1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12/9/21.

רקע

2. המערער יליד 1938, סובל מליקויים שונים.

בשנת 2018 נתגלתה אצל המערער מחלת מיאלומה, שבעקבותיה פנה למל"ל ולרשות המיסים לשם מימוש זכויותיו הנובעות ממצבו הרפואי.

3. המערער פנה בשנת 2018 כאמור לרשות המיסים לצורך קביעת אחוזי נכות.

ביום 13/11/18 התכנסה וועדה רפואית ודנה בעניינו של המערער וקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% החל מיום 13/6/18 ועד ליום 31/10/19.

החלטת הוועדה הועברה למערער, תוך שצוין בה כי בתום תקופת הנכות הזמנית המערער רשאי להגיש בקשה נוספת להיבדק על ידי הוועדה הרפואית וכן צוין בה כי ישנה זכות ערעור הן למערער עצמו והן לפקיד השומה על החלטת הוועדה הרפואית בפני וועדה רפואית לעררים.

עוד צוין בהחלטה, כי ככל והמערער מעוניין בהגשת ערר, הרי שעליו לעשות זאת תוך 45 יום מיום קבלת החלטת הוועדה.

4. המערער לא הגיש ערר על החלטת הוועדה.

יחד עם זאת, הוא בחר להגיש לקראת תום הנכות הזמנית בקשה לקביעת אחוזי נכות. בבקשה ציין המערער כי הוא סובל ממיאלומה נפוצה.

5. ביום 12/1/20 התכנסה ועדה רפואית והחליטה לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור 96% החל מיום 1/11/19.

יש לציין כי במסגרת החלטת הוועדה, פורטו סעיפי הליקוי השונים תוך שצוין כי מועד התחולה הינו מיום 1/11/19.

6. על החלטה זו הגיש המערער ערר לוועדה לעררים וביקש, כי הוועדה תקבע את הליקויים למפרע ועוד קודם למועד הגשת הבקשה.

ביום 18/8/20 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים וקבעה למערער את אחוזי הנכות שלהלן:

א. 35.2% החל מיום 1/1/2001 ועד לתאריך 31/12/2011.

ב. 58.52% החל מיום 1/1/2012 ועד לתאריך 31/10/2019.

ג. 98% החל מיום 1/11/2019 ולצמיתות.

7. על החלטת הוועדה לעררים הגיש המערער ערעור לבית הדין, אשר נדון במסגרת הליך 59017-09-20 בפני כב' השופטת יעקבס .

8. ביום 24/11/20 הגישו ב"כ הצדדים הודעה משותפת בה הסכימו להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית, לצורך קבלת החלטה בנושא התחולה בלבד בקשר לחמישה ליקויים אותם פירטו בהודעה המשותפת.

עוד הסכימו ב"כ הצדדים, כי המערער ימציא מסמכים רפואיים רלוונטיים לוועדה מבעוד מועד.

9. ביום 9/2/21 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בנוכחות המערער ובא כוחו.

ב"כ המערער שב וביקש לקבוע תחולה רטרואקטיבית לגבי כל הסעיפים המפורטים בהודעה, לפחות 7 שנים קודם להגשת התביעה.

לאחר שהוועדה הקשיבה לטענות המערער ובא כוחו, קבעה: "לאחר עיון חוזר בחומר הרפואי שהיה ברשות הוועדה, תחולת נכות נקבעת לאחר תום זמניות בוועדה מיום 13/11/2018 שקבעה 100% נכות עד ליום 31/10/2019. מדובר בהחלטה חלוטה ואין מקום לקבוע נכות רטרואקטיבית של 7 שנים.

לכן הוועדה סבורה שהתחולה שנקבעה תואמת את מצבו ולא ניתן לעשות שינוי או כפל נכויות לפני התאריך הנדון".

10. על החלטה זו של הוועדה לעררים, הגיש המערער ערעור לבית הדין אשר נדון במסגרת הליך מספר 35966-03-21.

במסגרת ההליך, ב"כ הצדדים הגישו הודעה משותפת בה הסכימו כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, לצורך קבלת החלטה חדשה בנושא תחולת הליקויים אשר נקבעו למערער בקשר לחמשת הליקויים שפורטו בהודעה.

להודעה המשותפת ניתן תוקף של פסק דין.

11. ביום 12/9/2021 התייצב המערער ובא כוחו לדיון בפני הוועדה לעררים אשר כאמור תפקידה היה לדון בשאלת התחולה של אותם ליקויים שפורטו בהודעה המשותפת של ב"כ הצדדים.

מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי ב"כ המערער טען, בין היתר, כי הדיון הוא רק לעניין תחולת הליקויים שכבר הוכרו, חלקם רטרואקטיבית וחלקם לא.

לאחר שהוועדה הקשיבה לטענות המערער ובא כוחו ועיינה בפסק הדין של בית הדין, קבעה כדלקמן: "על פי החוק, אין הוועדה יכולה לדון בנושאים רפואיים בתחולה שקודמת ליום 1/11/19 ולפיכך גם אם עצם ההפרעה כפי שפורטה על ידי התובע החלה שנים קודם לכן, מועד התחולה אינו יכול להיות קודם ל- 1/11/19 וזאת בשל וועדה חלוטה מיום 13/11/18 שקבעה נכות זמנית עד ליום 31/10/19 ועליה לא הוגש ערר.

יש לציין כי בוועדת הערר הקודמת אמנם נקבעו נכויות מתחולה מוקדמת יותר ומדובר בטעות. אך לאור הוראות פסק הדין הוועדה לא מתקנת טעות זו, אך מנגד לא מקבלת את חוות דעתו של כירורג כלי הדם מיום 25/8/21 ששינה את תחולת הנכות".

12. כנגד החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש הערעור שלפניי.

להלן עיקר טענות המערער

13. החלטת הוועדה אינה מנומקת כראוי והוועדה כן מוסמכת לקבוע מועד תחולה מוקדם וכך הסכימה המשיבה, פעם אחר פעם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער.

14. בהתאם לתקנות, הוועדה מוסמכת לקבוע תחולה מוקדמת והחלטת הוועדה מ- 2018 אינה חלוטה.

15. קביעתה של הוועדה לעררים אשר לפיה: "בוועדת הערר הקודמת אמנם נקבעו נכויות מתחולה מוקדמת יותר ומדובר בטעות". הועלתה יש מאין.

16. הוועדה התעלמה מקביעותיו של כירורג כלי הדם מיום 25/8/21 ובחרה שלא לקבל את עמדתו וזאת בניגוד לדין.

17. בשים לב לגילו המתקדם של המערער ולמחלות אשר מהן הוא סובל, ביקש המערער שבית הדין יקבע בעצמו את מועד התחולה ושלא להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים.

המערער ביקש, כי בית הדין יקבע את נכותו בשיעור של 100% למפרע וזאת החל מיום 1/1/2001.

להלן עיקר טענות המשיבה

18. הסמכות לקבוע את מועד התחולה נתונה בידי הוועדה הרפואית אשר לה יש את הכלים לקבוע את המועד.

19. הוועדה הסבירה היטב, כי אינה יכולה לדון בתחולת נכויות רפואיות, אשר מועד התחולה שלהן קדם ליום 1/11/19 וזאת בשל החלטה חלוטה של הוועדה מיום 13/11/18, עליה לא הוגש ערר.

20. בשל העובדה שחלק מהליקויים חושבו למפרע בעוד שאחרים לא חושבו כך, הסכימה בזמנו המשיבה להחזיר את העניין לוועדה במטרה לתת למערער ובא כוחו הזדמנות להופיע בפני הוועדה ולשטוח את טענותיהם.

משהבהירה הוועדה את החלטתה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, נסתם הגולל על עניינו של המערער שנהנה בפועל מנכויות למפרע שמקורן בטעות.

21. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בהליך עב"ל 45534-04-13, אלי עמר- מדינת ישראל מיום 26/1/14 (להלן: "פרשת עמר") הרי שהוועדה בעניינינו אינה מוסמכת לשנות את מועד התחולה שנקבע על ידי הוועדה שהתכנסה ב- 2018, שכן מדובר בהחלטה סופית וחלוטה.

על כן, יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

22. ביום 13/1/22 התקיים דיון בערעור, במסגרתו חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם.

במסגרת הדיון הוסיף, ב"כ המערער וטען כי בוועדה הראשונה מ- 2018 הופיע המערער ללא ייצוג משפטי, נקבעו לו שם 100% נכות ולאחר מכן הוא הגיש בקשה לקביעת אחוזי נכות לצמיתות לגבי כלל הליקויים.

עוד טען ב"כ המערער, כי בשים לב לכך כי עניינו של המערער הוחזר לוועדה על מנת שתבדוק את מועד התחולה, הרי שהמשיבה לא יכולה לטעון להיעדר סמכות לקבוע נכויות למפרע.

23. המשיבה חזרה על עמדתה, תוך שהפנתה להודעה מטעמה מיום 12/1/22 בה פירטה את ההלכות המשפטיות, לרבות לעניין הסמכות להתערב בקביעת מועד תחולה לאחר שהתקיימה וועדה קודמת.

24. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, בערעור, בכתב התשובה ובדיון שהתקיים בהליך, נחה דעתי כי דינו של הערעור להידחות וזאת מהנימוקים שלהלן:

א. כאמור, עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים נשוא הליך זה, בעקבות פסק הדין שניתן ביום 27/5/21.

על פי פסק הדין, הוועדה הייתה אמורה להתייחס למועד התחולה בקשר לרשימת ליקויים עליה הסכימו ב"כ הצדדים.

לאחר שהוועדה עיינה בפסק הדין ושמעה את המערער ובא כוחו, קבעה בצורה מפורשת כי אין היא מוסמכת לדון בנושאים רפואיים בתחולה שקודמת ליום 1/11/19, שכן מועד זה נקבע על ידי וועדה קודמת שהתכנסה ביום 13/11/18 אשר קבעה למערער אחוזי נכות מבלי שהוגש ערעור על קביעתה.

ב. החלטה זו של הוועדה, עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, לרבות זו שהובאה בפרשת עמר שם נקבע: "בהתאם להלכה הפסוקה, וועדה מדרג ראשון או וועדה לעררים הדנה בדרגת נכות זמנית או יציבה החל מתקופה מסוימת ואילך, אינה מוסמכת לשנות את דרגת הנכות הזמנית או היציבה שקבעה וועדה קודמת, מדרג ראשון או וועדה לעררים שהתייחסה לתקופה מוקדמת מזו שאמורה הייתה לידון לפני הוועדה המאוחרת." (עב"ל 407/05 שמואל דנה- המוסד לביטוח לאומי (27/2/2006)).

בהתאם לכך, הרי שהוועדה אשר דנה במועד תחולת הנכות של מבוטח או של נישום, אינה מוסמכת לשנות את מועד תחולת הנכות שנקבע על ידי וועדת קודמת, כאשר החלטה של וועדה זו הינה סופית וחלוטה".

ג. בעניינינו, החלטתה של הוועדה הרפואית מ- 2018 הינה החלטה חלוטה עליה המערער לא הגיש ערר.

אי לכך, הוועדה לעררים נשוא הליך זה לא יכלה ואינה מוסמכת לקבוע תחולה רטרואקטיבית לפני 31/10/19.

סיכום

25. לאור כל האמור לעיל ובשים לב לכך שלא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

26. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' אדר א' תשפ"ב, (03 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.