1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 52123673379 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, למבקש נרשמה הודעת תשלום קנס בתאריך 20.5.21 בגין אי ציות לתמרור 402 (איסור כניסה), בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה. הדוח נמסר למבקש במקום ביצוע העבירה.

1. לטענת (בסעיף 2 לבקשה) המבקש לא שילם את הדוח שכן 'מלכתחילה לא הודה באשמה הנטענת וכפר בעבירה', בנוסף טען כי לא פנה לעורך דינו ולא שילם את הדוח 'בשל מצבו הכלכלי הקשה'.

המבקש ציין כי עצר עצירה מוחלטת כפי שטען בפני השוטר. (בסעיף 5 לבקשה ).

בנוסף טען כי אם בקשתו לא תתקבל ייגרם לו עיוות דין שכן לא ביצע את העבירה.

1. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק. אין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

דיון

1. השיקולים להם נדרש בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהם:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

דיון במעמד הצדדים

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

1. בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).
2. בחנתי את טענותיו של המבקש;

טענת החשש לעיוות דין:

1. בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

1. טענה כללית כי המבקש כופר בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).
2. העבירה שביצע המבקש היא נהיגה בניגוד לתמרור 402 – שהוא תמרור אין כניסה.
3. המבקש בבקשתו כופר בביצוע העבירה שיוחס לו בדוח נשוא הבקשה. אולם עיון בדוח מלמד כי בתגובתו בדוח לא כפר בעבירה שמיוחסת לו, אלא הודה בביצוע העבירה

מתוך דברי הנהג – בדוח:

"אני מיהרתי.. אני בדרך כלל לא עושה את זה"

1. המבקש אינו כופר בביצוע העבירה בפני השוטר. ולכן אין בטענה של כפירה ועיוות דין כדי להרים את הנטל המוטל עליו במקרה זה.
2. יתר על כן, בסעיף 5 לבקשה כותב המבקש כך:

1. ניתן לראות כי המבקש בדבריו אינו כופר בביצוע העבירה וציין שמיהר.

הדוח ניתן בגין עבירה המתייחס לתמרור 402 (אין כניסה), כך שלטענה הרשומה בסעיף 5 שטען בפני השוטר שעצר עצירה מוחלטת, אין כל רלוונטיות למקרה זה.

סופיות הדיון

1. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

1. לאור האמור:

משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו – שכן המבקש אינו כופר בביצוע העבירה בפני השוטר;

משהמבקש קיבל את הדוח לידיו ולא הגיש בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק;

מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש;

לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

1. הבקשה נדחית.
2. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, 02 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.