#1#>

1. הנאשם כפר כפירה כללית במיוחס לו בכתב האישום, ולפיכך באה בפניי פרשת ראיות התביעה. משנסתיימה שמיעת ראיות המאשימה, הודיע ב"כ הנאשם כי אין בדעת הנאשם 2 להעיד, ומשלא באו עדי הגנה נוספים, נשמעו סיכומי הצדדים לעניין הכרעת הדין.

במסגרת הכרעת הדין, שומה עליי להכריע בעניינים עובדתיים כלהלן: מה ארע בזירת תפיסת התיק ("הצימר"), ולאחר מכן הוכחת טיב החומרים שנמצאו בתיק, תוך בדיקה של שרשרת המוצגים.

בשים לב לממצאי העובדה שייקבעו, ייגזרו המסקנות המשפטיות לעניין האשמות שיוחסו: החזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

2. עניינו של הנאשם 1, שלו יוחסה אשמה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט הסתיים זה מכבר, אחר שהורשע על פי הודאתו.

ההתרחשויות בזירת תפיסת התיק ("הצימר")

3. אין חולק כי ביום 18/2/22, בשעת בוקר, הגיע צוות בלשים ליחידת מגורים הנמצאת במתחם של מחסן לבית העסק ששמו "קרמיקה הזימה שריף". מטרת הגעתם היתה לשם ביצוע צו חיפוש ומעצר לגבי הנאשם. במקום שהו אותה עת הנאשם וכן הנאשם מס' 1. תיאורם של הבלשים לאשר ארע בתוך אותה יחידת דיור דומה ביסודו: הבלש גדיר תיאר כי כשהנאשם פתח את הדלת, לאחר דפיקות הבלשים, הבלש הבחין כי "בחור עם תחתון קם מהמיטה ורץ עם תיק כחול לתוך הצימר בפנים". העד רץ לתא השירותים במקום, שאל את המחזיק בתיק מה זה ולא נענה. לפיכך, לקח ממנו העד את התיק ויצא מתא השירותים.

ביציאתו, כאמור, חטף ממנו הנאשם את התיק ורץ לכיוון היציאה מיחידת הדיור. הבלש תפס את הנאשם, התעמת איתו על השליטה בתיק ותוך שהשניים מתגוששים , נפלו על המיטה במקום. לבסוף, תפס הבלש את התיק ומסרו לבלש נוסף שעמד בדלת הכניסה ליחידת הדיור (ראו פרוט' עדותו של העד גדיר מיום 22/6/21 עמ' 14).

הבלש שלום כהן מאשר בעדותו כי קיבל את התיק מידי הבלש גדיר (פרוט' מיום 22/6 עמ' 5 ש' 1).

עיקרי השתלשלות האירועים, כאמור, פורטו אף בעדותה של הבלשית רס"ר נטע (פרוט' מיום 22/6, עמ' 24 מש' 15 ואילך).

4. אל מול גרסת הבלשים בדבר מעורבות הנאשם בחטיפת התיק מידי הבלש גדיר ומאבקו עם הבלשים, מסר הנאשם באמרותיו בחקירה כי לא ראה את התיק טרם הגעת המשטרה, וכל התנהלותו אחר הגעת השוטרים היתה כדי להפריד בינם ובין הנאשם האחר בתיק, רישר עבוד (ראו ת/45, ת/46).

באמרתו ת/47 אישר הנאשם כי בזמן "הוויכוח עם השוטרים" נגע בתיק, כולל מה שבפנים (ת/47 ש' 10), זאת הגם שבת/43 מסר בעניין זה כי בעת שנגע בתיק "לא שמתי לב אם הוא נפתח ונגעתי במה שבתוכו" (ש' 90-91).

5. עדותו של הנאשם האחר, רישר עבוד, אשר הוסף לרשימת עדי התביעה לאחר שמשפטו הסתיים, לא נשמעה. כאמור בהחלטתי מיום 17/1/22, מדובר בעד שזומן חמש פעמים ולא התייצב. הוא נעצר בצו הבאה, שוחרר בתנאים ושוב מיאן להתייצב. עיון במסמכים הרפואיים שהציג אותו עד, לא שכנע כי נבצר היה ממנו להתייצב לדיונים השונים, ומשלא הגיע פעם אחר פעם ולא ניתן היה לחלץ מב"כ המאשימה מועד אליו יוכל להתייצב, ומשהנאשם כאן נתון היה במעצר, מיאנתי לדחות את הדיון עוד לצורך שמיעתו, וכך הסתיימה פרשת ראיות התביעה מבלי שהעיד.

בנסיבות אלה, אמרותיו בחקירה שהוגשו, בתיקו שלו, הוצאו מרשימת הראיות שהוגשו בתיק דנא.

6. בשאלה העובדתית לאשר התרחש בעת הגעת הבלשים ליחידת הדיור בה שהה הנאשם, כאמור, ושלב תפיסת התיק, ראיתי להעדיף, ללא כל פקפוק, את גרסת הבלשים כמהימנה. גרסתם השתלבה זו בזו, ומנגד גרסת הנאשם בחקירתו היתה בלתי הגיונית ונפלו בה סתירות שונות, בעיקר בשאלה אם נגע בתיק ובתכולתו, כאמור לעיל. לו התיק לא היה מוכר לו, לא היתה כל סיבה שיחטפו מידי הבלש גדיר וינסה להימלט עמו.

התנהגותו, כאמור, תוך הפעלת אלימות, כדי להשיג שליטה בתיק, מהווה התנהגות מחשידה המחזקת את גרסת הבלשים דווקא. אף הימנעותו מלהעיד ולהיחקר על טיב גרסתו בחקירה, מוציאים מהגרסה את מעט האוויר שהיה בה קודם, כך שגרסתו נותרה חסרת מהימנות לחלוטין. יצויין כי מהראיות שבתיק עולה כי בזירה, בטרם נתפס התיק, רוכסנו היה סגור (ת/61), ומכאן שהנאשם לא יכול היה לגעת בתכולתו בזמן המאבק על השליטה בו, כפי שטען באמרותיו.

7. לצד האמור, אציין כי מעדות הבלשים עולה כי אף לנאשם האחר, אותו רישר עבוד, היתה התנהגות מחשידה, הן בנטילת התיק באופן מהיר ולקיחתו לתא השירותים, מעשה המעלה חשש של תחילת ניסיון להשמדת ראיות, והן לאחר מכן, בתקיפתו של הבלשית נטע, וכדברי גדיר "כשחזרתי היה מאבק בין הבלשית נטע לבין הבחור עם התחתונים" (פרוט' מיום 22/6 עמ' 14 ש' 15). הבלשית נטע תיארה כי בזמן שנאבקו בנאשם, אותו רישר משך בחולצתה. אף הבלש שלום כהן, תיאר כי כשנכנס ליחידת הדיור אחרי שני הבלשים האחרים, שני הנאשמים היו נסערים (פרוט' מיום 22/6 עמ' 6 ש' 5-6).

בעניין התנהגותו של אותו עבוד, יש אף להזכיר את אמירתו לבלשית כהן בעת שאזקה אותו "מה בגלל התיק. אני רק החזקתי אותו, לא ידעתי מה יש בפנים" (ת/16). אמירה זו, שנאמרה עוד בטרם עומת העד עבוד עם תכולת התיק, מלמדת כי העד, לכל הפחות, חשד באשר לתכולת התיק. בנוסף, רישר מסר גרסה שקרית באשר להתנהלותו שלו, לפיה התיק כבר היה בשירותים (ראו ת/62). משמעות התנהגותו המחשידה של הנאשם עבוד, במצורף להימנעותו מלהתייצב לעדות מספר פעמים, ינותחו בפרק המסקנות המשפטיות שלהלן.

שרשרת המוצג – התיק ותכולתו:

8. הבלש גדיר, שלקח את התיק מהזירה, הגיע למשרדו, וכאמור בת/ - 11 הכניס את המארזים השונים שמצא בתיק, שנלקח מהנאשמים, לשבע שקיות משטרתיות, שמספריהן פורטו במסמך. מדובר בשקיות המסתיימות בספרות 996, 995, 994, 992, 991, 990 וכן 999. את השקיות המשטרתיות אטם וסימן בראשי תיבות שמו.

בסופו של דבר, אחרי העברות בין יד ליד, של שוטרים, העברות שהן מתועדות בחומר החקירה, הגיעו השקיות למעבדה לזיהוי פלילי פיתוח ט.א (ראו ת/85), וכן למעבדת סמים במטא"ר (ראו ת/100) לשם הגיעו שקיות 992, 996, 991, 990, ולמעבדת קנביס (ת/126) לשם הגיעו כל שבע השקיות (ראו ת/126, ת/127) וכן חוות דעת מעבדת סמים (ת/130) בדבר תכולת השקיות.

משעסקינן באותן השקיות, החל משלב אטימתן ועד שלב הבדיקה, אין מקום לספק בדבר שלמות שרשרת המוצגים לכל אורכה, באופן שניתן לקבוע כי חוות הדעת של מעבדות סמים בדבר תכולת המוצגים אכן מתייחסות לאותם המוצגים שנמצאו בתיק שנתפס ביחידת הדיור.

9. ההגנה טענה לאי התאמה באשר לכמות הכדורים שנספרו בשקית 996 וכן להעדרה של שערה שהיתה בשקית 991, כאמור בת/11, ולא אותרה בהמשך. בתמצית אציין, כי השוטר גדיר ציין שספר כי השקית מכילה 249 כדורים, אולם ספירת המעבדה העלתה כי בשקית 494 כדורים (ראו ת/100), ובספירה חוזרת שלהם אחרי הליך בדיקה, אותרו 492 כדורים (ראו ת/91). בדיקה שערך קצין החקירות עם הבלש גדיר, שכאמור תפס את התיק ותכולתו, מעלה כי מסר ש"אינו זוכר" מדוע נוצר הפער (ראו ת/89), אולם בחקירתו הנגדית בפניי מסר כי "רשום בדו"ח 249. במעבדה אמרו לי שתפסו יותר ויש מצב שטעיתי, בסיכול הספרות. זה היה צריך להיות 429..." (פרוט' מיום 22/6 עמ' 21 מש' 28 ואילך).

עוד טענה ההגנה כי השערה שהיתה בשקית 996 נעלמה עת הגיעה למעבדת הסמים (ראו ת/11 וכן ת/77). עניינים אלה שהעלתה ההגנה אינם מעלים ספק באשר לשלמות שרשרת המוצג: עניין ספירת הכדורים קיבל הסבר לפיו מדובר בשגיאת הדפסה ואכן, סיכול הספרות מנביע את התוצאה של הספירה המעבדתית בקירוב, ואת התוצאה המדוייקת של הספירה החוזרת (בת/91). בשים לב לכך שהיתה זו שקית אטומה לכל אורך הדרך, ומספרה היה ברור ואחיד בכל השלבים, אין בעצם השוני במניין הכדורים על ידי גדיר, בנסיבות כאן, כדי לעורר ספק כאמור בדבר זהות המוצג.

אף העדרה של השערה השחורה משקית 991, עת הגיעה השקית למעבדת סמים, יכול שינבע מאי מתן תשומת לב לפרט זה שהביא להעלמות השערה במהלך הליך הוצאת הסמים מהשקית, מבלי משים. יצויין כי מומחית המעבדה, פקד אתיה, מסרה כי לא אחת מוכנסים פריטים שונים יחד עם מוצגי הסם על ידי היחידות התופסות "הם שמים את כל מה שהם תופסים בתוך השקית הזאת" (פרוט' מיום 1/11/ עמ' 68 ש' 3). חרף זאת, בשים לב לכך שעסקינן בשערה אחת, אפשר ומבלי משים זו אבדה ולא ניתנה לה תשומת הלב הראייתית הראוייה. כאמור, אין בכך בכדי ליצור ספק בשלמות שרשרת מוצגי הסם, משלב השמתם בשקיות המשטרתיות ועד בדיקתם במעבדות המשטרתיות.

יודגש כי על עצם נכונות ומקצועיות תוצאות המעבדות, בהתייחס לתוכן השקיות, לא היה חולק בפניי.

ייחוס המוצגים לנאשם דווקא:

10. נסיבות תפיסת התיק שהכיל סמים, כאמור בחוות הדעת, פורטו לעיל:

תיק הסמים יוחס בכתב האישום רק לנאשם דנא ולא לנאשם האחר, זאת הגם שההתנהגות המחשידה, בשלב תפיסת התיק על ידי הבלשים, היתה משותפת לשני הנאשמים. גם הנאשם האחר ניסה להעלים את התיק, עת נשאו במהירות לשירותים ולאחר מכן תקף את הבלשית נטע והפריע לה בפעילותה להחזיר את התיק מידיו של הנאשם דנא.

עמדת המאשימה ביחסה את החזקת הסם לנאשם דנא בלבד, נסמכת על הימצאות ט.א שלו על גבי המוצגים וכן על הימצאות תכנים מחשידים במכשירו הסלולרי.

אבחן עניינים אלה להלן:

טביעות האצבע, מיקומן ונפקותן:

11. כעולה מת/85, מרבית הטביעות שהועתקו כאן היו מיריעת פלסטיק נצמד שקוף שהיה בתוך שקית המסתיימת בספרות 990. טביעות נוספות הועתקו משקיות פלסטיק סגורות שהיו בשקית 992 וכן בשקית 990. מעתיק הטביעות ציין כי בעת שהוא מעתיקן מניילון נצמד, אין הוא יכול לדעת האם זו טביעה בצד החיצוני או הפנימי של אותו ניילון נצמד, ולפיכך לא ציין מאיזה דופן של היריעה הועתקה הטביעה. רק כשהעתיק משקיות פלסטיק, ציין מאיזה צד הועתקה הטביעה.

מאחר וכפי העולה מת/85 ומעדות פקד אתיה, המוצג שהכיל שקיות פלסטיק, שנדגמו לטביעות אצבע, כלל שתי שקיות פנימיות, שהעדה לא הפרידה ביניהן, אין לדעת מבין אילו אותן שתי אריזות פנימיות הועתקה הטביעה (ראו ת/100 ס"ק 4 לפירוט כמות השקיות שעטפה את המוצג בשקית 990). מכל מקום, ברי כי היתה זו אריזה פנימית שהיתה מתחת לאריזת הניילון הנצמד. התאמה לטביעות האצבע של הנאשם נמצאה באשר למעתקים שנלקחו מהניילון הנצמד, אך גם על גבי אחת מהאריזות הפנימיות של שקית 992 (ראו ת/85 עם ת/97).

על פי ההלכה הפסוקה:

"במקרה של חפץ נייח, ניתן לומר בוודאות גבוהה יותר כי הטביעה שנתגלתה מלמדת על הימצאותו של הנאשם במקום... לעומת זאת כאשר מדובר בחפץ נייד שיכול לעבור בקלות מיד ליד וממקום למקום, קיימת אפשרות סבירה שהחפץ נושא טביעות אצבעות של אדם שאינו מעורב וכי החפץ הגיע בדרך כלשהיא למקום שבו הוא נמצא" (ע"פ 1888/02 מקדאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו (5), 2002)).

מכל מקום, גם בנסיבות כאלה, בהן נמצאו הטביעות על גבי חפץ נייד, ובוודאי שעה שמדובר בטביעות באריזה פנימית, נדרש הנאשם לספק הסבר חילופי, המתיישב עם חפותו, להימצאות טביעות אצבעותיו על גבי אותו החפץ.

הנאשם כאן נמנע מלהעיד וליתן הסבר כלשהו להימצאות טביעות אצבעותיו, לא על גבי הניילון הנצמד ולא על גבי אחת מהאריזות הפנימיות של שקית 992.

12. לצד האמור יצויין כי בדיקת היתכנות התאמת המעתקים שהועתקו לט.א של הנאשם השני – עבוד, לא נעשתה באופן המניח את הדעת. גם אם אניח, כאמור בת/52, כי המעתקים מהשקיות הושווו לכל המעתקים שבמאגר המשטרתי, בהנחה כפי שצויין, שגם המעתקים של עבוד היו אז במאגר, עדיין מדובר בבדיקה כוללנית שאיכותה ירודה ואינה חד משמעית.

העד המומחה בן שמעון ביאר כי ככל שקיימים מספר חשודים, על היחידה החוקרת לפנות למעבדה ולבדוק קיומו של חשוד נוסף, כדי שבדיקות ההתאמה של המעתקים מהמוצגים עם הטביעות שנלקחו מאותו חשוד ייעשו באופן מעמיק. משהבדיקה כאן היתה כללית בלבד, שוב, אין ניתן לקבוע מה היו יכולים להיות ממצאי בדיקה מקצועית וממוקדת לגבי הנאשם עבוד.

ממצאים מהמכשיר הסלולארי של הנאשם:

13. כעולה מת/59 א', נמצאו במכשירו הסלולארי של הנאשם תמונות המציגות חומרים החשודים כסם, לרבות תמונות מהשבועיים שקדמו למעצרו, וכן כמות גדולה של הודעות הקשורות לאפליקציות בהן ניתן לבצע רכישה של סם. משלאלה לא ניתן כל הסבר תמים, אף לגבי הימצאותן במכשיר הסלולארי, יש בכדי לקשר את הנאשם לתיק הסמים ולתכולתו, לפחות כראיה נסיבתית.

האם לנאשם עבוד הוכחה זיקה לתיק הסמים?

14. קו הטיעון של הסנגור בסיכומיו היה שגם אם תוכח זיקתו של הנאשם לתיק הסמים, עדיין היתה זו החזקה משותפת לשני הנאשמים.

בסיומה של פרשת הראיות, נוצר חלל ראייתי בדבר זיקתו של הנאשם עבוד לתיק הסמים. כאמור, התנהגותו המחשידה בעת הגעת הבלשים והעלאת גרסה שקרית בהמשך, בעניין מיקום התיק בעת שהגיעו הבלשים, מעלים חשד ממשי כי היה מודע לתוכן תיק הסמים עובר לתפיסתו. מיאונו של העד להתייצב ולהעיד בהעדר הצדקה לכך, מגבירים חשד זה.

שני עניינים נוספים מחזקים את הזיקה שבין תיק הסמים לנאשם עבוד: האחד, אובדן השערה שהיתה בשקית המשטרתית; בדיקתה והפקת ד.נ.א הימנה יכלו לשפוך אור נוסף על גורם נוסף שהיה במגע עם אותו מוצג סם מהתיק. אובדנה של השערה ללא הסבר, שעה שדבר קיומה צויין בדו"ח ספציפי שערך גורם משטרתי, עולים כדי מחדל חקירתי. מאידך, כבר נפסק כי:

"כידוע, עובדת קיומו של מחדל חקירה אין בה, כשלעצמה, להביא לזיכוי הנאשם. השאלה אותה נדרש בית המשפט לבחון היא האם מחדלי החקירה מקימים חשש כי הגנתו של הנאשם קופחה מכיוון שנוצר לו קושי להתמודד עם חומר הראיות נגדו או להוכיח את גרסתו שלו... ההכרעה בדבר נפקותם של המחדלים נעשית תוך שקלולם אל מול התשתית הראייתית שהונחה בפני הערכאה הדיונית ובהתאם לנסיבותיו של כל המקרה. כך יש לבחון האם בהתחשב בתשתית הראייתית הקיימת ובספקות הספציפיים, אותם מבקש הנאשם לעורר, מגיע משקלם של המחדלים לכדי יצירת ספק סביר" (ע"פ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 6/9/2016; סעיף 91).

מחדל החקירה, כאמור, אליו מצטרף ענין מהימנות הבדיקה של התאמת ט.א, כאמור, ובהתווסף להתנהלותו של העד עבוד, כאמור לעיל, מקימים, בהצטברותם, ספק ממשי בדבר חוסר מודעות של עבוד לתכולת התיק כמכיל סמים, וזאת עובר לפשיטת השוטרים על המקום. מספק זה צריך להנות הנאשם, באופן שיש להשקיף על החזקת התיק ובו הסמים עובר לתפיסתו, כהחזקה במשותף (ראו הגדרת החזקה בסעיף 34 כ"ד לחוק העונשין). לשון אחר: במצב הראייתי הקיים, ניתן להניח לטובת הנאשם כי החזקת הסם , עובר לתפיסתו, היתה משותפת לשני הנאשמים – בידיעתם ובהסכמתם.

ודוק, אין בפנינו מצב של אכיפה בררנית. אמנם כבר נפסק כי "הטענה להפליה פסולה, בהעמדה לדין בעילה של הגנה מן הצדק, חולשת גם על מקרים בהם טוען הנידון כי נפל פגם בהעמדתו לדין או בניהול ההליך הפלילי נגדו, משום חדלונה של הרשות, בטעות שנפלה על ידה בתום לב או בגין מחדלים מצידה" (רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורד, סעיף 99). ברם, עניין זה סוייג כך שיחול על "רק מקרים נדירים וחריגים" (שם).

בענייננו, הספק שקם בעניין החזקת הסם כמשותפת, נוגע גם מהשתלשלות ניהול התיק ושמיעת הראיות בו, לרבות הימנעות העד עבוד מלהעיד ולכל היותר, הימנעות מהאשמת עבוד מהווה הערכה זהירה של הראיות על ידי המאשימה ותו לא. הנאשם אף נמנע מלהעיד ולנסות לבסס את ההחזקה המשותפת, ומשנמנע מכך, שוב אין הוא יכול לעתור לקבלת סעד הנובע גם ממחדלו שלו.

15. באשר לעבירה שעניינה תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, אני סבור כי מעשיו של הנאשם, בהיבט התקיפה, אינם עולים כדי תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות: המדובר הוא במאבק השליטה על תיק הסמים, ולא הוכחה כוונה כלשהי מעבר לכך (ראו סעיף 274(1) הדורש כוונה מיוחדת להכשיל את השוטר). מאידך, מעשי הנאשם עולים כדי הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ואף שיבוש מהלכי משפט, כפי שיוחסו לנאשם האחר, ובעניין זה לא נשמעה טענה ממשית מצד הסנגור.

סוף דבר: הנאשם מורשע בפרט האישום הראשון, כשאני קובע כי היתה זו החזקה משותפת עם הנאשם האחר, וכן מורשע בפרטי האישום השני והרביעי, ומזוכה מפרט האישום השלישי.

ניתנה היום, י"ב אדר ב' תשפ"ב, 15 מרץ 2022, במעמד ב"כ המאשימה: עו"ד גב' גדיר ברהום; ב"כ הנאשם: עו"ד ליאור דוידי והנאשם 2 באמצעות ויעוד חזותי.