בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת מהירות מסוג ברירת משפט, שנאכפה ביום 14.02.20 באמצעות מערכת מדידה א-3 .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב, לא מצאתי צידוק לזמן לדיון.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.

השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 9303/16 אורגל נ'
מדינת ישראל (21.12.16) ,רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12, רע"פ
1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש
ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, 11.6.11 ).

המבקש עותר לבטול ההרשעה בטענה, כי לא קיבל את הדוח המקורי .

המבקש טוען כי ידע על הדוח בעקבות דרישה מהמרכז לגבית קנסות, בעקבותיה פנה למפנ"א ולאחר בירור בדואר, ההזמנה חזרה בציון "לא ידוע במען".

מעיון במסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי תשובה ממפנא נתנה ביום 15.09.2020.

קרי, המבקש ידע על הדוח כבר ביום 15.09.20 אך פנה בבקשה דנן רק ביום 21.10.21 (עד שזו עברה לאשדוד בשל סמכות מקומית).

על פי תגובת המאשימה , הדוח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש , שלא השתנתה ברשומות נכון למועד המשלוח.

המבקש לא צרף אישור משרד הפנים על כתובתו או העתק ת.ז .

דבר הדואר חזר בציון "לא ידוע במען" סיבה שאינה מתיישבת עם העובדה שהמבקש מתגורר בכתובת אליה נשלח הדוח כך על פי תצהירו.

לכן יש מקום להיענו לבקשה ואולם, גם אם יש הסבר לאי קבלת הדוח המקור , אין הסבר מניח את הדעת לשיהוי בהגשת הבקשה שכן המבקש, מסיבות השמורות עימו ידע אודות הדוח עוד בספטבמבר 2020 קרי, כשנה לאחר ביצוע העבירה, אך החליט להגיש הבקשה רק בחודש אוקטובר 2021 כאמור.

המבקש ידע אודות הדוח לפחות בחודש ספטמבר 2020 .

השיהוי בבקשה מצדיק כשלעצמו , דחיית הבקשה.

[לענין שיהוי עיין : רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 5231/13 מוני ערטול נ' מ"י, הש' א. שהם, 21.8.13 ; ע"פ 5358/08 גבאי מיכאל נ' מ"י, הש' י. פלפל, 3.11.08 ורע"פ 5107/11 דוד איינהורן נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 10.7.11, רע"פ 191/12 דהמאן נ' מדינת ישראל ( 16.1.12 , רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל ( 8.3.11 ) , בש"פ 7424/13 פיטוסי נ. מי , בש"פ 6125/09 רבין נ. מי' , ע"פ 4946/07 מקלדה נ. מי' , עפ"ת 45555-06-20 עומרי הלוי נ. מי ,הש' שלו ( 19.7.20 ].

בפסיקה נקבע כי אינטרס הציבור מחייב להעביר מסר חד משמעי בדבר החובה לעמוד במסגרת הזמנים הקבועה בחוק. חריגה מעקרון זה תהווה הפליה לרעה של שאר הנהגים אשר עומדים בסד הזמנים [רעפ 19 / 2304‏ ויסאם חאטר נ' מדינת ישראל ( 14.4.19 ); רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל (19.4.12)].

לאור כל האמור לעיל נענית לבקשה להארכת מועד בכפוף לתשלום הוצאות על סך 300 שח' שדינן כדין קנס אם לא ישולמו בתוך 45 יום.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.