לפניי תביעה כספית (תביעת הפסדים) בסך 5,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 04/02/2021 עם רכב הנתבעות. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב האחריות לתאונה והנזקים שנגרמו לתובעת.

תמצית טענות הצדדים:

1. התובעת היא הבעלים ו/או המחזיקה של רכב מ.ר. 13-937-73 (להלן: "רכב התובעת").
   על-פי כתב התביעה, ביום 04/02/2021, עת נהגה התובעת ברכבה בשעות הבוקר ונסעה לעבודתה מקיבוץ איילון לקריית ביאליק, הגיעה לרחוב ששת הימים בנהריה ורצתה להשתלב בשד' בן צבי. התובעת נתנה זכות קדימה לרכב שבא משמאל והתקדמה בגלישה, כאשר היא עוצרת כל כמה מטרים כדי לתת זכות קדימה לרכב משמאל. באחת הפעמים רכב הנתבעות מ.ר. 560-75-601 (להלן: "רכב הנתבעות") לא עצר ונכנס ברכב התובעת מאחור. כשעצרו הנהגים בצד, סירב נהג רכב הנתבעות לקחת אחריות ושאל את התובעת "למה עצרת". באותו מעמד, צילמה התובעת את רישיון הרכב והביטוח של הנהג השני והעבירה את העניין לביטוח.
2. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב התובעת נזקים רבים, ובשל כך הפעילה התובעת את הפוליסה בעקבות דחיית תביעתה על ידי הנתבעת 2. נוסף לכך, לתובעת נגרמו הפסדים בעקבות הפעלת הפוליסה והיא תבעה את הסכומים הבאים: שכ"ט שמאי בסך 900 ₪, השתתפות עצמית בסך 1,100 ₪, עליית פרמיית הביטוח בסך של 1,176 ₪ למשך 3 שנים ובסה"כ 3,528 ₪, עוגמת נפש בסך של 500 ₪ ואגרת ביהמ"ש בסך 50 ₪.
3. יש לציין כי סיכומים של הסכומים הנ"ל עומד על 6,078 ₪, בוא בזמן שסכום התביעה הועמד על 5,000 ₪.
4. לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: חוות דעת שמאי; רישיונות רכבים; מכתב דחיה מחברת הביטוח; אישור הפסדים; חשבוניות מהמוסך; אישור על העברה בנקאית; מסמכים נוספים מחברות הביטוח "הראל" ו"איילון"; חשבון עבור שכ"ט שמאי ותמונות.
5. הנתבעות ביקשו בכתב ההגנה לדחות את התביעה. לטענת הנתבעות מדובר בתאונת דרכים שאינה באחריות הנתבעות ו/או הנהג שלהן.
6. לטענת הנתבעות, ביום התאונה נסע נהג הנתבעות בנתיבו כדין, כאשר לפתע הגיח רכב התובעת אשר סטה מנתיבו לנתיב נסיעת רכב הנתבעות, נסע לאחור ופגע ברכב הנתבעות וגרם לתאונה נשוא התביעה.
7. לטענת הנתבעות, התאונה ארעה בשל רשלנותה המלאה והבלעדית של התובעת אשר התפרצה במסוכנות וחוסר זהירות לנתיב נסיעת רכב הנתבעות ולאחר מכן, נסעה לאחור ברשלנות מרובה תוך הפרת תקנות התעבורה וגרימת תאונת דרכים.
8. לטענת הנתבעות, הנזקים והסכומים הנתבעים מוגזמים ומופרזים ואין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנטענים. נטען כי לא ניתן לבסס תביעת הפסדים על אישור הפסדים בלבד. נטען עוד כי באותו אישור הפסדים שצורף לתביעה, מופיע סכום השתתפות עצמית בסך 1,836 ₪ וכן, כינון בסך 150 ₪, ובסה"כ 1,986 ₪ בלבד. הנתבעות ביקשו לדחות את הרכיב של הפסד הנחת העדר תביעות וכן הרכיב של שכ"ט שמאי ועוגמת נפש, בהיותם רכיבים לא מבוססים ולא נתמכים במסמכים כלשהם.
9. לאור זאת, ביקשו הנתבעות לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. יש לציין כי לכתב ההגנה לא צורפו מסמכים.
10. ביום 15/03/2022 התקיים דיון אשר התייצבו אליו התובעת ונציג הנתבעת 2 בלבד. לאותו דיון לא התייצבו הנתבעת 1 והנהג של הרכב ובשל כך, דחיתי את הדיון ליום 22/03/2022 תוך הטלת הוצאות על הנתבעת 1.
11. היום התקיים דיון הוכחות לפי החלטתי הקודמת, כאשר לדיון התייצבו התובעת, הנתבעת 1, נהג רכב הנתבעות ונציג הנתבעת 2.
12. בפתח הדיון ביקשה הנתבעת 1 לבטל את ההוצאות שהוטלו עליה בדיון הקודם ובהחלטתי קבעתי כי נושא ההוצאות יישקל בסוף ההליך.
13. במהלך הדיון העידו שני הנהגים, כאשר כל נהג מוסר את גרסתו לאופן התרחשות התאונה. כמו כן, הוגשו ראיות חדשות אשר סומנו במהלך הדיון רנ/1-רנ/6.

דיון והכרעה:

1. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששמעתי את הנהגים והתרשמתי באופן ישיר ובלתי אמצעי מעדותם, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו לפניי על ידי שני הצדדים, לרבות תמונות הרכבים ויתר המסמכים וחוות הדעת בתיק, ועמדתי על נסיבות התרחשות התאונה, מוקדי הנזקים ברכבים ומקום התאונה, והנזקים הנטענים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן אבהיר את טעמיי.
2. כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
3. נכון הוא שעסקינן בתביעות קטנות בהן ביהמ"ש מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק ובסדרי הדין. יחד עם זאת, עדיין חלה על כל תובע החובה להוכיח תביעתו וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". היינו, על התובע להוכיח את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו, קרי אירוע התאונה, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך והקשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין האירוע. יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לעניין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, בעמ' 598 (1986), כי דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות ונחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע עד לשכנוע של 51%. דהיינו, דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל, וההפך נכון.
4. בתביעה שלפנינו, מבקשת התובעת למעשה לייחס לנהג הנתבעות התנהגות רשלנית ולחייב את הנתבעות בפיצויים מכוח עוולת הרשלנות. יוצא אפוא, כי על התובעת להוכיח קיומה של חובת זהירות, הפרתה וכן הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם לתובעת. הדברים אמורים במקרה שלפני מקום שמדובר בתאונת דרכים כאשר על התובעת להוכיח כי התנהגות נהג הנתבעות היא שגרמה לאותה תאונה וכי קיים קשר סיבתי לנזק הנתבע.
5. כאמור, שני הנהגים העידו בדיון שהתקיים בפני היום. בצד העדויות, עמדו בפני בית המשפט ראיות שני הצדדים כמפורט לעיל ומסמכים נוספים שהוגשו במהלך הדיון.
6. עתה נותר לדון ולהכריע במחלוקות בין הצדדים בתובענה בשאלת האחריות ושומת הנזק.

אשר לשאלת האחריות -

1. באשר לשאלת האחריות, ולאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות ובתמונות, אני קובע כי מירב האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעות.
2. אין חולק כי רכבה של התובעת נסע לפני רכב הנתבעות. אין עוד מחלוקת כי מוקדי הנזק מלמדים שרכבה של התובעת נפגעה בחלקו האחורי, בוא בזמן שרכב הנתבעות נפגע בחלקו הקדמי.
3. התובעת העידה בפני כי לפני השתלבותה בשד' בן צבי בצד ימין שלה, נתנה זכות קדימה לרכבים שבאים משמאל לאור תמרור שהיה מוצב בצד ימין שלה כפי שמופיע בתמונה רנ/1. התובעת העידה עוד, כי תוך כדי גלישה ומתן זכות קדימה לרכבים הבאים משמאל, האטה את המהירות ואז הגיח רכב הנתבעות אשר לא עצר ופגע ברכבה בפינה השמאלית אחורית, דבר המלמד על כך כי הוא ניסה לברוח מהפגיעה תוך סטיה שמאלה. התובעת העידה עוד כי נהג הנתבעות שאל אותה למה עצרה. התובעת הוסיפה כי קיימת סתירה בין גרסת הנתבעות לפי כתב ההגנה לבין הגרסה שמופיעה במכתב הדחיה של חברת הביטוח.
4. מנגד, טען נהג הנתבעות כי בעת הגעתו לצומת שבו ארעה התאונה, היה תמרור של מתן זכות קדימה ומעבר חציה והוא עצר מאחר והייתה תנועה זורמת בכביש, כאשר התובעת מנסה להשתלב היא לא מצליחה. על כן, היא חזרה אחורה ו"נתנה" לו מכה. לטענת נהג הנתבעות לא נגרם כל נזק לרכב שבו נסע. הנהג טען, כי לא הוא זה שפגע ברכב התובעת וכי אם התאונה הייתה מתרחשת באשמתו, לא היה נגרם נזק לרכב התובעת בפינה הצדדית אלא באחורית. הנהג טען עוד, כי היה בעצירה מוחלטת בעת התרחשות התאונה, כאשר התובעת חזרה לאחור ופגעה בו.
5. בענייננו התרשמתי כי רכבה של התובעת בעת הגעתו לצומת, ניסה להשתלב באיטיות בכביש הראשי תוך מתן זכות קדימה לרכבים הבאים משמאל. התרשמתי עוד, כי רכבה של התובעת האט את נסיעתו לפני ההשתלבות. התרשמתי עוד כי נהג הנתבעות הגיע לצומת והתקדם בנסיעתו בחוסר זהירות, ותוך הפרת חובתו על פי תקנות התעבורה.
6. מוקד הנזק ברכב התובעת והמעיכה בחלקו האחורי תומכים גם הם במסקנה זו של נסיעתו של נהג הנתבעות בחוסר זהירות. לא התרשמתי כי מוקד נזק ברכב התובעת מתאים לפגיעה בעקבות חזרה לאחור והתנגשות עם רכב שהיה בעצירה מוחלטת.
7. על אף האמור לעיל, נושאת התובעת באשם תורם בשיעור מסוים, היות ובעדותה בפני לא נתנה גרסה אחידה האם בעת התקרבותה לצומת במטרת השתלבות בכביש הראשי, נסעה ישר או שהייתה בפניה ימינה, והדבר משליך על הפגיעה שהייתה עם רכב הנתבעות. רוצה לומר כי אילו התובעת הייתה מעידה בפני באופן נחרץ על פניה ימינה כי אז ייתכן שהתאונה לא הייתה מתרחשת והיה "מרחק" בין הרכבים, גם אם נהג הנתבעות נסע בחוסר זהירות.
8. לפיכך אני קובע כי נהג הנתבעות נושא ב-80% מהאחריות לתאונה, ואילו התובעת נושאת באשם תורם בשיעור 20%.

אשר למחלוקת בשאלת הנזק והקשר הסיבתי לתאונה –

1. ראיתי להקדים ולציין כי הנזק הנטען בכתב התביעה נתמך במסמכים שצורפו לתביעה ביחס לסכום ההשתתפות העצמית, דמי הכינון, והפסד הנחה עתידית.
2. אומנם, לא הוצגו מסמכים מלאים ביחס לתשלום בפועל עבור הפוליסה החדשה והאם חל שינוי בנתונים אשר משפיעים על גובה הפרמיה. יחד עם זאת, התרשמתי מעדותה של התובעת כי מדובר בעליה בפרמיה בסך 1,176 ₪ לשנה בגלל התאונה ולא בגלל סיבה אחרת. עדותה של התובעת בעניין זה הייתה מהימנה והותירה רושם חיובי.
3. זה המקום לציין כי ראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה, עולים על סכום התביעה. יחד עם זאת, ביהמ"ש אינו יכול לפסוק מעבר לסכום התביעה הכולל.
4. לפיכך, אני קובע כי נזקי התובעת עומדים על סך של 5,000 ₪.

סוף דבר:

1. לאור כל האמור והמקובץ לעיל, ובשים לב לחלוקת האחריות, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת 80% מסכום הנזקים, קרי סך של 4,000 ₪.
2. אשר לשאלת ההוצאות והאגרות, ולאחר בחינה עיון ואיזון ראיתי לבטל את ההוצאות שנפסקו בהחלטתי הקודמת בסך של 400 ₪. יחד עם זאת, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
3. הסכומים המצטברים הנ"ל בסך 4,500 ₪ ישולמו לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
4. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין תוך 15 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי בחיפה.
5. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק במערכת.

ניתן היום, י"ט אדר ב' תשפ"ב, 22 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.