1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 10.10.21 בבע"ק 16718-12-19.

2. נדרשתי לתיק קמא בפסק דיני מיום 1.9.21 ברע"א 64969-04-21 (להלן: "הערעור הראשון") ולא אחזור על הדברים.

קבעתי כי ההחלטה ולפיה על המבקשת לחשוף דפי חשבון בנק של חשבונה הפרטי, לתקופה שבין 1.12.17 ועד 1.7.19, שעה שמדובר בהליך של בקשה לאישור עיקול שהוטל ביום 7.11.19, פוגעת בפרטיותה של המבקשת מעל הצורך וכי לא שוכנעתי כי לא ניתן לקבל את המידע הרלוונטי בדרכים חלופות.

3. לאחר מתן פסק דיני ביקשה המשיבה מבית משפט קמא למנות רואה חשבון חיצוני שיבחן את הפקדות החייב בחשבון הבנק של המבקשת לגבי התקופה מיום 1.12.17 (אז התקשר החייב עם המשיבה – משרד עו"ד מיתר) ועד ליום 7.11.19.

4. המבקשת בתגובתה התנגדה למבוקש וציינה, כי כבר בפסק דיני, נקבע כי אין מקום בהליך של בקשה לאישור עיקול לחשוף מידע של שנתיים ימים. ודאי שאין לקבל את הבקשה במסגרתה מבוקש מידע לגבי פרק זמן ארוך ב- 4 חודשים מפרק הזמן שהתבקש בבקשה הקודמת.

5. בהחלטה מיום 10.10.21 נקבע כי הפתרון שהוצע על ידי המבקשת בבית המשפט המחוזי ושהוצע גם בפסק דיני בערעור הראשון כחלופה אפשרית, והוא העברת דפי החשבון לרואה חשבון עצמאי שיבחן את דפי החשבון ויעביר למשרד מיתר רק את הנתונים בדבר כספי חייב שעברו לחשבונה, הוא פתרון המאזן בין זכות משרד מיתר לגילוי המסמכים מול הפגיעה בפרטיותה של המבקשת.

נקבע כי דפי החשבון יועברו ביחס לתאריכים 1.12.17 ועד 1.7.19.

6. בבקשת רשות הערעור נטען כי ההחלטה מנוגדת לאמור בפסק דיני בדבר היעדר מקום לחשוף נתונים כספיים ביחס לתקופה של שנתיים, שכן בקשה לאישור עיקול מתייחסת לכספים המצויים אצל מחזיק במועד קבלת צו העיקול.

עוד נטען כי המבקשת כלל לא הציעה במסגרת בקשת רשות הערעור הקודמת להעביר דפי חשבון לרואה חשבון חקירתי וקיימת פגיעה בזכותה של המבקשת לפרטיותה, גם בהעברת דפי החשבון לרואה החשבון.

7. המשיב בתשובתו לבקשת רשות הערעור מבקש לדחות את הבקשה.

טוען, כי המבקשת פועלת שוב ושוב על מנת למנוע מהמשיב לעקל כספים של בעלה – החייב המצויים בחשבון הבנק שלה לפי הודאתה.

העובדה שהמבקשת מתנגדת להעברת המסמכים לרואה חשבון חיצוני ובלתי תלוי מלמדת בפני עצמה על חלקה בהברחת נכסי החייב והסתרת נכסיו.

המסמכים שגילויים מבוקש רלבנטיים וגילויים מתחייב לשם עשיית משפט צדק.

בית משפט קמא הורה על מינוי רואה חשבון חיצוני רק לאחר שניתן פסק הדין בערעור הראשון.

קיימת הודאה של המבקשת כי בשנים 2017 – 2019 הכניס החייב כספים לחשבונה (תשובה 11 לשאלון). רואה החשבון יעביר רק מידע רלבנטי למשיב על מנת שיוכל לממש זכאותו לפי פסק הדין. אם אכן מדובר בכספים בסכומים קטנים כנטען על ידי המבקשת, ואם הכספים כבר נמשכו מחשבונה. לא ברור מדוע מתנגדת המבקשת לכך שרו"ח חיצוני יאושש את טענותיה.

נטען כי בתביעה לאישור עיקול יש חשיבות רבה להליך גילוי המסמכים.

בנוגע לתקופה: החלטת בית משפט חייבה בגילוי דפי חשבון מיום 1.12.2017 מועד שבו היה על החייב לשלם חובו למשיב ועד 1.7.2019 – סמוך לאחר סיום תקופת ההתקשרות בין החייב למשיב.

צוין, כי לאור פסק דיני בערעור הראשון ביקש המשיב מבית משפט קמא כי המסמכים יועברו לתקופה מיום 1.12.2017 ועד 7.11.2019 (אז ניתן צו העיקול) אך בית משפט קמא לא קיבל את עמדת המשיב בעניין זה.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן:

א) כיוון שמדובר בהחלטה המורה על גילוי מסמכים, שהמבקשת מעוניינת למנוע גילויים והשגה ערעורית על החלטת הביניים רק במסגרת ערעור על פסק הדין תהיה אקדמית בלבד, בשל "מעשה עשוי" יש מקום ליתן רשות ערעור.

ב) כבר כתבתי בפסק הדין בערעור הראשון בסעיף 9 ד':

"במקרה דנן, ההליך הוא בקשה לאישור עיקול.

כלומר – על המשיב להראות כי ביום הטלת העיקול (7.11.19) היו בחשבון המבקשת כספים השייכים ללוין.

דרישה מהמבקשת לחשוף דפי חשבון לפרק זמן של שנתיים, מבלי שהיא נדרשת כלל להציג מסמכי חשבון של 4 החודשים שקדמו להטלת צו העיקול היא דרישה מרחיקת לכת ופוגעת לטעמי מעבר לנדרש במבקשת.

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לאיזון בין גילוי מידע ובין הפרת פרטיות ברע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני (22.7.21), שם התבקש צו איכון לחברת סלולר כדי להציג נתוני מיקום של טלפון המבקשת.

כב' השופטת וילנר התייחסה בהרחבה לאמות המידה לגילוי מסמכים הפוגעים בפרטיות.

בסעיף 30 לפסק דינה נקבע:

"אינטרס נגדי שכיח המתעורר במסגרת האיזון אשר נדרש בית המשפט לערוך בשלב השני, כאמור, הוא פגיעה בזכות לפרטיות – אם של אחד מבעלי הדין ואם של צד שלישי כלשהו – אשר עלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מידע המצוי במסמך שמבוקש לגלותו ולעיין בו. במקרה שבו מתעורר חשש לפגיעה מעין זו, ולאור מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, נקבעה בפסיקה נוסחת איזון ייחודית

המגלמת, הלכה למעשה, את מבחני המידתיות שבפסקת ההגבלה המצויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו: בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (20.6.2005) (להלן: בע"מ 3542/04)). במסגרת זו, יש לבחון אם קיימת תשתית עובדתית לכאורית המלמדת על צורך ממשי לגילוי הפרטים שבמסמך המבוקש לשם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים; אם קיימות חלופות לחשיפת המידע אשר עשויות לייתר או לצמצם את הפגיעה בזכות לפרטיות, כגון בירור המחלוקת באמצעות ראיות אחרות; אם הפגיעה בזכות לפרטיות היא הפגיעה המינימלית ההכרחית בנסיבות העניין; ואם יש מקום לבכר את הצורך הממשי בגילוי המסמך, על פני הפגיעה בפרטיות אשר כרוכה בגילויו (ראו: בע"מ 6169/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 13 (14.9.2017); וראו עוד: רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 775 (1993); בע"מ 3542/04, בפסקאות 10 ו-13).

קבעתי שם, כאמור,כי גילוי דפי חשבון לפרק זמן של שנתיים – תקופה שלא מתייחסת למועד הטלת הצו, היא צעד גורף מידי (סעיף 9 ה').

שוכנעתי אז ואני משוכנעת גם עתה, כי גילוי דפי חשבון בנק לתקופה רלוונטית הוא צעד נדרש, שכן מדובר במידע רלבנטי למחלוקת.

אף קבעתי מפורשות כי מינוי רואה חשבון חיצוני שיקבל דפי החשבון. רק הוא ייחשף לדפי החשבון ויעביר לעיון המשיב רק מידע אודות סכומי כסף שקיבל המבקש מהחייב, הוא דרך חלופית הראויה בעיני לצורך קבלת המידע הרלוונטי.

אמנם המבקשת סבורה, כי מדובר בדרך לא לגיטימית, אך כאז, כן עתה, אני סבורה כי מדובר בחלופה לגיטימית לקבלת המידע באופן שבו המשיב יוכל לקבל מידע רלבנטי נדרש ואילו מידע שאינו רלבנטי – לא יגיע לידיו. בין אם מדובר בחלופה שהוסכמה על ידי המבקשת ובין אם לאו.

לפיכך, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית משפט השלום בנוגע למינוי רואה חשבון חיצוני אשר יקבל את המידע הרלבנטי ויעביר לבית משפט ולצדדים מידע על העברות כספים כפי שנקבע בהחלטה.

יחד עם זאת, אני סבורה, כי דפי חשבון לפרק זמן של 1.12.2017 ועד 1.7.2019, אינם הצעד המידתי בבקשה לאישור עיקול נשוא ההליך קמא.

הבקשה לאישור עיקולים מתייחסת לעיקולים שהוטלו ביום 7.11.2019.

עיינתי היטב בבקשה לאישור(כתב הטענות הפותח בתיק קמא) ובכל סעיף וסעיף שבו יש התייחסות לתאריכים, יש התייחסות רק למועדים בשנת 2019 (סעיפים 1, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10 ו- 12).

אינני סבורה כי התקופה הרלבנטית של בקשת האישור מתחילה בכל הכבוד בדצמבר 2017 – אז החלה ההתקשרות של החייב עם משרד המשיב. לא אמורים לבחון במסגרת בקשה לאישור עיקול את שהתרחש שנתיים לפני הטלת העיקול.

לפיכך, אינני רואה עין בעין את התקופה הרלוונטית שנקבעה בהחלטה ואני סבורה שיש לצמצמה.

יהיה זה מידתי לצמצמם את תוקפה של ההחלטה לדפי חשבון הבנק של המבקשת החל מיום 1.11.2019 – מספר חודשים לפני הגשת תביעת המשיב נגד החייב במסגרתה התבקש עיקול זמני ועד לסוף שנת 2019 – מספר ימים לאחר הטלת העיקולים שאישורם מתבקש.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור.

הערעור מתקבל בחלקו באופן שבו ההחלטה בדבר מינוי רואה חשבון תישאר בעינה, אך התקופה הרלבנטית לגביה יימסרו דפי החשבון לרואה החשבון תהיה כל שנת 2019 (ולא 1.12.2017 עד 1.7.2019 כפי שנקבע).

ב) בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

ג) הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ב, 23 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.