בפניי בקשה מטעם הנתבעים (במסגרת כתב ההגנה) לסילוק התביעה של התובעת על הסף מחמת השתק פלוגתא.

1. עסקינן בתביעה שהוגשה לביטול הסכם, הסדר דיוני מיום 2/12/18, אשר קיבל תוקף של החלטה, במסגרת דיון שנערך בתיק ת.א. 29870-03-18 (להלן: "תיק המקור"). יובהר כי התיק המקור עדיין מתנהל בבית המשפט בפני כבוד השופטת תמי לוי-יטח וטרם ניתן בו פסק דין.
2. התובעת מבקשת סעד של ביטול הסכם, עקב הפרה יסודית של ההסכם על ידי הנתבעים, כן עקב טעות בכריתת הסכם, ע"פ סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").
3. טרם הגשת התביעה דנן, ביום 4/5/21 , הגישה התובעת בקשה לביטול ההסדר הדיוני בתיק המקור, בקשתה נדחתה בהחלטה של כבוד השופטת תמי לוי יטח, אשר הבהירה כי ההסדר ברור לחלוטין , וכי אין מקום לבטלו או לעכבו.
4. על ההחלטה להבהרת דחיית הבקשה לביטול ההסדר הדיוני בתיק המקור שניתנה ביום 5/5/21, הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי רע"א 45190-05-21 אשר נדחתה אף היא.

הרקע להגשת התביעה

1. התובעת הינה החוכרת של חצי מהזכויות (במושעא) במקרקעין הנמצאים ברחוב העוצמה 11 בטירת הכרמל (הידועים בגוש 10726 חלקה 163 מגרש 6). החצי השני מוחכר למר שבתאי ברכה, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").
2. הנתבע 1 הוא בעל מניות או מנהל של נתבעות 2 ו- 4 המחזיקות במקרקעין והמפעילות בהם מכון רישוי ומוסך, והמשכיר לנתבעת 3 בשכירות משנה והיא מנהלת שם מוסך.
3. הנתבע 1 רכש את המגרש נשוא התביעה בהסכם חכירה מול רמ"י ביום 16.8.81 ביחד עם שותפו דאז, מר יעקב חונוביץ. מאחר ומדובר היה בשותפות שאינה רשומה, הזכויות נרשמו על שם שניהם. בשנת 1982 פורקה השותפות בהסכם לפיו ויתר מר חונוביץ על כל זכויותיו בשותפות לטובת הנתבע 1 תמורת 12,000 דולר ונכסים שונים. לאחר הפירוק רכש הנתבע 1 לבדו את הזכויות במגרשים הצמודים והקים מכון רישוי על שלושת המגרשים. חונוביץ נותר רשום כבעל הזכויות על מגרש אחד בלבד.
4. התובעת רכשה את הזכויות במגרש הנ"ל ממר יעקב חונוביץ ביום 21.4.13. מאז נוהלו בין הצדדים במשך כארבע שנים הליכים בעניין מימוש אותה בעלות בשאלות הנוגעות לבעלות השייכת לשותפות שהייתה , או שהבעלות שייכת לצדדים עצמם. מכל מקום, במסגרת אותם הליכים התנהלו דין ודברים והושגו סיכומים אודות דמי שכירות שהנתבעים אמורים לשלם לתובעת, בין אם עבור תקופת עבר ובין אם לתקופה הרלוונטית לניהול אותן תביעות במסגרת חוזה שכירות מול התובעת.
5. בגין כל אותן פרשיות בין הצדדים, אשר מן המיותר להרחיב בהן את הפירוט בהליך זה, הוגש תיק המקור, שבו הוגשה תביעה לפינוי וסילוק יד מנכס מקרקעין.
6. במסגרת ניהול ההליך בתיק המקור , ביום 2/12/18 במהלך דיון שהתקיים הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם (פרוטוקול הדיון מיום 2/12/18 בתיק המקור עמ' 2-3) לפיהן (להלן: "ההסדר הדיוני"):

"מוסכם על הצדדים כי ימונה שמאי מוסכם ומטעם בית המשפט אשר יעריך את שווי דמי השכירות של הנכס נשוא התביעה וכמו כן יעריך את שוויו של הנכס למכירה.

בהתאם לאמור בחוו"ד השמאי, הצדדים יבואו בדין ודברים בנוגע לאופציה של מכירת הנכס. ככל שלא תתגבש הסכמה ביחס לאופציה זאת, מוסכם על הצדדים שלכל הפחות ייחתם הסכם שכירות ביחס לנכס נשוא התביעה, כאשר תקופת השכירות תהיה ל- 5 שנים בתוספת אופציה לשוכר ל- 5 שנים נוספות.

הבסיס להסכם השכירות יהיה שיעור דמי השכירות שייקבע בחוו"ד השמאי המוסכם.

כמו כן מוסכם על הצדדים כי הנתבעת 2 תהיה רשאית לבצע התאמות בנכס נשוא התביעה וזאת בהתאם לדרישות של משרד התחבורה. ביצוע כל דרישה בהתאם להוראות משרד התחבורה תהיה על חשבון הנתבעת 2. כמו כן מובהר כי ביצוע כל דרישה תהיה כפופה להוראות חוק התכנון והבניה. הנתבעת 2 תמציא את דרישות משרד התחבורה לתובעת טרם ביצוע ההתאמות הנדרשות.

בחלוף 10 שנים של שכירות, תהיה לצדדים האופציה לחדש את דמי השכירות וככל שלא יצליחו להגיע להסכמה כלשהי, תעמדנה לשני הצדדים כלל הטענות המפורטות בכתבי הטענות בתיק זה.

ככל שייחתם הסכם שכירות, יבוא תיק זה לסיומו ללא צו להוצאות, כאשר כל צד שומר כאמור על הטענות המפורטות בכתבי הטענות. יחד עם זאת מובהר כי עיקריו של הסכם השכירות הוסדרו בהסכמות הצדדים המפורטות לעיל והצדדים מנועים מלחזור בהם מהסכמות אלו.

מובהר כי הסכם השכירות יהיה בין התובעת לבין הנתבע 1 וחברה מטעמו בשם טכנו נכסים בע"מ ח.פ. 512150194. אין באמור כדי לגרוע מהסכמת המחזיקים ו/או השוכרים בנכס כיום מהסכמתם המפורטת לעיל ומכך שגם הם יהיו כפופים לקביעת השמאי ביחס לשיעור דמי השכירות בנכס. התובעת איננה מתנגדת לשכירות המשנה של נתבעות 2-3. "

1. עם מתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים וההסדר הדיוני, מונה שמאי מטעם בית המשפט כאמור להערכת שווי, לדמי שכירות וכן למכירה. לאחר הגשת חוות הדעת מטעם המומחה בתיק המקור, התנהלו הליכים הקשורים בחוות הדעת, אשר כללו, בין היתר, הגשת תגובות ושאלות הבהרה, עד לקביעת מועד דיון לחקירה המומחה.
2. כאמור, ביום 4/5/21 , לאחר יותר משנתיים ממועד אישור ההסדר הדיוני, הגישה התובעת בתיק המקור בקשה לביטול ההסדר הדיוני או לחילופין לעיכוב הליכים בתיק עד להגשת תביעה לביטול ההסדר הדיוני, מחמת הפרה יסודית של הנתבעות להסכם. בבקשה פירטה התובעת את השתלשלות האירועים מאז נחתם ההסדר הדיוני עד להגשת הבקשה, וטענה כי אין בכוונתן של הנתבעות לממש את אופציית המכירה, אלא מבקשות לקיים רק את אופציית השכירות, בכך מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, ואף סיכול ההסדר ויש על כן, להורות על ביטולו.
3. לחילופין טענה התובעת כי, ככל שביהמ"ש סבור כי ההפרות נובעות מהפרות חוזיות על ידי הנתבעות, שאז תוגש תביעה נפרדת לביטול ההסדר בגין הפרות על פי הוראות חוק החוזים.
4. בקשתה של התובעת לביטול ההסדר הדיוני נדחתה בו ביום בהחלטה מיום 4/5/21. על החלטה זו, הגישה התובעת בקשה להבהרת החלטת בית המשפט מיום 4/5/21.
5. ביום 5/5/21 ניתנה החלטה מנומקת בבקשה להבהרת ההחלטה מיום 4/5/21, ע"י כבוד השופטת תמי לוי יטח, ועיקרי קביעותיה בתמציתיות, הם כדלקמן:

"לטענת התובעת בבקשתה מיום 4.5.21, הנתבעים פועלים בחוסר תום לב באשר הם מסרבים בתוקף ולחלוטין לנהל משא ומתן באשר לאופציה הראשונה.

ואולם, עיון בתכתובות שבין הצדדים אשר צורפו לבקשת התובעת, מלמד כי טענה זו חסרת כל שחר.

ראשית, במכתב מיום 6.1.21 פנה ב"כ התובעת לב"כ הנתבעת והציע כי ינוהל בין הצדדים הליך "במבי" (BMBY-BUY ME BUY YOU ), בסופו אחד מהצדדים ירכוש את חלקו של הצד השני בנכס.

.....

כפי שפורט לעיל, כל צד רשאי שלא להסכים להערכת השמאי לעניין שווי הנכס למכירה, מכל סיבה שהיא, ואולם ככל שהוא אינו מסכים כאמור, עליו לפעול על פי האופציה השנייה ולא על פי הליך "במבי" כמוצע על ידי התובעת.

שנית, ולאור האמור, לא בכדי כי ב"כ הנתבע 1 התנגד בתוקף במכתב תשובה מיום 31.1.21 להצעת ב"כ התובעת להליך "במבי", תוך שציין באלו המילים:

......

צא ולמד כי הנתבע 1 היה הצד שביקש לרכוש את חלקה של התובעת בנכס ואולם התובעת לא הייתה מעוניינת בכך, אלא בגיבוש הסכם שכירות. עם זאת הצדדים השאירו אופציה זו כאפשרית אך לא הכרחית במסגרת ההסדר הדיוני.

שלישית, וכפי שכבר צוין בהחלטה מיום 4.5.21, מאז הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט ביום 1.11.19, ועד למכתב ב"כ התובעת מיום 26.1.21, התובעת לא פעלה למימוש האופציה הראשונה נשוא ההסדר הדיוני, וזאת נוכח התנגדותה לקביעותיו של מומחה בית המשפט ורצונה לחקור אותו אודותיה.

...

מכלל האמור, ברי כי אין כל בסיס עובדתי או משפטי המצדיק את ביטול ההסדר הדיוני. הסדר זה גובש לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט ארוכה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, ולא הועלתה כל טענה בדבר הצורך בביטול ההסדר, אלא עתה בחלוף כשנתיים וחצי ממועד אישור ההסדר, חלוף למעלה משנה וחצי ממועד הגשת חוות הדעת של מומחה בית המשפט וימים ספורים לפני מועד דיון ההוכחות הקבוע לתיק זה."

1. על החלטתו דלעיל של ביהמ"ש בתיק המקור, הגישה התובעת בקשת רשות ערעור, בטענה כי שגה ביהמ"ש בפרשנותו את ההסדר ויצק תוכן לתוך ההסכם שאיננו עולה ממנו. ביום 2/7/21 רשות הערעור נדחתה, וביהמ"ש המחוזי, כבוד השופט אינאס סלאמה, קבע כי לא מצא שבית המשפט קמא העניק להסדר פרשנויות שאינן עולות ממנו, ואלה, בתמצית, עיקרי קביעותיו:

 'הרבה מעבר לנדרש, ובלא לקבוע מסמרות, אציין כי לא מצאתי שבית המשפט קמא העניק להסדר הדיוני פרשנויות שאינן עולות הימנו, וכפי שטוענת המבקשת בבקשתה לפניי. כך למשל, לא שוכנעתי כי החלטתו של בית המשפט קמא לפיה לא ניתן לחייב מי מהצדדים למכור את חלקו בנכס, וכי ביכולתו של כל אחד מהצדדים לסרב למכור את חלקו מכל סיבה שהיא, מנוגדת לאמור בהסדר הדיוני. כפי שצוין מפורשות בהסדר הדיוני "הצדדים יבואו בדין ודברים בנוגע לאופציה של מכירת הנכס", ובהתאם לאמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט. ההסדר שותק באשר למצב בו צד אחד מעוניין לרכוש את חלקו של הצד האחר, אך אינו מעוניין למכור את חלקו, ולרבות התנהלותו בכל הנוגע לכך. במצב דברים זה, ומשהוסכם כי ככל "שלא תתגבש הסכמה ביחס לאופציה זאת" ייחתם הסכם שכירות, יש לפנות אל האפשרות השנייה - הסכם הנוגע לשכירות הנכס. אולם כאמור, איני נדרש להכריע בטענותיה ממין אלו של המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בפרשנותו את ההסדר, משהבקשה שלפניי אינה עומדת בתנאים המקדימים למתן רשות ערעור."

התביעה לביטול הסכם

1. כאמור, התובעת פתחה בהליך דנן, כתביעה נפרדת לביטול ההסדר הדיוני שהושג בתיק המקור לטענתה מפאת הפרות לפי סעיף 14 בחוק החוזים (ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו מחמת טעות) , כן ביקשה כסעד שני את פירוק השיתוף בקרקע.
2. לטענתה של התובעת התביעה נסובה על הרכיב המהותי של ההסדר הדיוני, ולא על הרכיב הדיוני אשר הוגשה לגביו הבקשה לביטול ההסדר, כן רשות הערעור.
3. לשיטת התובעת ההסדר הדיוני, מורכב משני שלבים, הראשון הוא השלב שבו יבואו הצדדים בדין ובדברים, בנוגע לאופציית מכירת הנכס, זאת לאחר שתוגש חוות הדעת של המומחה. השלב השני, כך התובעת, קבוע בהסדר מותנה בכישלון השלב הראשון, ככל שלא תתגבש ביחס לאופציית המכירה הסכמה, מוסכם על הצדדים כי לכל הפחות ייחתם הסכם שכירות של 5 שנים בתוספת 5 שנות אופציה, כמין הסדר ביניים שלאחריו טענות הצדדים תישמרנה.
4. לפי התובעת, לאחר הגשת חוות דעת השמאי בתיק המקור, בתאריך 3/11/19, היו לה השגות רבות על הקביעות בחוות דעתו, כשלטענתה של התובעת הערכתו של השמאי הייתה שגויה. בהתאם שלחה התובעת לשמאי שאלות הבהרה וביקשה לחקור אותו על חוות דעתו.
5. לאחר פרוץ מגפת הקורונה, הוחלף ייצוגה של התובעת, ורק בחודש ינואר 2021 , כך התובעת, על אף ההשגות שהיו לה לגבי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, היא פנתה לנתבע בפנייה להצעת מתווה, בכדי לממש את האופציה הראשונה של מכירה.
6. לטענת התובעת באופן תמוה, קיבלו תשובה מב"כ הנתבע כי הנ''ל אינו מסכים למכירת חלקו בנכס, וכי האפשרות היחידה העומדת בפני התובעת, ע"פ ההסדר הדיוני, היא אופציית השכירות.
7. בחלופת התכתבויות ארוכה, אשר פורטה לעיל בהחלטה מתיק המקור מיום 5/5/21, טענה התובעת כי סירוב הנתבע למכור את חלקו בנכס, מהווה הפרה יסודית לאמור בהסדר הדיוני, ואף ניסיון חמור לסכלו, שכן הנתבע "דילג" על השלב הראשון ופנה מיד לאופציה השנייה כאילו שמדובר בזכות מוקנית. לאחר מכן, לטענת התובעת, בין יתר חלופת ההתכתבויות של הצדדים, ב"כ הנתבע שינה את עמדתו והעלה לראשונה טיעונים שלא הועלו קודם לכן, כי בעבר היו ניסיונות שלא צלחו לניהול מ"ו לרכישת הנכס וכי ממילא ניסיון זה יכשל כי התובעת מתנגדת לממצאי חוות הדעת.
8. לשיטת התובעת, הבקשה לביטול ההסדר הדיוני, בתגובה לחלופת המכתבים שהייתה, הייתה אודות הפן "הדיוני" של ההסדר ולא על הפן ההסכמי, כך גם בקשת רשות הערעור שהוגשה.
9. לפי התובעת, בהתאם לסעיף 6 לחוק החוזים תרופות (תרופה בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), היא לא הייתה מתקשרת בהסדר מראש, אילו חזתה את תוצאותיו.
10. מלכתחילה אופציית המכירה לא הייתה על הפרק, מצדה של התובעת, אולם לאחר שהצדדים גיבשו את ההסדר הדיוני, ההסכם ביניהם בבית המשפט, סוכם כי לשני הצדדים יחד תהיה זכות למכור ו/או לרכוש , כאדן ראשון בהסכם לפני כל דבר , ולא מדובר על אופציה כי רק לנתבע תהא הזכות לרכוש את חלקה של התובעת בנכס, כעולה מטענותיו של האחרון במכתבים שהוחלפו בין השניים.
11. לשיטת התובעת, מאחר והנתבע סירב לממש את אופציית המכירה מלכתחילה, תוך שהוא נותן פרשנות להסכם כי כביכול רק לו נתונה הזכות לרכוש, הפר בכך את ההסדר הדיוני בהפרה יסודית , אשר מעניקה לתובעת הזכות לבטלו.
12. התובעת מבקשת בתביעתה, ביטול ההסכם אף עקב הפרת החובה לקיום חוזה בתום לב, שכן בוצע ניסיון לכפות על התובעת להשכיר את חלקה בסכום שקבע השמאי, תוך התעלמות ודילוג על אופציית המכירה.
13. התובעת אף ביקשה ביטול ההסדר, עקב פגם ברצון ,"טעות" שנפלה בעת כריתת אותו הסכם, עת התובעת הסתמכה על ההנחה המרכזית כי, לאחר הגשת חוות דעת השמאי, יעשה ניסיון בין הצדדים להיפרדות ביניהם בדרך של ניהול מו"מ כל רכישה של צד אחד לזכויות של משנהו.
14. לשיטת התובעת, כאשר אומד דעת הצדדים, היה להיפרדות ולפירוק, אין זה הגיוני כי צד יבחר להתחמק מכך, באמצעות התעלמות מוחלטת מהמתווה שהוסכם, כאשר אופציית המכירה היא האופציה הראשונה לפיו. משמעות אותו דילוג, כך התובעת, זו כפייה עליה להישאר שותפה של הנתבע בנכס, אף כפייה להשכיר לו את חלקה בנכס במחיר שנקבע ובתקופה שנקבעה.
15. לפי התובעת, הנתבע סירב מראש וחסם את האפשרות לבוא בדברים לאופציית המכירה, בחוסר תום לב לאחר כשנתיים ממתן ההסדר הדיוני. זאת למרות ההשגות לתובעת על חוות דעת השמאי, היא עדיין לקחה סיכון , שאם לא יגיעו הצדדים לעמק השווה בעניין המכירה , היא תצטרך להתקשר בחוזה שכירות בדמי שכירות שלא היא קבעה.
16. כסעד חילופי ביקשה התובעת, פירוק שיתוף בנכס נשוא התובענה. התובעת טוענת כי זו הדרך ההוגנת ביותר לפירוק, בדרך של התמחרות פנימית בין הצדדים, באופן שהנתבע, יוכל להמשיך להפעיל את עסקי הנתבעות 2-4 ככל שירצה.

טיעוני הצדדים - סילוק על הסף

1. הנתבע הקדים וטען כי תביעת התובעת, מופרכת ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, מטרתה להביא להתמחרות בין הצדדים , בניגוד בהסדר הדיוני.
2. לשיטת הנתבע , לא ניתן להגיש תביעה נפרדת לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה, להבדיל מפסק דין, אלא במסגרת ההליך בו נדון.
3. אם יבוטל ההסדר הדיוני, כך הנתבע, יחזרו הצדדים לנקודת ההתחלה ערב הסכם הפשרה.
4. התובעת הגישה תביעה נפרדת, כך הנתבע, טרם ניתן פסק דין סופי בתיק המקור לביטול ההסדר הדיוני. זאת לאחר שהוגשו הן בקשה לביטול ההסדר הדיוני, שנדחתה, והן בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי שנדחתה אף היא. לטענת הנתבע, התובעת מבססת את תביעתה כביכול על הפן "המהותי", בעוד שהגדרה זו אינה אמת עת שישנה זהות מוחלטת בין הטענות נשוא הנדון לבין הטענות שהעלתה בתיק המקור.
5. לשיטת הנתבע, הקביעות החלטות שניתנו הן בתיק המקור, מיום 5/5/21 והן בבקשת רשות ערעור מיום 2/7/21, מהוות השתק פלוגתא נגד התובעת.
6. הנתבע טוען כי התביעה בתיק המקור, הינה תביעה לפינוי, שכן לפני ההסדר הדיוני, מכירת הנכס לא הייתה סעד שעמד לדיון בתיק שם, ההתמקדות הייתה בעיקר בנושא דמי השכירות ומתווה שכירת הנכס. כך שניסיונה של התובעת להציג את אופציית המכירה כהסכמה מהותית, הינה טענה מופרכת המנותקת מהמציאות.
7. לשיטת הנתבע, טענותיה של התובעת מופרכות שכן היא זו שהפרה את ההסכמות, במיוחד שעה שהיא פנתה בדרישה לקיים הליך "במבי" BMBY - קנה אותי או שאקנה אותך, בניגוד מוחלטת להסדר הדיוני, שכן אם לאופציה זו כיוונו הצדדים, לא היה צורך בחלופת השכירות בהסדר הדיוני.
8. הנתבע טוען בנוסף, כי התקיימה פגישה בין הצדדים לאחר מתן חוות דעת השמאי, שם הוצע לתובעת רכישת חלקה ע"י הנתבע לפי המחיר בחוות הדעת, אך התובעת סירבה. לאחר מכן בטרם הגיע המועד לחקירת השמאי, בתיק המקור, פנה ב"כ התובעת לנתבע בבקשה לקיום התמחרות מסוג "במבי" בניגוד כאמור למוסכם בין הצדדים.
9. לפי הנתבע, התובעת פועלת כדרכה בחוסר תום לב, כמתחרה עסקית, שכל מטרתה להביא לסגירת אותם עסקים מנוהלים באמצעות הנתבעות 2-4.
10. הנתבע יטען כי בהחלטת בית משפט המחוזי, בבקשת רשות הערעור, נטען כי "טענות המבקשת שמורות לה במסגרת ערעור בזכות על פסק דינו של בית המשפט קמא", שכן דיון בתיק דנן אינו מתאפשר אלא לאחר מתן פסק דין חלוט בתיק המקור, שדן בטענות זהות שעתרה להם התובעת לביטול ההסדר הדיוני.
11. הליך פירוק השיתוף אשר מציעה אותו התובעת, כך הנתבעות, מנוגד להסדר הדיוני , כן נוגד את התהליך שעברו הצדדים בבתי המשפט, בו התקיים , כאמור לעיל, דיון מסועף לעניין זכויות הצדדים בנכס הן מכוח חוק המקרקעין והן מכוח חוק המיטלטלין- יצוין כי מדובר בהתנהלות ארוכת שנים שחלק ממנה פורט לעיל בתמציתיות, שכן איני רואה צורך לפרטה באריכות, לצורך מתן החלטה בבקשה דנן.
12. הנתבע מוסיף וטוען כי, כל הטענות הקנייניות שהעלה בפירוט בכתב ההגנה בתביעת הפינוי בתיק המקור, לפי ההסדר הדיוני, נשמרו לו לתום תקופת השכירות , רק אז יהא אפשרי לדון בפירוק השיתוף כחלק מאותן טענות קנייניות.
13. בטיעון מפורט לגופם של יחסי השותפות של הצדדים, שיוזכר בתמציתיות בהחלטה זו, הנתבע ביקש לחילופי חילופין, וככל שבית משפט יקבל את הסעד לדיון בפירוק שיתוף ותדחנה טענותיהם הקנייניות של הנתבעות, מבקשות כי החלוקה תהיה בעין.
14. בתגובה לטענות הסף של הנתבעות, טענה התובעת כי עתירה לביטול הסכם פשרה , כאמור בהסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה, ניתן לתקוף בתביעה נפרדת, שכן הגדרת החלטה הנה "פסק דין, פסק דין חלקי וכל החלטה אחרת, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט (להלן: "התקנות").
15. לשיטת התובעת, התייחסות בית משפט הדן בתיק המקור, כהתייחסות להסכם שקיבל תוקף של פסק דין, שכן לשיטתו המחלוקות בין הצדדים בהקשר להסדר הסתיימו ונותרה שאלת הסכומים.
16. לצורך דיון בטענות חוזיות, כנגד הסכם פשרה, הדרך הדיונית, כת התובעת, היא להגיש תביעה נפרדת.
17. התובעת טוענת כי בבקשה לביטול ההסדר הדיוני שהוגשה בתיק המקור, כן בבקשת רשות הערעור, השיגה היא על הפירוש השגוי שהעניק בית המשפט להסכם הפשרה. אולם בקשות אלה לא כללו עילות בטלות בשל טעות וחוסר תום לב כאלה שפורטו בתיק נשוא הנדון.
18. אי לכך, כך התובעת , היא איננה מושתקת מלטעון ביחס "ליסוד הטעות" והפגם ברצון הצדדים, אשר בעטיו התקשרה בהסכם מול הנתבעים, שכן עניין זה לא נדון מעולם , לכן לתובעת קיימת זכות לקבל את יומה בבירור העובדתי הנדרש , שלא במסגרת ערכאת ערעור , אשר לא דנה בדבר פגמים ברצון שהובילו להתקשרות בטעות, כפי שנטען מפיה בפני בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשה לרשות ערעור.
19. בתשובתם לתגובת התובעת, טענו הנתבעים, כי בהעדר עילה בדין, כן העדר ראיות מטעם התובעת, לא ניתן לבטל הליך ביניים ע''י הגשת הליך חדש. כן יש להורות על סילוקה של התביעה דנן על הסף מחמת השתק פלוגתא , וקיומו של הליך תלוי ועומד.
20. הנתבעים חזרו וסיכמו, כי המישור העובדתי, טיעוניה של התובעת בין הליך זה לבין תיק המקור, זהה לחלוטין, וחלק מאותה עילת תביעה .

דיון והכרעה

1. אציין, תחילה, כי בשל הטענות  הרבות אשר הועלו בכתבי הטענות של הצדדים, ועל מנת שההכרעה בבקשה תמצה את הטיעונים, לא היה מנוס מפירוט טיעוני הצדדים, באריכות.
2. לאחר עיון ושקילה בבקשה לסילוק על הסף, בתגובה ובתשובה ובהבהרות שהוגשו, לרבות בכתבי הטענות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וזאת כמפורט להלן .
3. אין חולק, ולא יכול להיות חולק,  כי לא בנקל יקבל בית משפט בקשה לסילוקו של הליך על הסף. מדובר בצעד דרסטי שמשמעותו היא, שאין מתירים לצד לשטוח טענותיו בפני בית המשפט. מכאן שבקשה כזו תתקבל רק מקום שבית משפט יהיה משוכנע שהתביעה עומדת במסגרת אחת החלופות המנויות בתקנה 41-43    לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: תקנות סד"א).
4. לעניין זה ראו ע''א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב – יפו ואח', מפי הנשיא שמגר ז''ל , כתוארו אז  , פורסם בפד''י מ(2) , 668, עמ' 602:

"בשולי הדברים אוסיף, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין."

וכן ראו דברי המלומד גורן כי יש לעשות בסעד זה שימוש זהיר, "במקרים יוצאי דופן בלבד, כאשר אין ולו אפשרות קלושה שבירור התובענה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 342 מהדורה 12, 2015).

1. הסעד של סילוק   על הסף מיועד למנוע בזבוז זמן שהיה נגרם לבית המשפט על-ידי בירור תובענה שתוצאתה ידועה מראש, ולעקור את התביעה מן השורש בטרם תשמע (ד"ר י. זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, 1995).
2. האם יש בנסיבות המקרה דנן  כדי להצדיק את סילוקה של התביעה על הסף , או שמא יש לבררה לגופה בטרם הכרעה במחלוקת? ברור כי יש לנהוג במידת הזהירות המתחייבת בעת בחינת טענות הצדדים , בטרם הסקת המסקנה אם אכן אין מקום לפתוח את שערי בית המשפט בפני התובעת , לבירור עניינה , והאם אין בכך כדי לפגוע בזכותה לבירור עניינה או שמא יש בקבלת טענות הסף כדי להוות המענה הנכון מבחינת המדיניות המשפטית הנכונה והראויה , למניעת בירור הליך סרק , תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר , ומניעת הטרדתם של הנתבעים בניהול הליך זה שלא לתכלית ראויה. אני סבורה שאלה פני הדברים בענייננו.
3. דומה, כי בין הצדדים, מערכת יחסים מסועפת, עתירת שנים של התדיינויות שתמו ולא נסגרו, וכאלה שעדיין מתנהלים היום, וברור כי הדיון בזכויות הקנייניות של הצדדים טרם הוכרע, דיון אשר צף ועולה מחדש עם בירור כל הליך בין הצדדים.
4. הנתבעים טענו כי, יש להורות על סילוק התביעה על הסף הן מפאת קיומו של הליך תלוי ועומד –תיק המקור , וכן מפאת מעשה בי-דין, השתק פלוגתא לפיו התובעת מושתקת מלטעון לעניין ביטול ההסדר הדיוני, שכן מדובר במחלוקת אשר הוכרעה, במסגרת תיק המקור כמוזכר לעיל.
5. הרציונל מאחורי הליך תלוי ועומד , עם מלוא המשמעויות המתבקשות מכך ,  הוא מניעת כפילות, "מניעת ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן שיפוטי וכן מניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד ".(רע"א 2812/03 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (11.7.2013)..
6. ודוק, כי קיומו של הליך תלוי ועומד אינו , כשלעצמו, מהנימוקים שיש בהם כדי להביא לסילוק על הסף של ההליך כזכות מוקנית, אלא יש צורך לדון בכל מקרה לגופו.

1. בבוא ביהמ"ש לדון בשאלות כגון יעילות ניהול תיקים ומניעת כפילות, עליו לשקול את זהות השאלות השנויות במחלוקת, את זהות בעלי הדין, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ואת מאזן הנוחות. (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב (21.11.2011); רע"א 346/06  ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אחזקות בע"מ (14.5.2006); וע"א 9/75 אל עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2), 477)).
2. בע"א 9/75 שיך סולימן אל עוקבי נגד מינהל מקרקעי ישראל פד"י כ"ט (2), עמ' 477 בעמ' 480 נקבע כי : "לעניין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית".
3. באשר לכלל של מעשה בית דין, נועד הוא, לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות ואף למנוע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונשנות, ולעניין זה יפים דבריה  של פרופ' נינה זלצמן בספרה " מעשה בית דין בהליך האזרחי" עמ' 3-4:

 "משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע על התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק –הדין, בין על  ידי ערכאת ערעור ובין על ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו" .

1. "השתק פלוגתא" "...אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או במכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כ"ב (2), 561, עמ' 586- להלן: "פרשת קלוז'נר").
2.  לתחולת השתק פלוגתא קבעה ההלכה ארבעה כללים: "קיומה של זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שהוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה הנדון; שנית, קביעתו של ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא במסגרת פסק הדין הראשון, להבדיל מממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה; שלישית, נדרש כי ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הראשונה; תנאי רביעי לביסוסו של השתק פלוגתא הוא זהות בעלי הדין בהתדיינות הראשונה שהוכרעה ובהתדיינות המאוחרת, או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה או היותם "קרובים משפטית" לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון [ראו: ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ([פורסם בנבו], 21.2.2007), פסקה 23; ר' עא 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו). (ההדגשה שלי ב.ג.)
3. שאלת תחולת  ההשתק תיגזר גם משאלת היריבות, שכן וכאמור תנאי להיווצרות השתק דיוני מטעמי מעשה בית דין הוא קיומה של זהות בין בעלי הדין שלקחו חלק בהליכים השונים (ע"א 4470/70 ע'אנם נ' ע'אנם, פ"ד כ"ו (2) 829, 838). דרישת זהות הצדדים נועדה להבטיח כי תינתן הזדמנות לכל בעל דין לטעון את טענותיו בפני בית המשפט, אך בה בעת גם להבטיח, כי מי שכבר ניתן לו יומו בבית המשפט, לא ישמיע דברו בשנית ע"א 258/88 פיכטנבאום נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576, 580 (1990)  (להלן: "פס"ד פכטנבאום"). בהקשר הדברים הנדון כאן, קיבל את יומו, אינו מתייחס "ליומו" של כל אחד מבעלי-הדין כלפי מי שהיה יריבם המשותף בהתדיינות הקודמת, אלא ל"יומו" של כל אחד מבעלי הדין כלפי רעהו, שהינו יריבו בהתדיינות השנייה") מעשה בית-דין בהליך אזרחי, ד"ר נינה זלצמן (1991, תשנ"א) עמ' 380(.
4. כעולה מטענות הצדדים, מה שעומד על הפרק, הן מבחינת הטיעון להליך תלוי ועומד והן מבחינת הטיעון להשתק פלוגתא, הינה השאלה "האם הפלוגתא הוכרעה", שכן אותה פלוגתא אמורה להשליך על שני ההליכים ובכך ליישם את תכליתן של העקרונות ליעילות ולסופיות הדיון , כפי שנטען לעיל.
5. להלן אתייחס לפלוגתות שנדונו בשני ההליכים, ולעניין המשמעות של אותו ממצא פוזיטיבי. יפים דבריה של המלומדת נינה זלצמן בספרה מעשה בית דין, בעמוד 191:

"השאלה היא, מה קבע בית-המשפט לגבי אותה פלוגתא, שבעל הדין מבקש לעוררה מחדש בהתדיינות הנוכחית ; לאמור : האם קבע ממצא הסותר את הטענה שמעלה בעל - הדין, שאז יהיה מנוע מלהעלותה, או שמא הממצא שנקבע לחוד והטענה שמעלה בעל-הדין לחוד, ועל-כן אין בעל-הדין מנוע מלהשמיעה? לעניין זה אין נפקא מינה אם קבע בית- המשפט, בהתדיינות הקודמת, כי הנקודה או הטענה הוכחה באופן פוזיטיבי, לחיוב או לשלילה, כגרסת בעל הדין האחד או כגרסת בעל הדין האחר, או אם קבע בית- המשפט שהוא דוחה את טענתו של בעל - הדין משום שלא הצליח להוכיחה. אף במקרה האחרון תהא קביעתו של בית המשפט מחייבת את בעלי הדין בהתדיינויות נוספות ביניהם ביחס לאותה שאלה. זאת, להבדיל מן המקרה שבו כלל לא התקיים דיון לגופו במשפט הראשון, כגון, שהתביעה נמחקה או נדחתה על הסף, או שהתביעה נדחתה מחמת אי-התייצבותו של התובע, או שניתן פסק דין לטובת התובע כאשר הנתבע הוא שנמנע מלהתגונן או לא התייצב לדיון במועד שנקבע. בכל המצבים הללו לא יקום כלל השתק-הפלוגתא בהתדיינויות אחרות בין אותם צדדים, משום שלא היתה כל הכרעה שיפוטית ולא נקבע כל ממצא בפלוגתא נושא טענת ההשתק. "

1.  התובעת משליכה את יהבה על טיעון בדבר הפרדה בין הרכיב "הדיוני" לרכיב "המהותי", כאילו שהדיון לביטול ההסדר הדיוני בתיק המקור היה אודות הפרשנות שנתן בית המשפט להסדר בין הצדדים ולהפרה היסודית של הנתבעים, בעוד, התביעה נשוא הנדון לביטול ההסדר הדיוני, מבוססת על טיעון "מהותי" חוזי, החותר לאומד דעת הצדדים.
2. קראתי בעיון רב את טענות התובעת, המפורטות ביתר שאת בשלושה הליכים שונים, לא הצלחתי להבין הכיצד הגיעה התובעת למסקנה של הפרדה בין הדיונים בשתי התביעות. אני סבורה כי אין הבדל בין טענותיה העובדתיות של התובעת, כליל.
3. לטעמי, אין אפשרות להפריד בין הטעמים שהועלו בתיק המקור בבקשה לביטול ההסדר הדיוני, לבין אלה שנטענו בתביעה נשוא הנדון, שכן מדובר בטיעונים המשלימים זה את זה, והמהווים סיבה ותוצאה, אחת לשנייה. לבוא ולקרוא לסוגיה מסוימת במנוחים שונים, כשבפועל אין כל שוני מהותי במשמעות ובתוכן, טענה כזו איננה יכולה להתקבל. אם הפרה יסודית של הסכם , אין משמעותה חתירה תחת אומד דעת הצדדים, אז מה כן!
4. התובעת מנסה להפריד את הדיון בכך שהיא טוענת, כי בתביעת המקור נדונה סוגיית הפרשנות השגויה לטעמה, שנתן בית המשפט להסדר שהתקבל בין הצדדים, כן נטען כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה בהפרה יסודית. בעוד שבתביעה זו לטענתה של התובעת, הדיון הוא ביסוד הטעות שבעטיה התקשרה היא בהסכם. נשאלת השאלה, האם הדיון שעשה בית משפט המקור, בהחלטה מפורטת מיום 5/5/21 בא מחלל ריק? ברור שלא, מדובר בדיון שבחן את אומד דעת הצדדים עת התקשרו בהסכם, תוך העמדת הדברים על נכונותם בהתאם להליך שהיה לפני ואף אחרי ההסדר הדיוני ושהתנהל בין הצדדים עצמם.
5. ערכאה זו אינה מתיימרת להיות ערכאת ערעור ולבחון את החלטת בית המשפט בתיק המקור , אבל המשמעות המתקבלת מפתיחת שערי בית משפט בשנית לתובעת, היא לערער על אותה החלטה הדוחה את הבקשה לביטול ההסדר, שוב.
6. טענות התובעת כפי שבאו לידי ביטוי בהליך בתיק המקור , לצד הטענות בהליך הנוכחי הן אותן טענות כלפי הנתבעים. כאשר נטען שם, כי מלכתחילה לא הייתה האופציה למכירה בדעתם של הנתבעים, נטען בהליך דנן, בדיוק אותה הטענה בדבר הטעות שגרמו לה הנתבעים, ועליה התבססה כביכול הסכמת התובעת. אולי הניסוח אחר אולם המשמעות היא אחת. כנ"ל לגבי שאר הטענות בדבר חוסר תום הלב , ופגם ברצון וכיו"ב טענות חוזיות שלהן טענה התובעת.
7. ודוק כי היה דיון לגופו של עניין ואף הוכרעו פלוגתות אודות אומד דעתם של הצדדים מהבחינה החוזית בהליך המקור, כך שהתובעת קיבלה את יומה בבית משפט.
8. אודות השאלה בדבר מעמדו של ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה אחרת, והאם ניתן לדרוש את ביטלו שלא במסגרת אותו הליך שעדיין מתנהל ולתקוף את הפן החוזי של ההסכמות, התשובה לשאלה זו הינה בחיוב. אולם במקרה דנן, התביעה שהוגשה מבוססת על אותן טענות עובדתיות שהועלו במסגרת הבקשה לביטול ההסדר שהוגשה בתיק המקור ונדחתה על ידי ביהמ"ש שהתגבש בנוכחותו ההסכם, לכן התובעת מושתקת מלדון באותה פלוגתא.
9. ההסדר הדיוני נשוא הנדון הוא משום הסכם פשרה שנכרת בין הצדדים, הרכיב המהותי של ההסדר הדיוני מגלם תכונה של סופיות ביחסיהם של הצדדים.  
10. הלכה היא כי הסכמי פשרה שכורתים צדדים להליך במהלך ניהול ההליך המשפטי, זוכים לא אחת לאישורו של בית המשפט, אישור זה נותן להסכם הפשרה תוקף של החלטה אחרת בעוד ההליך ממשיך להתנהל, או תוקף של פסק דין וסיום ההתדיינות בין הצדדים. "אישור זה של בית המשפט, מאופיין בשלושה: ראשית, הוא מיוסד על חוזה; שנית, החוזה הוא פרי פשרה בין בעלי דין בהליך שיפוטי; שלישית, ההסכם זוכה לאישור בית המשפט, אם מוצא בית המשפט כי ההסכם ראוי והוא אכן מאשר אותו" (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו (1) 577, 585 (2001)). פסק דין המאשר הסכם פשרה נושא אפוא עימו תכונות של הסכם ותכונות של פסק דין (ראו למשל ע"א 682/07 לבייב נ' גילר, ניתן ביום 20.6.07, פורסם במאגר נבו).
11. בדרך כלל   הסכם פשרה שאושר בידי בית המשפט נהנה מחסינות יחסית מפני ביטול:"עצם השגת הפשרה, כמו גם קיומו של ההליך השיפוטי כמסגרת לניהול משא ומתן, מבטיחים את החוזה שנכרת מפני טענות העשויות לשלול את קיומה של ההתקשרות מעיקרה – כגון היעדר גמירת-דעת – או מפני טענות המקימות עילה לביטול החוזה, כגון טעות, הטעיה, כפייה ועושק". (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו (1) 577, 585 (2001)).
12. ככל הסכם, יכול אף הסכם הפשרה להיות נושא לביטול, בין אם מחמת פגמים בכריתתו ובין אם מחמת הפרתו היסודית. עם זאת, תנאי מצטבר נוסף לביטולו של הסכם פשרה הוא קיומם של נימוקים כבדי משקל המצדיקים את הביטול (רע"א 3861/09 דהאן נ' עמידר חברה לשיכון עולים בע"מ, ניתן ביום 7.5.09, פורסם במאגר נבו). כפי שעולה מן הפסיקה הנזכרת, טעמיה של גישה קפדנית זו, נעוצים כמדומה בחשיבותו של מוסד הפשרה ובמשקל הניכר המוענק לסופיותו של הסכם הפשרה כמסיים את המחלוקות שבין הצדדים.
13. המטרה מאחורי פירוט מעמדו של הסכם הפשרה, כפי שצויין לעיל, אין בה משום קביעת מסמרות בנושא, ופתיחת דיון לגופו של עניין בתיק דנן, מאחר ואני סבורה כאמור לעיל, כי הדיון בענייננו התנהל בתיק המקור. יחד עם זאת, חשוב לי להבהיר כי הדיון נשוא התיק, לא יכול להתנהל אך ורק בהסכם הפשרה , אלא כמקשה אחת עם כלל ההתרחשויות שהתנהלו בין הצדדים עד להגשת הבקשה הראשונה לביטול ההסדר הדיוני.
14. לא בכדי, ציטטתי בפרק העובדתי בפתיחה, את החלטתה של כבוד השופטת תמי לוי יטח המפרטת את ההתכתבויות בין הצדדים, כאשר , משום מה, מבחינתה של התובעת, התכתבויות אלה לא התפרשו כניהול מו"מ לאופציית המכירה, על אף שאכן התנהל על הנייר דין ודברים בין מייצגי הצדדים בעניין זה.
15. אין צורך לפתוח את הדיון בקביעות שהוכרעו ופלוגתות שנדונו בדבר התנהלות הצדדים, אולם לא נעלמה מעיניי דרכה של התובעת, בעיצוב טענותיה, ובחירת החלקים "שנוחים" לה מההתכתבות שהייתה בין הצדדים, עת טענה בתביעה כי ב"כ הנתבע מעוניין " לנהל מו"מ רק למכירת חלקה של התובעת בנכס", בעוד שטענה זו נטענה מפי הנתבעים בתגובה לתהליך "במבי" שהוצע להם ע''י התובעת.
16. צודק הנתבע בכך, כי עצם הצעת ההסדר מסוג "במבי" (קנה אותי או שאקנה אותך) , מייתר את אופציית השכירות, ואף מעמיד את התובעת בעמדה הפוכה, לפיה כנראה כל מטרתה הייתה לסגת מאותן הסכמות של אופציית השכירות.
17. משהתקבלה טענתם של הנתבעים בדבר סילוק על הסף מחמת השתק פלוגתא לצד הליך תלוי ועומד, מתייתר הדיון בסעד החילופי של פירוק שיתוף.
18. ע"פ ההסדר הדיוני, הדיון בזכויות הקנייניות של הצדדים יידחה לאחר מימוש סעיפי ההסדר הדיוני. בעוד ההליך בתיק המקור ממשיך להתנהל וטרם ניתנה בו החלטה, לא ניתן לפתוח בהליך מקביל ולדרוש פירוק שיתוף ולסתור את האמור בהסדר בין הצדדים, ובכך לסכל את אותו הליך, שלא לתכלית ראויה.
19. אי לכך, הבקשה מתקבלת , דין התביעה דחייה, וכך אני מורה.
20. בנסיבות , התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך של 8,000 בגין ניהול הליך זה, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.
21. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק ברישומיה.

ניתנה היום, י"א אדר ב' תשפ"ב, 14 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.