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. ואולם, לגבי חברה בע"מ, דוגמת התובעת שלנו, קיים גם דין מיוחד הקבוע בסעיף 353 א לחוק החברות תשנ"ט- 1999 , הקובע כך: " הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". בהתאם לדין המיוחד הנ"ל, נקבע כי כאשר התובעת היא חברה בע"מ שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, ניתן לחייבה בהפקדת ערובה לטובת נתבע, כאשר הנתבע מבקש ערובה לתשלום הוצאותיו העתידיות הפוטנציאליות, אם יזכה בדין. לפי דין זה, בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה וגם לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם החברה התובעת הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין.
2. ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08 ), בפסקה 6 לפס"ד נקבע כי החוק קובע מעין "חזקה" כאשר הנתבע מגיש בקשה לחייב את התובעת שהיא חברה בע"מ, להפקיד ערובה, יש להיעתר לבקשה לאחר בחינת הדברים. חזקה זו ניתנת לסתירה ככל שהתובעת הוכיחה את יכולתה הכלכלית או כאשר ישנן נסיבות אחרות המצדיקות אי הפקדת ערובה.
3. ברע"א 10376/07 בנק פועלים בע"מ נ' ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ (פורסם בנבו,11.2.09) נקבעו שלבי הבחינה בהתאם לסעיף 353 א לחוק. ראשית, יש לבחון את היכולת הכלכלית של התובעת לשאת בהוצאות. שנית, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות הפקדת ערובה על פי מספר שיקולים, כאשר החריג להן הוא שאלת סיכויי ההליך. שלישית, יש לבחון את גובה הערובה והאם היא מידתית ומאזנת נכון את כל השיקולים הרלוונטיים.
4. ההלכה קובעת כי הנטל להוכיח שקיימות נסיבות המצדיקות את אי הפקדת הערובה, מוטל על כתפי התובעת.
5. יישום הדין הנ"ל על נסיבות המקרה שלפניי מביא אותי למסקנה לפיה יש לקבל את בקשת הערובה, ואולם רק באופן חלקי.

נימוקיי

1. התובעת הינה חברה בע"מ אשר הגישה תביעתה על סך 47,880 ₪. מכאן, כי הנתבעת חשופה להוצאות לצורך ניהול ההליך ולכן ראוי להבטיח מראש את הוצאותיה, במידה שתזכה בהליך.
2. התובעת לא הוכיחה את כל טענותיה שנטענו בסעיף 6 לתשובה. כך, התובעת לא ציינה מה סוג הרכוש הקבוע שבבעלותה וגם לא צירפה שום אסמכתא בגינו. בנוסף, התובעת לא צירפה דוחו"ת כספיים להוכחת מצבה הפיננסי. כמו כן, התובעת לא צירפה דפי תנועות של חשבון העו"ש שלה בבנק וכן דף ריכוז יתרות בבנק, להוכחת מצבה הנוכחי בחשבון הבנק.
3. מכתב ההמלצה מבנק מזרחי מלמד לכאורה כי הבנק מרוצה מהתנהלות התובעת בעניין התחייבויותיה הבנקאיות של התובעת. ואולם, התובעת לא פירטה אילו התחייבויות יש לה אל מול הבנק ובאילו סכומים מדובר. יוער כי גם היה ראוי להגיש תצהיר מטעם הבנק, ולא להסתפק במכתב, וההבדל בין השניים ברור.
4. לגבי הרווחים הכספיים וחוזקה הכלכלי של התובעת המדווחים במכתב של רוה"ח מטעמה, התובעת לא צירפה אסמכתות ודוחו"ת כספיים להוכחות העובדות המדווחות במכתבו של רוה"ח ואף לא הוכיחה בדרך אחרת כי בבעלותה כספים נזילים או אחרים אשר יכולים להבטיח את הוצאות הנתבעת- ככל שהנתבעת תזכה בתביעה. אלא, שהתובעת למעשה הסתפקה באישור כללי של רוה"ח על פיו מדובר בעסק חי ובעל כושר פירעון חובות. בנסיבות גם היה מצופה שתוגש חוות דעת מומחה כדין של אותו רוא"ח, להבדיל ממכתב, וההבדל בין השניים ברור. ברע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (פורסם בנבו, 29.12.11), התייחס בית המשפט העליון למקרה בו התובעת הגישה אישור מרוה"ח ללא צירוף אסמכתאות, וקבע כך:

" אכן, צדק בית משפט קמא בקובעו כי מקום שבו התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כבענייננו, חל ההסדר שבסעיף 353א לחוק החברות ומכוחו ניתן לחייב את החברה-התובעת לבקשת הנתבע בהפקדת ערובה להוצאותיו אלא אם כן הנסיבות אינן מצדיקות זאת - והנטל להוכיח את הדבר מוטל על החברה - או אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. במקרה דנן סבר בית משפט קמא כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות שתוכל לשלם את הוצאות המשיבים אם יזכו בדין, שכן אין באישור רואה החשבון הלאקוני שצירפה, ואף לא בטענותיה הכלליות על עמידה בתשלום חובותיה, כדי להוות הוכחה מניחה את הדעת בדבר איתנותה הכלכלית".

1. ההלכה הקבועה היא כי על חברה הטוענת לאיתנות פיננסית, עליה לפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה, עדכנית ומפורטת על אודות חוסנה הכלכלי ויכולה לעמוד בהוצאות, וזאת ייעשה על ידי המצאת ראיות טובות ומלאות על אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה. כל זאת באמצעות דפי חשבון בנק, מסגרות אשראי, מאזנים, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה התובעת מכוח הסכמים וכיוצא בזה. דברי אלו לא קוימו על ידי התובעת, ודאי לא באופן מלא ומשכנע.
2. באשר לחריג – "שאלת סיכויי ההליך", כפי שנקבע ברע"א 10376/07 בנק פועלים בע"מ נ' ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ (פורסם בנבו,11.2.09), כשמו כן הוא- "חריג", ולכן אין המדובר בתנאי מצטבר לשני התנאים שצוינו לעיל. עוד בעניין החריג, יצוין כי בית המשפט העליון קבע שראוי לבחון את החריג רק כאשר סיכויי התביעה גבוהים מאוד או קלושים מאוד. בנסיבות תיק זה, ומאחר שבשלב זה ממילא לא ניתן להעריך את סיכויי התביעה כגבוהים במיוחד או כקלושים במיוחד, לא ניתן לייחס משקל לחריג זה.
3. לאור כל האמור לעיל, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי מצבה הכלכלי טוב ויכול להבטיח מראש את הוצאות הנתבעת. משכך, התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה הקבועה בדין ולכן לא ניתן להחיל את החריג לפיו אין להשית על התובעת הפקדת ערובה.
4. לגבי שיעור הערובה, הרי שעליה להיגזר משיעור ההוצאות הצפויות להיפסק במידה שהתביעה תידחה, שכן זוהי מטרת הערובה, תוך איזון ראוי בין זכות הגישה של התובעת לערכאות לבין מניעת הגשות תביעות סרק נגד הנתבעת ולהבטחת הוצאותיה, כשהשיקול המנחה הוא שיקול כלכלי. לאור כך אני סבור כי שיעור הערובה שקבעתי בהחלטה זו הוא סביר ומידתי.
5. בעלי השליטה אצל התובעת לא הביעו נכונות לערוב להוצאות הנתבעת באופן אישי.
6. בסעיף 2 לכתב ההגנה של הנתבעת, סבורה הנתבעת כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך 10% מסך התביעה, וזאת בניגוד לסכום אותו מבקשת הנתבעת בבקשת הביטול, שהרי הסכום אותו מבקשת הנתבעת בבקשת הביטול עומד על פי 3 מהסכום בכתב ההגנה.

לאור כל האמור לעיל

בקשת הערובה- מתקבלת באופן חלקי.

התובעת תפקיד בקופת ביהמ"ש עד ליום 10.1.2022 ערובה בסך 8,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית עפ"י נהלי המזכירות.

בנוסף, התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות הליך בקשת הערובה בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותוודא קבלתה עד ליום 19.12.2021.

המזכירות תקבע לפניי תז"פ ליום 12.1.2022 לצורכי מעקב אחר מעש רלוונטי.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.