א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הדס שכטר-ישראלי) מיום 21.6.21 בת"א 54884-03-19, לפיה התיר בית משפט קמא למשיבה מס' 2 להגיש חוות דעת רפואיות נגדיות מטעמה בניגוד להחלטה קודמת של בית משפט קמא, ולאחר חמש אורכות שניתנו למשיבה מס' 2 לעשות כן, מבלי שהוגשה חוות דעת רפואית.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

ביום 25.3.19 הגיש המבקש תובענה בסדר דין מהיר על סך 51,000 ₪ נגד המשיבה מס' 1 שהיא סוכנות הביטוח שבאמצעותה בוטח המבקש, שהיה שחקן כדורגל בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, וכן כנגד המשיבה מס' 2 שהיא חברת הביטוח שביטחה את המבקש בפוליסה בשם "משפחה בטוחה פלוס". נטען בתביעה, שביום 16.12.16 נפצע המבקש במהלך עבודתו כשחקן כדורגל וכי המוסד לביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה וקבע למבקש 10% נכות רפואית צמיתה.

שתי המשיבות הגישו כתבי הגנה, והמשיבה מס' 1 אף שיגרה ביום 29.5.19 הודעה לצד שלישי.

המשיבה מס' 1 הביעה נכונות ביום 13.6.19 לבקשת המבקש להסתמך על קביעת הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, ואילו המשיבה מס' 2 הודיעה ביום 11.7.19 שהיא מתנגדת לבקשתו של המבקש והוסיפה, שרק לכשיהיה בידיה התיעוד הרפואי ולאחר שתתייעץ עם מומחה מטעמה, תוכל היא להחליט בעניין בקשתו של המבקש.

ג. ביום 31.12.19 הגיש המבקש חוות דעת רפואית מטעמו ולפיה נקבעו לו 15% נכות בגין הפגיעה בשורש כף היד ו-10% נכות בגין הפגיעה בקרסול, וכן עתר לתיקון כתב התביעה והעמדת סכום התביעה על 103,000 ₪.

ביום 24.2.20 נעתר בית משפט קמא לבקשתו זו של המבקש, וכן קבע, שהתביעה תידון בסדר דין רגיל. נכון למועד הגשת בקשת רשות הערעור טרם הוגשה חוות דעת רפואית נגדית מטעם המשיבות.

ב"כ המבקש מציין, שהגיש לבית משפט קמא מספר בקשות לקבוע את הנכות לפי חוות הדעת שמטעם המבקש בהיעדר חוות דעת חולקות מטעם המשיבות, וזאת למרות האורכות שניתנו להן בהחלטות בית משפט קמא מיום 9.8.20, 16.8.20, 4.10.20 ו-21.10.20 בהן צוין, בין היתר, שבהיעדר חוות דעת רפואית מטעמן יראו בהן כמי שוויתרו על זכותן להגיש חוות דעת מטעמן.

ד. בהחלטת בית משפט קמא מיום 24.11.20 נכתב:

"הנתבעות לא הגישו חוות דעת מטעמן, חרף אורכות שניתנו לשם כך, ועל כן מונחת בתיק חוות דעת שהוגשה מטעם התובע בלבד. רואה אני בנתבעות כמי שוויתרו על חוות דעת – על כל המשתמע מכך".

טוען ב"כ המבקש, שביום 21.6.21, שבעה חודשים לאחר ההחלטה מיום 24.11.20, חזר בו בית המשפט קמא מהחלטתו הנ"ל, הגם שבמהלך תקופה זו לא ביקשו המשיבות לדון מחדש בהחלטה מיום 24.11.20, לא הוגשה לגביה בקשת רשות ערעור, והמשיבות אף לא עתרו לקבלת אורכה.

ב"כ המבקש מלין על-כך, שהמשיבות מתעלמות מהחלטות בית משפט קמא באופן המונע מן המבקש לממש את זכויותיו מכוח פוליסת הביטוח על פיה היה מבוטח. בנוסף נטען, שההליך המשפטי אינו מתקדם מזה כשנתיים ומחצה מאז הגשת התביעה, ההליך עדיין מצוי בשלב מקדמי, ומועד בדיקתו של המבקש אצל מומחה מטעם משיבה מס' 2 קבוע ליום 19.10.21 (אעיר, כי מעיון בתיק האלקטרוני של בית משפט קמא עולה, שנוכח הגשת בקשת רשות הערעור, נעתר בית משפט קמא ביום 13.10.21 לבקשתו של ב"כ המבקש לעכב בשלב זה את בדיקת המערער על ידי מומחה המשיבה 2).

ב"כ המבקש טוען, שמתן אפשרות לאורכה נוספת (שישית) להגשת חוות דעת רפואית מטעם המשיבות תחזיר את התיק לימיו הראשונים ופרק זמן של שנתיים ומחצה יהא כאילו לא היה, לעומת זאת ביטול ההחלטה מיום 21.6.21 יקדם את ההליך וייתר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, לרבות ההוצאות הכרוכות בכך.

ה. ב"כ המבקש סבור, שבית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להתנהלות המשיבה מס' 2 הנגועה בחוסר תום לב ובכך נמנע מימוש זכויותיו של המבקש לפי הפוליסה על פי הוא מבוטח.

מוסיף ב"כ המבקש, שלא ברור מדוע נסוג בית משפט קמא מהחלטתו הקודמת מיום 24.11.20 והסתירה בין החלטת 24.11.20 לבין החלטת 21.6.21, כשזו האחרונה ניתנה מבלי שהוגשה בקשה בכתב או בעל פה על ידי המשיבות לביטול ההחלטה הקודמת או לעיון חוזר בה, מצדיקה מתן רשות לערעור.

ו. לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות, הבקשות וההחלטות בתיק בית משפט קמא (באמצעות התיק האלקטרוני), לרבות פרוטוקול הדיון מיום 21.6.21, והחלטה מושא בקשת רשות הערעור, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מבלי להיזקק לתשובת המשיבות.

ז. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 21.6.21 עולה, שבית משפט קמא ציין בפני ב"כ המבקש, שבכוונתו ליתן למשיבה מס' 2 פרק זמן נוסף לצורך מתן תשובות לשאלות וגילוי מסמכים ולהגשת חוות דעת רפואית וביקש את התייחסות ב"כ המבקש בסוגיית ההוצאות.

ב"כ המבקש התנגד למתן אורכה נוספת, זאת בשים לב לפרק הזמן שחלף, בהיותנו כשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה, ומה גם שלאחר הגשת חוות הדעת מטעם המשיבות יגיע שלב של מינוי מומחה רפואי. ב"כ המשיבה מס' 2 העירה, שכתב התביעה תוקן רק לפני שנה.

בהמשך, הודיע ב"כ המבקש, כי אינו עומד על חיוב המשיבה מס' 2 בתשלום הוצאות משפט, וכמו כן הודיעו ב"כ המבקש וב"כ המשיבה מס' 2, בהסכמה, שאם לא תקוים החלטת בית המשפט בנוגע להשלמת גילוי מסמכים ומתן מענה לשאלות, לרבות הגשת חוות דעת רפואית, תשלם המשיבה מס' 2 למבקש סך של 2,500 ₪ במועד שייקבע על ידי בית המשפט.

ח. בהחלטתו שהיא מושא בקשת רשות הערעור, ציין בית המשפט קמא:

"אין כל ספק כי העובדה שחוו"ד מטעם הנתבעת 2 לא הוגשה עד כה, גורמת לעיכוב משמעותי בקידום ההליך. העובדה שכתב התביעה המתוקן הוגש גם היא אינה מצדיקה איחור כאמור, שכן כתב התביעה המתוקן הוגש אף הוא, זה מכבר, בתאריך 31.12.19. למצער היה על הנתבעת 2 למלא אחר ההחלטות שניתנו להגיש בקשות, ככל שהייתה דרישה לארכה, ולנמק אותן כדבעי.

עם זאת, ונוכח האיזונים שיש לבצע בין האינטרסים של הצדדים, מוצאת אני להתיר לנתבעת 2 להגיש חוו"ד גם בשלב זה..." (עמ' 4-5 לפרוט' בית משפט קמא).

עוד צוין בהחלטה, כי היה בדעת בית משפט קמא לחייב את המשיבה מס' 2 בהוצאות משפט בגין מחדליה, וזאת במשורה, בשים לב לכך שהמבקש לא התייצב לדיון למרות החלטה מפורשת בעניין זה, ומכל מקום נוכח הסכמתו הקולגיאלית של ב"כ המבקש נמנע בית משפט קמא מלחייב בהוצאות את המשיבה מס' 2.

ט. מעיון בתיק בית משפט קמא נראה שאכן התקדמות ההליך אינה מניחה את הדעת, וזאת אף בהביאי בחשבון שחוות הדעת הרפואית מטעם המבקש הוגשה רק ביום 31.12.19, בצמוד לבקשה לתיקון התביעה, וההחלטה המתירה את התיקון ניתנה ביום 24.2.20.

לערכאה הדיונית שבפניה מתנהל הדיון מוקנה שיקול דעת רחב לגבי אופן ניהול הדיון, כמו גם לגבי קביעת מועדים לביצוע החלטותיו, ולרבות מתן אורכות לביצוע ההחלטות.

בענייננו, איזן בית משפט קמא בין הפגיעה בזכויותיהן של המשיבות מחמת שהן לא תוכלנה להגיש חוות דעת רפואית מטעמן, לבין הפגיעה בזכויותיו של המבקש, שעניינו מתנהל מזה תקופה לא קצרה כשהתיק עדיין בשלב מקדמי. בית משפט קמא ביקש לערוך את האיזון על דרך פסיקת הוצאות משפט לזכות המבקש, אך בשים לב לוויתורו הקולגיאלי של ב"כ המבקש נמנע בית משפט קמא מלעשות כן, אך לצד זאת הוסכם בין הצדדים על חיוב מותנה בהוצאות משפט וזאת ככל שלא יושלם גילוי המסמכים ומתן מענה לשאלון ולרבות הגשת חוות דעת רפואית.

י. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלה המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. עיינו: רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES (5.1.05):

"ואולם, אף לגופם של דברים, גם אם ניתן – בכל הכבוד – לראות לכאורה את התנהגות המשיבה בדיוני בית משפט השלום ביתר חומרה מאשר ראה אותה בית המשפט המחוזי, עדיין לא מצאתי כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא ראיתי אותה סטיה שטוענת לה המבקשת מן ההלכה הפסוקה, אכן בית משפט זה ציין כי "...שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, 732, מפי המשנה לנשיא ש' לוין). ואולם, בית המשפט המחוזי בחר בדרך של מתן סיכוי לבירור המהותי במלואו, כדרך המלך השיפוטית, תוך שייחס משקל פחות למחדלים דיוניים (ראו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 868-869, השופט הרשם (כתארו אז) אוקון)" (ההדגשה שלי - י.ג.).

יא. עוד ובנוסף עיינו: רע"א 8952/05 יורם נור נ' מינהל מקרקעי ישראל (7.11.05) שם אפשר בית משפט השלום למשיבה להגיש תצהירי עדות ראשית למרות השתהות ארוכה מאד.

בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה ונקבע, שם, כי:

"... אכן רבים מחדלי המשיב, אך אלו לא נעלמו מעיני בית המשפט קמא, ותרופת המבקשים תהיה בסוף הדרך בפסיקת הוצאות". כן נקבע כי "מדובר בעניין דיוני, נושא שבמובהק מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה מעין זו..."

בקשת רשות הערעור על החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא ונקבע כי:

"...אכן, אפשר להבין לליבם של המבקשים ולטרונייתם, וכיוון שלא נתבקשה תשובה כדי לחסוך בהוצאות, נאמרים דברים אלה על יסוד ההחלטות השיפוטיות שנזכרו לעיל ובהן החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה, המציינת כי "רבים מחדלי המשיב". באשר לאסמכתא שהגישו המבקשים מבית משפט השלום בחיפה (פס"ד השופט טובי בת"א 5245/04) בה נמחקה תביעה בנסיבות שיש בהן דמיון לענייננו, מחיקת תביעה – אף אילו ננקטה – כידוע אינה מושיעה את מי שנמחקה התביעה נגדו. כך או אחרת, איני רואה בנסיבות מקום להתערבות בית משפט זה בהחלטות הדיוניות של הערכאות הקודמות. בית משפט השלום ראה לנגד עיניו את מלוא התמונה והחליט את אשר החליט, וחזקה עליו, גם על פי הנחיית בית המשפט המחוזי, כי יתן דעתו לעשיית צדק דיוני עם המבקשים (איני נדרש לנושא התביעה לגופה, כמובן) בעת פסיקת הוצאות ביום הדין" (ההדגשה שלי - י.ג.).

יב. על יסוד כל האמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תגובת המשיבות – אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא את העתק ההחלטה לבאי כוחם של כל הצדדים שבתיק זה.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"ב, 22 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.