1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר מיום 26.8.2021 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת אי כושר בשיעור 100% בגין אובדן כושר עבודה (בשל מצב לאחר ניתוח גב) מיום 6.11.2021 ועד ליום 31.12.2021 וכן כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר, החל מ – 1.1.2021.

2. המערערת, ילידת 1972, הגישה תביעה לקצבת נכות כללית. למערערת נקבעה ביום 4.3.2021 נכות רפואית זמנית בשיעור של 73%, ונכות רפואית משוקללת בשיעור 61% החל מיום 1.1.2021, כדלקמן:

10% בגין ליקוי ראיה, 5% בגין מחלת לב, 10% בגין דום נשימה בשינה, 10% בגין חולשה בכף רגל ימין, 10% בגין מיגרנה, 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש צווארי, 10% בגין קרע חלקי בגיד SS ו - 20% בגין הגבלת התנועות בעמ"ש מתני בצורה בינונית.

3. רופא מוסמך קבע כי המערערת מסוגלת לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים: "ללא מאמץ פיזי חריג והליכה ממושכת". עו"ס שיקום בדו"ח כושר השתכרות מיום 25.3.2021 המליצה לראות את המערערת כבעלת כושר השתכרות חלקי ויציב החל מ – 1.1.2021 מהסיבה: "אופי ליקוייה, שילובם והשפעתם המצטברת, יקשו עליה לעבוד יום עבודה מלא וצפויה להיעדרויות בהתאם". בדרג ראשון נקבע כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר החל מיום 1.1.2021. על החלטה זו הגישה המערערת ערר.

הוועדה כאמור החליטה לדחות את הערר, ועל החלטה זו של הוועדה באשר לתקופה שהחל מ – 1.1.2021, הוגש הערעור אשר לפניי.

4. עיקר טענות המערערת:

א. הוועדה לא התייחסה לאובדן כושר ההשתכרות אשר נגרם למערערת עקב הליקויים הרפואיים מהם היא סובלת.

ב. טעתה הוועדה משקבעה כי המערערת לא איבדה את כושרה לעבוד בשיעור של פחות מ – 50% ובכך שקבעה למערערת אובדן כושר להשתכר לתקופה חלקית בלבד.

ג. הוועדה סותרת את עצמה בקבעה מצד אחד כי בהתאם להמלצת פקידת השיקום מצבה של המערערת יקשה עליה את ההשתלבות בעבודה אחרת אך מצד שני ממליצה עליה כחסרת כושר השתכרות חלקי, רק לתקופה זמנית.

ד. החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה, לא מתיישבת עם השכל הישר ואף אינה מתייחסת למגבלותיה האובייקטיביות של המערערת.

ה. המערערת לא מחזיקה במקצוע כלשהו, ומחלותיה פגעו וממשיכות לפגוע בכושר השתכרותה בצורה ניכרת.

ו. הוועדה התעלמה מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו ואשר מעידים גם מעידים על ההגבלה הקשה ממנה סובלת המערערת בגב, ברגליים, בכתפיים וממיגרנה.

ז. יש לבטל את החלטת הוועדה ולהחזיר את הדיון בעניינה של המערערת בפני ועדה בהרכב חדש, בצירוף הנחיות ולאחר מכן לקבוע את אי כושרה של המערערת ברוח המפורט לעיל.

5. עיקר טענות המשיב:

א. בניגוד לטענת המערערת, אין כל סתירה בהחלטת הוועדה אל מול החלטת פקידת השיקום וברור הוא כי נפלה טעות קולמוס כאשר חסרה האות "י" ומה שהיה אמור להירשם הוא ש"אין הוועדה מקבלת את המלצות דוח השיקום היות...".

ב. ממילא הוועדה לא אמורה להתייחס לדו"ח פקידת השיקום שכן הוא מהווה אך כלי עזר לדרג ראשון. לא בכדי המערערת לא מצביעה על כל הוראה שבדין המחייבת את הוועדה לעשות זאת.

ג. הוועדה קבעה אי כושר לתקופה זמנית, לאחר הניתוח. אלא שלנוכח העובדה כי נכותה המשוקללת הצמיתה של המערערת היא נכות גבולית בשיעור של 61% בלבד, וגם לנוכח נקודת המוצא שבהלכת מוהרה, אין כל הכרח לקורלציה בין הנכות הרפואית ושיעור יכולתה להשתכר.

ד. ככל שהפער בין הנכות הרפואית לתפקודית גדול, כך צריכה גם להיות ההנמקה, וההיפך. בעניינו, הפער לא גדול ועל כן הנמקת הוועדה לא צריכה לצאת מגדר הרגיל. יחד עם זאת, הנמקת הוועדה בענייננו עולה בקנה אחד עם הפסיקה.

ה. יש לדחות את טענות המערערת הנוגעות להיעדר מקצוע שעה שהוועדה מתאימה לה עבודות אשר לא דורשות כל השכלה. על הוועדה לבחון את נכויותיה של המערערת, בנפרד ובמצטבר.

ו. יש לדחות את טענת המערערת בדבר הצורך להתייחס שוב למסמכים הרפואיים, לאחר שהוועדה הרפואית עשתה זאת וכאשר הוועדה צריכה להתייחס למסד הנכויות אשר נקבע על ידי הוועדה.

ז. בנסיבות, החלטת הוועדה מאוזנת ומפורטת ומאפשרת גם למי שאינו רופא את היכולת להבין את הלך רוחה.

ח. אין כל טיעון תקף מצד המערערת להחזרת עניינה לוועדה בהרכב אחר. הטענה נטענה באופן "אוטומטי" ולא מנומק. המערערת לא מצביעה על כל מבוצרות של הוועדה או על הקושי לבחון את עניינה בלב פתוח ונפש חפצה.

6. החלטת הוועדה:

מדברי המערערת בפניי הוועדה:

"לא משתמשת מכשיר CPAP כל הזמן, כי לא עזר לה.

אני לא יכולה לעבוד. עבדתי לפני שלוש שנים בחנות בגדים כמסדרת ומוכרת מ 8-9 שנים, עקב כאבי גב והניתוח שעברה.

בגרות יש לי.

סובל ממיגרנה וסחרחורות ועייפות ולא רואה כל כך טוב".

מדברי בא כוח המערערת בפניי הוועדה:

"עו"ד מבקש לראות שהיא מבקשה זריקות למיגרנה וכדורים.

לפחות 4 פעמים בחודש יש לה התקפים.

וכל חודש נוטלת זריקה בבטן שזה טיפול מונע. וכדו זומניג על מנת שתנסה לעצור את ההתקף. כאשר עשתה ניתוח בגב קיבלה 100% למשך שנה. 05.4.19-31.3.20 קיבלה אותם כאשר היו 52% רפואית, היום יש לה 61%. נפגשה עם פקידת השיקום והמליצה לה על אובדן כושר חלקי מבקשים דרגת אי כושר חלקית".

דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה:

"הגיעה בליווי עורך דינה ומוסרת שהפסיקה לעבודה לפני 3 שנים כמוכרת בחנות בגדים, עברה ניתוח בגב ומאז אינה עובדת ואינה מסוגלת לכל עבודה עקב ליקויים שמפורטים בפרוטוקול.

הועדה שקלה השפעות כל ליקוי על כושר עבודתה,

עקב מחלת לב (5%) אין השפעה על כושר עבודה,

עקב דום נשימה בשינה אין השפעה.

העוררת אינה משתמשת במכשיר CPAP

חולשה בכף רגל ימין ללא הליכה או עמידה ממושכת.

יש לציין שהעוררת מוסרת שיש שמקבלת טיפול מונע למיגרנה וגם טיפול כאשר מתחיל התקף מיגרנה. נמצאת במעקב נוירולוגי עקב מיגרנה ויש התקפים 4 פעמים בחודש לדבריה.

עקב מיגרנה מוגבלת לגיב עבודה הדורשת ריכוז מוגבר.

הגבלה קלה ע"ש צווארי, מסוגלת לעבוד ללא הרמת משאות כבדים.

קרע חלקי בגיד SS – מסוגלת לעבוד ללא הרמת יד ימין מעל גובה הכתף.

מצב אחרי ניתוח גב תחתון לתקופה זמנית, 6.11.20-31.12.20 ובה קיבלה 50% לתקופה זה מסוגלת לעבוד יום עבודה חלקי ללא הרמת משאות כבדים וללא התכופפויות חוזרות.

לאחר מכן קיבלה 20% 1.1.21 מוגבלת לגבי עבודה הדורשת הרמת משאות כבדים והתכופפויות חוזרות.

לדעת הוועדה החל מ – 1.1.21 סך אחוזי הנכות הרפואיים בשיעור 61% אינם משקפים א רמת כושר עבודה הנימוקים שפורטו לעיל (הלכת מוהרה) הוועד ראתה מסקנות הפוסק הממליץ עם יום עבודה מלא והשיקום על חלקי, שקלה הוועדה את ההשפעה המצטברת על כושר עבודתה ואת הנתונים האישיים, דהיינו גילה הצעיר, השכלתה ועברה התעסוקתי וקובעת הוועדה שלגבי התקופה מ – 6.11.20 עד 31.12.20 בשיעור של 100% אובדן כושר עבודה – מצב לאחר ניתוח גב.

מ – 1.1.21 קובעת הוועדה שהעוררת לא איבדה מכושר עבודתה ומסוגלת לעבוד יום עבודה מלא ואן הוועדה מקבלת את המלצות דו"ח השיקום היות ולדעת הוועדה ישנם סוגי עבודות שהיא מסוגלת לבצע אותם למרות הליקוי – בעבודות מסוג חרושת קלה, כמו מיון, אריזה והרכבה של חפצים קלים, ועבודות פקדותיות קלות, ועבודות משרדיות קלות. בתקופה הנדונה כאן גם אם איבדה מכושר עבודתה לא איבדה בשיעור של 50% וכאמור דוחה את הערר".

7. דיון והכרעה :

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן:

8. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי  [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד – המל"ל, פד"ע לד 213, 1999).

9. בהקשר לקביעת אי-כושר, בעב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (מיום 15.4.2004) נפסק, שעל הוועדה לבחון את השפעת ליקויו של המבוטח, בנפרד, על יכולתו להשתכר וכן את השפעת הליקויים באופן מצטבר על כושרו להשתכר, זאת בהתחשב גם בגילו, השכלתו וכושרו האינטלקטואלי. עוד נקבע שנקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, וכי "מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית...".

10. שאלת היקף חובת ההנמקה המוטלת על וועדות לעררים – אי כושר, בצלה של הלכת מוהרה הנ"ל נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. בבר"ע 41455-06-15 משה קמחי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.8.2016), התייחס בית הדין הארצי להלכת מוהרה וקבע כך:

"המשמעות של קביעה זו איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני בהחלטתה, העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר.

עם זאת, יצוין כי המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו, ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הליך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה; שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי".

11. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערערת ובא כחה פירטו את טענותיהם בפני הוועדה. בפרק הדיון, הוועדה פירטה את השפעת כל ליקוי וליקוי מרשימת הליקויים אשר בגינם נקבעו למערערת נכויות רפואיות - על כושרה של המערערת להשתכר. ניתן לראות כי הוועדה נתנה את דעתה בבחינת השפעת הליקויים, בין השאר - גם לתלונות המערערת בפני הוועדה עצמה. כך, לגבי המיגרנה, פירטה הוועדה את התלונות אשר ביקש ב"כ המערערת להביא בחשבון – כגון היותה נתונה במעקב נוירולוגי, תדירות ההתקפים, אך גם לטיפול המונע שהמערערת מקבלת. כן עולה כי הוועדה מצאה, לגבי חלק הליקויים, כי הם כשלעצמם לא משפיעים על כושר ההשתכרות (5% עקב מחלת לב, 10% בגין דום נשימה בשינה). הוועדה ציינה כי סך אחוזי הנכות הרפואית (61%) לא משקפים לדעתה את רמת כושר העבודה.

כן עולה כי הוועדה נתנה את דעתה לנתוניה האישיים של המערערת, הן לגילה הצעיר מצד אחד ומצד שני גם להשכלתה (עולה כי המערערת נשאלה על כך על ידי הוועדה) ולעברה התעסוקתי (הוועדה ציינה את הנתונים שאליהם היא נתנה את דעתה בהקשר זה). הוועדה היתה מודעת לכך כי פקידת השיקום העריכה כי למערערת כושר השתכרות חלקי והיא התייחסה לחוות דעתה. הוועדה ציינה כי אין היא מקבלת את דעתה של פקידת השיקום, מאחר וקיימים סוגי עבודות שהמערערת מסוגלת להם. הוועדה גם התייחסה לאמור בחוות דעת פקידת השיקום, כי ליקוייה של המערערת ישפיעו על כושר ההשתכרות ביום עבודה מלא בהיבט של היעדרויות, כאשר ציינה בסיום הדיון כי "...גם אם איבדה מכושר עבודתה לא איבדה 50%...". כלומר הוועדה לא שללה את מסקנת פקידת השיקום לכושר השתכרות חלקי, אולם לדעת הוועדה שיעור זה לא עולה לכדי 50%.

מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת של הוועדה אשר דווקא עולה ממנה כי היא התעמקה בפרטי המקרה של המערערת. גם אם מסקנת הוועדה לא עולה בקנה אחד עם המלצת פקידת השיקום, הרי שבמקרה זה לא עולה כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בעבודת הוועדה המצדיק את החזרת עניינה של המערערת, לדיון חוזר בפניה (ובוודאי שלא לדיון בהרכב ועדה אחר).

12. סיכומו של דבר, לא מצאתי טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה. לפיכך, הערעור נדחה.

13. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

14. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח ניסן תשפ"ב, (19 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.