החלטה

1. החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד הרשם הבכיר א. אורנשטיין) מיום 25.10.2021, שקיבל את בקשת המשיב והורה על עיקול זמני של כספים המוחזקים בידי עיריית ירושלים לטובת המשיב על סך של 635,000; זאת, כנגד ערבון בסך 20,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט.

2. ההחלטה ניתנה על בסיס ראייתי, לאחר חקירת המבקש ( - בהליך המקורי). ליבת ההחלטה מגולמת בסעיפים 7-5 להחלטה בה נקבע כדלקמן:

"5. ההתחשבנות בין הצדדים מצריכה ירידה לפרטים אשר קשה לבצעה כדבעי במסגרת בקשה לסעד זמני. כאמור, מדובר במספר פרויקטים ולא ניתן לומר כי הצדדים הגישו מסמכים מסודרים בייחס להתחשבנות שביניהם. יחד עם זאת, יש בידי התובע ראייה משמעותית בדבר זכאותו לקבל כספים מהנתבעים, כמוסבר להלן.

6. התובע הציג טיוטת "כתב העדר תביעות" בו נקוב סך של 635,000 ₪ אשר לטענתו נשלח לו ע"י הנתבע 2. התובע מסרב לחתום על המסמך משום שלשיטתו מגיע לו סכום הרבה יותר גבוה. הנתבעים מכחישים כי מסמך זה הוכן על ידם. התובע השמיע הקלטת שיחה עם הנתבע 2 בו אומר הנתבע 2 אומר כי ישלח מסמך כזה לתובע. הנתבע 2 איננו מתכחש לשיחה זו אך טוען כי "בסוף לא שלחתי כי התברר לי בסוף שלא מגיע לתובע כסף" (עמ' 1; שו' 31). המסמך לא נשלח מהמייל של הנתבע 2, אך נחה דעתי כי הוא נשלח מטעמו.

7. המסמך האמור מהווה "ראייה מספקת לכאורה בקיומה של עילת תביעה" בייחס לסכום הנזכר בו. התכחשותו של הנתבע 2 לשליחת המסמך מקיימת חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין. גם גובה הסכומים שבמחלוקת מקיים את דרישת ההכבדה".

3. בפי המבקשים מספר טענות כלפי מסקנתו הראייתית של בית המשפט קמא. בכללן נטען, בין היתר בסעיף 32 לבקשה דנן, כי לא הזכיר המשיב דנן שקיבל תמורה רבה בדרכים אחרות שמפורטות שם ועוד.

4. המשיב חולק על טענות המבקשים אך מעבר לכך מבקש הוא לקיים את החלטת בית המשפט קמא מטעמיה.

5. לאחר שנתתי את דעתי בהרחבה לתמונה שבפניי, הגעתי למקבץ המסקנות הבאות:-

א. עיקר מסקנתו של בית המשפט קמא – במישור הראייתי, וגם בהליכים מן הסוג שעל הפרק, תקף הכלל לפיו ראוי לערכאת הערעור לנקוט ריסון רב מקום בו על הפרק מסקנות ראייתיות אליהן הגיעה הערכאה הראשונה, בפרט כשברקע ניצבה חקירת מצהיר שאותו יכלו בעלי הדין שמנגד (המבקשים דנן) לשאול כל שאלה כראות עיניהם.

ב. עם זאת, לא אסתיר שיש בתמונה שנגד עיני כדי להותיר מעט תחושה של אי נוחות. בפרט אמורים הדברים במסמך שקיבל משקל רב בהחלטת בית המשפט קמא, כאמור לעיל, בידענו שעל הפרק מסמך שאינו נושא כלל את חתימת המבקשים (דנן) והוא אף הוגדר כ'טיוטה'. מעבר לכך, עוד אוסיף, שעמדה על הפרק מערכת יחסים הסכמית, הסכם מוסדר ומשכנע, אין בנמצא, והנטל להביאו, היה על המשיב (דנן). ייתכן שעובדה זו אף היתה אמורה לפעול לחובתו. ולאחר כל זאת, אזכיר את שכתב בית המשפט קמא בפתיח לסעיף 5 להחלטתו לפיה נצרכת התחשבנות בין הצדדים, שקשה לבצעה במסגרת בקשה לסעד זמני, ונכון הדבר. אף ייתכן שראוי היה לשקול בשאלה האם במחירו של קושי זה, לא ראוי היה שיישא יותר דווקא מבקש העיקול, הוא המשיב דנן, שהרי עליו מוטלים הנטלים.

ג. סיכומה של החלטתי במסקנה, שהגם שלא אתערב במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, טעונה החלטה זו מידה של איזון. ייעשה הדבר בהתערבותי – לא בעובדות אליהן הגיע בית המשפט קמא – אלא במסקנתו בדבר גובה העירבון שיידרש מהמשיב כתנאי לעיקול זמני זה. גובה העירבון יועמד על סך של 100,000 ₪ להפקדה במזומן בקופת בית המשפט בתוך 14 יום מהיום. היה ולא יופקד סכום זה, יבוטל העיקול.

6. ומעבר לאמור לעיל, דין הבקשה לדחייה. בנסיבות העניין, לא סברתי שנכון לחייב את המבקשים בהוצאות.

7. ערבון שהופקד – יוחזר למבקשים באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.