על פי כתב התביעה בתאריך 30.6.2019 רכשה התובעת מהנתבעת מייבש כביסה בסכום כולל של 2,500 ₪. עבור התקנת המייבש שולם סכום של 500 ₪ וכן נעשתה הרחבת אחריות ל-5 שנים מיום ההתקנה.

ביום 2.8.21 (שנתיים וחודש לאחר רכישת המייבש) הייתה תקלה במייבש ובסופו של דבר המייבש נמסר לנתבעת או למי מטעמה לצורך תיקונו, לאחר שטכנאי לא הצליח לתקן את התקלה מספר פעמים.

ב6.10.21 נלקח המייבש לתיקון ועד היום לא הוחזר לתובעת ובסופו של דבר נאלצה התובעת לקנות מייבש חדש והיא תובעת פיצוי בסכום של 20,500 ₪ כאשר מתוכם 15,000 ₪ עבור עוגמת נפש ועוד 1,000 ₪ עבור שיחות עם הנתבעת וכן החזר אגרה והוצאות נסיעה בסך 1,500 ₪, כאשר עבור המייבש עצמו וההתקנה נדרש 3,000 ₪.

הנתבעת בכתב הגנתה טוענת שמדובר באחריות שהסתיימה ולמעשה האחריות אינה עליה אלא על נותן האחריות אשר עליו היה לתקן את הנזק ולא עשה זאת.

בתאריך 23.11.21 צורפה תעודת אחריות ועל פיה חודשה האחריות תמורת 500 ₪, החל מתאריך 1.7.2020. אציין מיד שתעודת האחריות אינה של הנתבעת עצמה אלא של חברת אלקטרוניקספרו ואכן שאלה היא האם בנסיבות אלה האחריות על התיקון היא על הנתבעת או על חברת אלקטרוניקספרו.

מכל מקום, לאחר ששמעתי את הנתבעת והגם שסבור אני שספק רב אם אכן האחריות הייתה מוטלת במלואה על הנתבעת עצמה ולא על חברת אלקטרוניקספרו, הרי סבור אני שגם המוכרת(הנתבעת) אחראית לנזקים ולא בכדי אף הציעו פיצוי לתובעת.

לאחר ששקלתי את הנסיבות, בייחוד של חלוקת האחריות בין הנתבעת לבין חברת אלקטרוניקספרו, אני מורה כי הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 4,000 ₪, כאשר סכום זה ישולם לתובעת בתוך 45 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשפ"ב, 20 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.