1. מונחות לפניי שתי בקשות לסילוק ההליך על הסף: בקשת הנתבע 1 לסילוק התביעה נגדו על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, מעשה בית דין, היעדר יריבות והיעדר עילה; ובקשת הנתבעת 2 לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית והשתק פלוגתה. יוער כי שתי הבקשות נכללו ברשימת הבקשות שהוגשו על-ידי הנתבעים, לפי תקנה 49(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין), בטרם ישיבת קדם המשפט הראשונה. בהחלטה מיום 16.5.2022 נקבע כי הצדדים יהיו ערוכים להשלמת טיעון על-פה בסוגיית הסמכות העניינית במהלך ישיבת קדם המשפט (ראו גם בהקשר זה תקנה 49(ו) לתקנות סדר הדין). ואכן, בישיבת קדם המשפט שהתקיימה 29.6.2022 ניתנה לתובע האפשרות להשיב לטענות הנתבעים בסוגיית הסמכות העניינית, בהרחבה, והצדדים השלימו את טיעוניהם.

אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים – אלה שבכתובים ואלה שבעל-פה – באתי לכלל מסקנה כי אין מנוס ממחיקתו של ההליך על הסף, בהיעדר סמכות עניינית, וזאת מן הטעמים שיבוארו להלן.

2. ואלו בתמצית העובדות הדרושות לעניין: התובע, מר חנן באר (להלן: באר), פיתח מוצר תוכנה בתחום הסייבר ההתקפי ששמו "סקייפול" (להלן: התוכנה), וזאת במסגרת חברת פוזיטדיי בע"מ, שהוקמה על-ידו (להלן: החברה). לימים ובהמשך להיכרות קודמת בין השניים, רכש הנתבע 1, מר נתנאל רובין (להלן: רובין), מחצית מהון המניות של החברה, כך שבאר ורובין הפכו שותפים שווים בה. בחודש יולי 2017 חתמה החברה על הסכם עם חברה זרה ששמה "טטה בייט" (להלן: החברה הזרה), שבמסגרתו נמכרה התוכנה לחברה הזרה בתמורה לסך של 300,000 דולר ארה"ב וכן 20% מהתמורה הכספית שתתקבל בגין מכירת התוכנה, בניכוי הוצאות שיווק. לאחר שהסכום הראשוני (בסך של 300,000 דולר ארה"ב) הועבר לחברה על-ידי החברה הזרה, משכו באר ורובין חלק מהכספים (לטענת באר, הוא משך סך של 201,000 ש"ח כדיבידנד ואילו רובין משך 100,000 ש"ח כדיבידנד או הלוואה וכן העביר רובין, לטענת באר, סכום של 100,000 דולר ארה"ב לחשבון הבנק של אמו כהלוואה שמעולם לא הושבה לחברה). בחודש מרץ 2019 הגישה החברה הזרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב תביעה כנגד החברה, באר ורובין בטענה כי ההסכם שנכרת עמה הופר (ת"א (מחוזי – ת"א) 60848-03-19; להלן: תביעת החברה הזרה). טענתה המרכזית של החברה הזרה בכתב התביעה שהוגש על ידה הייתה כי רק לאחר שפיתוח התוכנה הושלם, נמסר לה כי לא ניתן יהיה לספק לה את התוכנה, כל עוד לא ניתן לשם כך אישור של האגף לייצור ביטחוני במשרד הביטחון. יוער, כי לאחר הגשת תביעת החברה הזרה הודיעה החברה הזרה כי היא מבקשת למחוק את באר מכתב התביעה שהגישה, ללא צו להוצאות. ואולם, באר נותר בעל-דין בתביעת החברה הזרה מאחר שרובין הגיש נגדו הודעה לצד שלישי.

בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת החברה הזרה, שניתן ביום 22.12.2021 (כב' השופט הבכיר העמית י' פרגו), התקבלה התביעה והנתבעים שנותרו בהליך – החברה ורובין – חויבו לשלם לחברה הזרה סך של כמיליון ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. אשר להודעה לצד שלישי ששלח רובין לבאר, קבע בית המשפט כי על באר לשלם לרובין מחצית מהסכם אותו הוא ישלם לחברה הזרה (להלן: פסק-הדין בתביעת החברה הזרה). יוער, כי בעלי הדין לא הגישו ערעור על פסק-הדין בתביעת החברה הזרה והוא הפך חלוט.

3. כתב התביעה שבפניי הוגש לאחר שגם יחסיהם של באר ורובין עלו על שרטון ובהמשך לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת החברה הזרה. כתב התביעה הוגש כאמור כנגד רובין אך גם נגד גב' חנה מוריאל סטבון – היא הנתבעת 2 (להלן: מוריאל). זאת, בטענה כי מוריאל הייתה שותפתו של רובין במהלכים שונים שרקמו השניים, לנישולו של באר מהחברה. בהקשר זה טוען באר בכתב התביעה (בין היתר גם על בסיס ממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק-הדין בתביעת החברה הזרה), כי כל נכסיה העיקריים של החברה הועברו לחברת "מינדי" שהוקמה על-ידי רובין ומוריאל, באופן שנישל את באר מזכויותיו בחברה כמו גם במוצר שאותו פיתח. זאת, לאחר שבאר נכנע ללחצים שהפעילו עליו רובין ומוריאל וחתם על "מכתב הבנות" אשר בית המשפט המחוזי בפסק-הדין בתביעת החברה הזרה התייחס אליו כאל מסמך "מקפח מאוד" אשר נחתם תוך ניצול מצבו של באר (ועל רקע זה אף מצא בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה לאכוף את הוראותיו).

כתב התביעה מיוסד למעשה על שלוש עילות תביעה:

העילה הראשונה, היא עילה למשיכה לא שוויונית של דיבידנד על ידי-רובין, תוך פגיעה בזכויותיו של באר ותוך הפרת חובותיו של רובין כבעל מניות: במסגרת עילת תביעה זו טוען באר למשיכה לא שוויונית של דיבידנד על ידי שני בעלי המניות תוך קיפוחו של באר, כבעל מניות. כך, לטענת באר, בעוד שרובין משך דיבידנד בסך כולל של כ-467,000 ש"ח, הרי שבאר משך סך של כ-200,000 ש"ח בלבד. על רקע זה טוען באר, כי על רובין להשיב לו סך של 267,000 ש"ח (להלן: העילה הראשונה);

העילה השנייה היא עילה נזיקית: בעילה זו תובע באר את הנזק שנגרם לו בשל חיובו, במסגרת פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, להשיב לרובין מחצית מהסכום שרובין ישלם לחברה הזרה, וכן את העלויות שבאר נשא בהן לצורך התגוננות בפני ההודעה לצד שלישי שרובין שלח לו באותו הליך. במסגרת עילה זו מוסיף באר וטוען כי רובין הוא זה שגרם להפרת ההסכם משום שהפר, בין היתר, חובות אמונים המוטלות על פי דין על נושאי משרה בחברה. בגין עילה זו תובע באר מרובין סך של 750,000 ש"ח (להלן: העילה השנייה);

העילה השלישית, נוגעת להפסד שנגרם לחברה בגין מעשיהם הנטענים של רובין ומוריאל: לטענת באר, רובין ומוריאל גנבו מהחברה את התוכנה, וכן את הפעילות, המוניטין, הסודות המסחריים והרווחים הפוטנציאלים של החברה, בסכום המוערך על-ידו בכ- 1,383,000 ש"ח (להלן: העילה השלישית).

4. כפי שצוין לעיל לאחר הגשת כתב התביעה עתרו הנתבעים לסילוקו על הסף, בין היתר בטענה של היעדר סמכות עניינית. לטעמי יש ממש בטענה זו ככל שעסקינן בעילה הראשונה והעילה השלישית של כתב התביעה, כהגדרתם לעיל, ואסביר:

סמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית בבתי המשפט המחוזיים בחיפה ובתל אביב קבועה בסעיף 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). מבין החלופות השונות של העניינים המוגדרים בסעיף זה כ"עניין כלכלי" הנתון לסמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית, רלוונטית למקרה דנן החלופה הקבועה בסעיף 42ב(א)(3) ולפיה עניין כלכלי הוא "עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר". פרשנות הוראה זו נדונה בפסיקתו של בית המשפט העליון ונקבע כי הסמכות העניינית של המחלקה הכלכלית נבחנת על פי מהות העניין ולאו דווקא על פי הסעד. משמעות הדברים היא, כי המחלקה הכלכלית בבית משפט מחוזי שבו הוקמה מחלקה שכזו, תהיה מוסמכת לדון ב"עניין כלכלי", וזאת אף אם על-פי שוויו, מצוי אותו עניין כלכלי בסמכותו של בית משפט השלום (ראו, רע"א 7257/20 עמר נ. אריאלי, פיסקה 10 (7.3.2021)). עוד חשוב להדגיש כי הסמכות העניינית מותנית בכך כי המחלוקת בין בעלי המניות נוגעת לזכויות או לחובות "של בעלי מניות בחברה ככאלה" וכי היא אינה נובעת מסכסוכים אחרים שנתגלעו ביניהם (ראו, רע"א 4180/15 בירן נ' צוקר (15.7.2015); כן ראו לאחרונה, ת"א (מחוזי - חיפה) 43171-04-22 פיניטי טכנולוגיה פיננסית בע"מ נ' מקסימוב (26.8.2022)). בהקשר זה נקבע ביחס למונח "ככאלה" שבסעיף 42ב(א)(3) כי "מונח זה נועד להבחין בין סכסוך בין בעלי מניות בחברה, הנובע מהיותם בעלי מניות בה, לבין סכסוך בין מי שהם במקרה בעלי מניות בחברה, אולם הסכסוך ביניהם אינו נוגע להיותם כאלה (כגון סכסוך שכנים בין מי שהם במקרה בעלי מניות באותה חברה וכד'). סכסוך כזה, שאינו נוגע להיותם של בעלי המניות - 'כאלה' - איננו צריך להיות נדון כמובן במסגרת המחלקה הכלכלית" (ה"פ (מחוזי - ת"א) 21643-01-11 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' הראל (4.5.2011) (כב' השופטת ר' רונן)).

5. במקרה דנן, עיון בכתב התביעה מגלה כי הסכסוך בין באר לרובין, כבעלי מניות, בקשר עם עילת התביעה הראשונה, נסב על טענות באר באשר לחלוקת דיבידנד שאינה שוויונית ולכך שרובין הפר בהקשר את זה את חובותיו כשותפו בבעלות החברה. אין ספק אפוא, כי מדובר בסוגיה שעניינה "זכויות או חובות של בעלי מניות בחברה ככאלה". אכן, עילת התביעה הראשונה הולכת בבירור אחר התנהלותו הנטענת של רובין כבעל-מניות ואחר קיפוחו הנטען של באר כבעל-מניות נוסף ואחר פגיעה בזכותו הנטענת לקבלת דיבידנדים בהיקפים גבוהים מאלה שנטל. יוער, בהקשר זה, כי מקור נוסף העשוי להקים את סמכותו העניינית של המחלקה הכלכלית הוא סעיף 40(5) לחוק בתי המשפט הקובע כי בית משפט מחוזי יהא מוסמך לדון, בין היתר, ב"עניין אזרחי" לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) ובהקשר זה נפסק כי את סעיף 40(5) לחוק בתי המשפט, אליו מפנה סעיף 42ב(א)(1)(ד) לחוק בתי המשפט, "יש לפרש כך שהוא נוגע לתובענות בעניין כלכלי, לרבות עניין אזרחי לפי חוק החברות, ולא לטענות הגנה המבוססות על הוראות חוק החברות" (ראו ת"א (מחוזי ת"א) 20071-01-16 דבש נ' א.ד. חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ (21.11.2016) וההפניות שם). בענייננו ההליך הוגש כתביעה אזרחית בגין הפרה נטענת של חובות שהוטלו על רובין כבעל מניות. היינו, ההפנייה לחוק החברות היא בכתב התביעה עצמו ולא רק בכתב ההגנה. אף מטעם זה ובשים לב להוראות הדין הנ"ל, לא ניתן לקבוע כי הסמכות העניינית לדון בעילה הראשונה נתונה לבית משפט זה.

6. אשר לעילת התביעה השלישית, נראה כי סכומי הכסף שבאר עותר כי הנתבעים ישיבו בגין ה"גניבה" הנטענת של התוכנה, כמו גם של פעילותה של החברה, המוניטין שלה ורווחיה, הםסכומים שלפחות בחלקם יש להשיב עצמו על פני הדברים לחברה, ולא במישרין לבאר, שהרי אלה ניטלו על פי הנטען בכתב התביעה, מן החברה. על כן נראה על פני הדברים כי ההליך הנכון להעלאת טענות בכגון דא הוא במסגרת הגשת בקשה לתביעה נגזרת, אשר אף היא מצויה בסמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית (ראו, סעיף 42ב(א)(2) לחוק בתי המשפט).

7. מסקנתי היא אפוא כי הסמכות העניינית לדון בעילת התביעה הראשונה ובעילת התביעה השלישית נתונה למחלקה הכלכלית. לא ראיתי מקום בנסיבות העניין להורות על העברת ההליך למחלקה הכלכלית, כפי סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. זאת, משום שספק אם ניתן לכרוך את עילת התביעה הראשונה ועילת התביעה השלישית באותו כתב תביעה (שהרי תביעה נגזרת יש לברר תחילה בדרך של הגשת בקשה להגשת תביעה נגזרת). במלים אחרות, סדרי הדין לבירור הראשוני של עילת התביעה הראשונה והעילה השלישית שונים הם בתכלית וטעם זה כשלעצמו מלמד כי אין הצדקה להעברת התביעה כמות שהיא למחלקה הכלכלית. עוד אוסיף, בזהירות המתחייבת ומבלי לטעת מסמרות, כי ממילא עומדות בפני באר משוכות לכאוריות לא פשוטות לצורך בירור עילת התביעה השנייה וזאת בשים לב לכך שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת החברה הזרה הפך חלוט לרבות הקביעה כי על באר לשלם לרובין מחצית מהסכום שישולם על-ידי רובין לחברה הזרה.

8. בשל מכלול הנימוקים המפורטים לעיל מסקנתי היא כי יש להורות על מחיקת ההליך בהיעדר סמכות עניינית.

התובע ישלם לנתבע 1 ולנתבעת 2 שכר טרחת עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 8,000 ש"ח לכל אחד. בקביעתו של סכום זה נלקחו בחשבון, מחד גיסא, השלב המוקדם שבו הסתיים ההליך ומנגד תוצאת פסק-הדין והעלויות שבהן נשאו הנתבעים באמצעות באי-כוחם בהגשתו של כתב-הגנה וכתבי בי-דין נוספים וכן בהתייצבות לישיבת קדם-המשפט. שכר הטרחה ישולם בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק-דין זה, שאחרת יתווספו לו הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב האמור ועד למועד-התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' אלול תשפ"ב, 30 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.