1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים שניתנו בבית משפט השלום בתל אביב – (סג"נ כב' השופט טל חבקין) ברער"צ 15673-09-21 מיום 14.9.21, 29.9.21 ו- 4.10.21.

2. ביום 12.9.21 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום על החלטות רשם ההוצל"פ בתיק 01-77122-08-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

בהחלטה מיום 14.9.21 נקבע כי ככל שהמבקש עומד על בקשת רשות הערעור, עליו להפקיד 30,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים.

נקבע כי "הסכום מביא בחשבון את ריבוי ההתדיינות בעניין כינוס הנכסים ומכירת הנכס, שיש להביאה לכדי סיום בהקדם האפשרי וכן את סיכויי הבקשה לרשות ערעור שלכאורה נחזים להיות נמוכים".

3. המבקש הגיש "הודעה" וביחס לערבון טען כי לפי התוספת השלישית אין להפקיד ערבון במסגרת ערעור על רשמי הוצל"פ וקיים פטור מלא.

בהחלטה מיום 29.9.21 נקבע ביחס לחיוב בערבון כי ההחלטה ניתנה מכוח תקנה 120 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם – 1979 ולא מכוח תקנות סדר הדין האזרחי.

ניתנה ארכה להפקדת הערבון עד ליום 6.10.21 שאם לא כן ירשם הערעור לדחייה.

4. המבקש לא אמר נואש והגיש "בקשה דחופה לביטול ערובה על פי החלטה מיום 19.9.21". המבקש טען כי עדיין לא ניתנה רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת ואין מדובר בערעור בזכות או בבקשת רשות ערעור שהתקבלה ולכן לא חלה תקנה 120 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל.

בהחלטה מיום 4.10.21 נקבע:

"הבקשה נדחית. סמכות לחייב בערובה – יש (רע"א 2041/16 כוכבי נ' עיריית רחובות (6.7.2016). יתר הטעמים אינם מצדיקים עיון חוזר".

על החלטות אלו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5. להשלמת התמונה העובדתית אציין, כי לפי החלטות נוספות שניתנו, הפקיד המבקש סך 6,000 ₪ ובית משפט השלום עיכב ביצוע על מנת שיתאפשר למבקש להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטות בעניין הפקדת הערבון.

6. נדרשתי לעניינו של תיק ההוצל"פ לא פעם ולא פעמיים (ראה למשל: רצ"פ 34104-12-20 בן דוד אוחיון נ' גלינקא ואח'. רצ"פ 35854-12-20 אוריון נ' גלינקא ואח') על כן לא אחזור על המסכת העובדתית הרלבנטית.

7. בבקשת רשות הערעור נטען כי זו פעם ראשונה שבה נדרשת ערכאה שיפוטית לסוגיית הפטור המיוחד שקבע המחוקק בערעור או בבקשת רשות ערעור שמגיש חייב בתיק הוצל"פ על החלטות רשם הוצל"פ לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

לפי התוספת השלישית בפרט 79: "ערעור על החלטת רשם" יש פטור מהפקדת ערבון.

נטען כי אין שיקול דעת לבית משפט בעניין וכי לא ניתן לחייב בהפקדת ערבון חייב בתיק הוצל"פ שרוצה לערער על החלטת רשם הוצל"פ.

נטען כי תקנה 120 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל מקנה שיקול דעת לבית משפט כאשר מדובר בערעור בזכות או בבקשת רשות ערעור שניתנה בעניינה רשות ערעור.

אין זה נכון שיש סמכות לחייב בהפקדת ערבון גם בבקשת רשות ערעור וכי רע"א 2041/16 כוכבי נ' עיריית רחובות (6.7.2016) כבר אינו רלבנטי בשל החלפת תקנות סדר הדין האזרחי.

נטען כי גם אם נניח שיש סמכות לפי תקנה (ז) לתקנות ההוצל"פ לחייב בהפקדת ערבון, אזי בנסיבות לא ניתן היה לחייב בסכום ערבון שעולה על הסכום המקסימלי שנקבע בתקנות.

8. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים:

א) בהתאם לתקנה 119 (ד) לתקנות ההוצאה לפועל ניתן לבקש רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בבית משפט השלום.

בתקנה 120 (ז) נקבע:

"בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין".

הסמכות קיימת בין אם מדובר בערעור לאחר שניתנה רשות ערעור ובין אם מדובר בבקשת רשות ערעור שטרם ניתנה בעניינה רשות ערעור.

אין בסעיף הבחנה בעניין זה בין ערעור לבקשת רשות ערעור. כותרת תקנה 120 היא "ערעור" ובסעיפים השונים של התקנה יש התייחסות הן לבקשת רשות ערעור והן לערעור.

תקנה זו שרירה וקיימת, וכפי שקבע סג"נ חבקין, ההליך קמא מתנהל מכוח תקנות ההוצאה לפועל ולא בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.

ב) בתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018 נקבעו בתוספת השלישית סכומים המהווים "ברירת מחדל" בכל הקשור להפקדת ערבון שיש להפקיד עם נקיטת הליך ערעורי (תקנה 135 (א)).

בית משפט רשאי לפי תקנה 135 (ב) לתקנות החדשות ליתן פטור ממתן ערובה או להורות על " שינוי סכומה".

תקנה זו מאפשרת במקרים המתאימים אף להגדיל את סכום הערובה מהסכום הקבוע בתוספת השלישית.

לעניין השיקולים הנלקחים בחשבון בעניין הגדלת סכום הערובה, ראה ספרו של כב' השופט ד"ר יעקב שקד "סדר הדין האזרחי החדש" מהדורה שניה מעודכנת, בורסי, עמ' 678-679 שם מצוין כי השיקולים להגדלת סכום ערובה דומים לשיקולים הרלוונטיים בבקשה לפטור מחיוב בערובה, כך למשל: ריבוי משיבים, מורכבות הנושא ועוד.

ג) במקרה דנן, אין זה נכון שברירת המחדל היא פטור מערבון.

ברירת המחדל היא פטור מערבון כאשר מוגש ערעור על החלטת "רשם שאינו בכיר" לפי פרט 79 בתוספת השלישית. בדומה לפטור שניתן בבית משפט מחוזי לפי פרט 52 כאשר מדובר בערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר.

פעמים רבות ערעורים על החלטות רשם הם בענייני אגרות וערבונות ועל מנת למנוע "מעגל שוטה", שבו בערעור שיוגש בעניין אי מתן פטור מתשלום מאגרה או אי מתן פטור מערבון, יצטרכו להפקיד ערבון או להגיש פטור מערבון, קבעו כברירת מחדל פטור מהפקדת ערבון. לא בכדי בטבלה של התוספת השלישית ניתן לראות כי מדובר הן בבית משפט שלום והן בבית משפט המחוזי בערעור על רשם כאשר סוג התיק הוא – ע"ר. ואילו במקרה שלפנינו, המבקש לא הגיש ערעור על החלטת רשם בית משפט אלא בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל. ההליך מסווג רער"צ.

סעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע מתי מדובר בבקשת רשות ערעור או בערעור ותקנות ההוצאה לפועל חלות בעניינו ולא פרט 79 לתוספת השלישית של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018.

ד) בית משפט קמא בחן את סיכויי ההליך הלכאוריים. את עיתוי הגשת ההליך. את השלב שבו מצוי המכר והגיע למסקנה כי יש צורך לחייב בהפקדה בערובה.

אין מקום להתערב בשיקול דעתו ולפיכך דין בקשת רשות הערעור להידחות.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.