עפ"ת 31635-10-21 גבראן נ' מדינת ישראל

בפני כב' השופט מרדכי כדורי

העתק החלטת בית משפט מיום י"ט כסלו תשפ"ב 23 נובמבר 2021

חרף נטייתו של בית המשפט שלא להחמיר עם נאשם שהתעכב בהגשת ערעורו, עליו להימנע מלהיעתר לבקשות להארכת מועד חדשות לבקרים באופן שיביא לזילות הוראות החוק ולפגיעה באינטרס של הצד שכנגד וביכולתו של בית המשפט לפעול ביעילות. הובהר בפסיקה, כי גם בדין הפלילי סדר הדין אינו "המלצה" או "רשות" בלבד. בדיון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור יבוצע איזון בין שיקולים שונים העומדים על הפרק בכל מקרה ומקרה. כך, על בית המשפט לבחון את הנימוקים לאיחור בהגשת הערעור, פרק הזמן שחלף מאז המועד האחרון להגשת הערעור, השאלה האם המערער מיוצג באמצעות עורך-דין, הסיכויים הלכאוריים לכך שהערעור יתקבל, האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך ואת חשיבות הזכויות העלולות להיפגע אם לא תינתן ארכה (ראו: בש"פ 660/16 פלוני נ' מדינת ישראל 31/1/2016, ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראל 19/2/2009).
במקרה שלפניי, הערעור הוגש באיחור העולה על חודש ימים, שעה שהמבקש מיוצג וללא נימוק מניח את הדעת. טעות של עו"ד, כשהיא לעצמה, אינה משמשת טעם המצדיק בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

הכרעת דינו של בית המשפט קמא מפורטת ומנומקת, בגדרה בחן את הראיות שבאו לפניו, ומצא כי התקיים חשד סביר לכך שהמערער נהג ברכב בהיותו שיכור, כהגדרתו בסעיף 64ב(א)(2) בפקודת התעבורה. בהינתן מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בקביעות מהימנות ובממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו לדוגמה: ע"פ 8050/17 פלוני נ' מדינת ישראל 31/10/2018), לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור בעניין זה גבוהים במיוחד.

טענת המערער בדבר פגם בכתב האישום נבחנה על ידי בית המשפט קמא, אשר מצא כי לא היה בפגם כדי לפגוע בהגנת המערער. המערער לא הציג בערעורו טעם העשוי להעמיד בספק את קביעתו זו של בית המשפט קמא, ולא פירט "טענת אליבי או כל טענה אחרת בהתאם לחוק", כלשונו, שנמנעה ממנו, חרף העובדה שמקום האירוע לא היה שנוי במחלוקת.

העונש שהוטל על המערער מצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם (סעיף 62(3) בפקודת התעבורה). זאת, על אף שהוא לא קיבל אחריות על מעשיו, ולא עמדה לימינו הנסיבה הקבועה בסעיף 40יא(4) בחוק העונשין. בניגוד לטענת המערער, בית המשפט קמא שקל את עברו התעבורתי, ונתן לו משקל רב. גם סיכויי הערעור על גזר הדין אינם גבוהים אפוא.

ובנוסף לכל, הערעור אינו מצביע על אינטרס ציבורי או זכות בעלת חשיבות מיוחדת העלולים להיפגע אם לא תינתן ארכה.

לאור כל האמור, לא מצאתי הצדקה להאריך את המועד להגשת ערעור, ולכן אני דוחה את הבקשה.