1. לפניי תביעה כספית בסך 46,385 ₪ בשל חוב ארנונה של הנתבעים לעיריית הרצליה.
2. התביעה הוגשה תחילה כתובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. עם מתן הרשות להתגונן, עוכבו הליכי ההוצאה לפועל ובירור התובענה הועבר לבית משפט בהליך של סדר דין מהיר.
3. בכתב התביעה, נטען כי הנתבעים החזיקו בנכס בכתובת הנשיא יצחק בן צבי 127 בהרצליה (להלן: "הנכס"). נטען כי נכון ליום 9.3.2021, עמד חוב הנתבעים על סך 46,3710.28 ₪ עבור תשלומי חובה והטילים של ארנונה ו/או שירותים מוניציפאליים ו/או ביוב ו/או מים ו/או אגרת שמירה.
4. בתצהיר ההתנגדות - אשר שימש ככתב הגנה- אישרה הנתבעת בשם הנתבעים כי בני הזוג התגוררו בנכס, אך טענה כי חדלו מלהחזיק בו החל מיום 16.4.2018. נטען כי בעקבות עזיבת הנכס, בוצעה פניה לתובעת לשם עדכון פרטי המחזיק אך נדרשו לצרף טופס בחתימת הבעלים של הנכס. הנה כי כן, היות ובעלי הנכס אינו מתגורר בארץ, לא עלה בידי הנתבעים להגיש את הטופס הנדרש. נטען כי ביום 1.5.2018, הנתבע חתם על תצהיר והוא נמסר לתובעת, הן על ידי הנתבע והן על ידי בא כוחו. הנתבעים הוסיפו כי בעקבות פניות חוזרות, הגיעו להסדר עם התובעת וביום 12.8.2019, מסרו לה בהתאם, המחאות מתועדות לפירעון כל חובם.
5. ביום 22.6.2022 התקיים דיון בהתנגדות שבתומו ניתנה רשות להתגונן והתיק נקבע לישיבת הוכחות.
6. ביום 9.2.20123 התקיימה ישיבת ההוכחות בה נשמעו גם סיכומי הצדדים בעל פה.
7. לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין על נספחיהם, שמעתי את עדי הצדדים ושקלתי את טיעוניהם אלה מול אלה, באתי לידי מסקנה כי הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם כך שדין התביעה להתקבל במלואה. להלן נימוקיי:
8. ראשית נציגת התובעת מסרה עדות אמינה וברורה המגובה באסמכתאות והותירה רושם מהימן. לעומת זאת, עדות הנתבע לקתה בחוסר עקביות וכללה סתירות אשר פגעו באמינותה.
9. התובעת הציגה רשומות מוסדיות מסוג פלטי מחשב, שנערכו במהלך הניהול הרגיל של עניני העירייה ושלפי הנחזה מעיון בהם מתיישבים עם טענותיה. הנתבעים לא הכחישו את אופן עריכתם או דרך כך שחזקה כי תוכנם אמין.
10. עומדת אם כן במרכז הדיון השאלה הבאה: האם בכל אחת מהתקופות הבאות, הנתבעים היו חייבים בתשלום שהטיל עליהם התובעת ואם כן האם חיוב מלא או חלקי שולם זה מכבר? להלן ההכרעה עבור כל אחת מהתקופות הבאות : (א) תקופה ראשונה עבור שנים 2016-2017, (ב) תקופה שניה שבין יום 1.1.2018 ליום 16.4.2018, ו-(ג) תקופה אחרונה שבין יום 17.4.2018 ליום 19.1.2019.
11. התקופה הראשונה בגין שנים 2016-2017
12. אין מחלוקת כי חוב הארנונה לשנים 2016-2017 הוסדר לפי הסכם אליו הגיעו הצדדים ובעקבותיו הונפקה קבלה למשלם מיום 12.8.2019 (נספח 5 להתנגדות הנתבעים).
13. צא ולמד, הנתבעים אינם מכחישים את עצם החוב אך טוענים כי שילמו אותו בהתאם לקבלה לעיל.
14. קבלה למשלם זו מציינת מפורשות "אין קבלה זו מהווה אישור לתשלום אלא לאחר פרעון השקים המפורטים בה".
15. בהתאם לספריה (נספח 2 להודעת התובעת מיום 25.1.2023), טוענת התובעת כי שתי המחאות ע"ס 5,844 כל אחת (הראשונה מיום 9.4.2020 והשנייה מיום 9.5.2020) לא כובדו.

1. בדיון מיום 22.6.2022 , הודה הנתבע כי המחאה אחת לפחות, מבין אלה שמסר לתשלום החוב לשנות 2016-2017, לא כובדה והוא חזר על כך בישיבת ההוכחות מיום 9.2.2023 בזו הלשון:

"אני שוב, אני לא יודע ספציפית, אני אומר שלמיטב זכרוני, למיטב הכרתי את התיק, יש, אני לא זוכר צ'ק 1 או 2, שממש בתקופת הקורונה בוטלו עקב המצב הכלכלי, זה היה בתחילת הקורונה, היה קטסטרופה, אני סגרתי את העסק ואני עצרתי את, עצרתי את כל הצ'קים." (פרו' עמ' 17, ש' 31).

1. הנתבעים לא הוכיחו כי המחאות אלה, אשר בוטלו על ידם, שולמו בדרך אחרת במועד מאוחר יותר.
2. היות והנתבעים לא הוכיחו כי סכומים אלה שולמו בשלב מאוחר יותר, התנגדותם בעניין נדחית.
3. התקופה השנייה שבין יום 1.1.2018 ליום 16.4.2018
4. לעניין תקופה זו, טענו הנתבעים כי שילמו את החוב באמצעות כרטיס אשראי.
5. הנתבעים מודים אם כן כי חייבים בתשלום החוב לתקופה זו, אולם טוענים כי החוב שולם באמצעות כרטיס אשראי. מדובר בגרסה שהיא "הודאה והדחה", ומשכך הנטל על הנתבעים להוכיח את התשלום הנטען.
6. בדיון מיום 22.6.2022 טען הנתבע כי עם ביצוע התשלום בכרטיס האשראי, קיבל קבלה מהתובעת והתחייב להגיש הן את פלט החיוב מכרטיס האשראי שלו, והן את העתק מהקבלה שקיבל לטענתו מהתובעת תמורת התשלום ("לא יכלו לספק לי, אני מתחייב להביא אותם".)
7. דא עקא, הנתבעים לא הגישו אף אחד מהמסמכים האמורים. בישיבת ההוכחות מיום 9.2.2023, טען הנתבע כי אינו יודע מאיזה כרטיס אשראי בוצע התשלום בפועל שכן בבעלותו כ-8 או 9 כרטיסים מחברות שונות. לדבריו, פנה לחברת ישראכרט, אך זו לא הצליחה לאתר תשלום:

"יש לי, יש לי כמעט 8 כרטיסי אשראי, או 9 כרטיסי אשראי, אני לא זוכר את הכרטיסים הרלוונטי באותה תקופה, אני לא זוכר איפה היה הכרטיס. אני לא זוכר איזה מהם הכרטיסים" (פרו' מיום 9.2.2023, עמ' 1, ש' 23).

1. מעבר לאמור, גם לא הוצגה כל אסמכתא לעניין פניה או תשובה מחברת ישראכרט.
2. באשר לקבלה שנטען כי נתקבלה מהתובעת תמורת ביצוע התשלום בכרטיס אשראי, טען הנתבע, בדיון מיום 22.6.2022, כי אינו מוצא אותה (פרו' עמ' 3, ש' 18) ובדיון מיום 9.2.2023, שאינו נוהג לשמור קבלות של עירייה ולכן אינו יכול להציג אותה (פרו' עמ' 21, ש' 8):

"אז אני אענה, לא מצאתי שום קבלה של העירייה, אני לא נוהג לשמור קבלות של העירייה, אני סומך על העירייה שהיא מבצעת את עבודתה נאמנה והתחשיב שלה הוא נכון, אני לא ידעתי שעיריית הרצליה מתנהלת בצורה הזאת."

1. לנוכח האמור, תשלום עבור התקופה השנייה גם לא הוכח ומשכך, לא נסתרה טענת התובעת, המגובה באסמכתאות חשבוניות, כי חיובי הארנונה עבור חודשים ינואר עד אפריל 2018 לא שולמו.
2. אי לכך, התנגדות הנתבעים לעניין זה, נדחית.
3. התקופה האחרונה שבין יום 17.4.2018 ליום 17.1.2019
4. התובעת טוענת כי התקבלה אצלה הודעת הנתבעים על עזיבת הנכס ביום 17.1.2019 (ראה נספח 1.6 להודעת התובעת מיום 25.1.2023) משכך חיובי הנתבעים נערכו עד למועד זה. לעומת זאת, הנתבעים טוענים כי כבר ביום 1.5.2018 הודיעו על עזיבתם את הנכס ביום 16.4.2018.
5. סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע:

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה."

1. כפי שהוזכר בעמ"נ (חי') 330/03 אברהם סבג נ' עירית חיפה (ניתן ביום 1.9.2004):

"סעיף 325 לפקודת העיריות אינו דורש כי ההודעה תימסר למשיבה בטופס כלשהו. לא נדרשים פרטים על הסיבות לחדילת ההחזקה בנכס. המוסר הודעה על סיום החזקתו בנכס אינו חייב למסור לעיריה פרטים על השוכר החדש. גם לא נדרשת המצאת אסמכתא (כגון חוזה או אישור בכתב) לשינוי זה בהחזקה בנכס. כל שנדרש הוא הודעה בכתב על חדילת ההחזקה בנכס והפסקת ההחזקה הזו - בפועל. החוק דורש הודעה בכתב. ניתן להסיק, על כן, כי הודעה בעל פה אינה מספקת."

1. בבר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, ניתן ביום 17.4.2008 צוין:

"אכן, סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות מטילים על הנישום חובה אקטיבית להודיע לרשות בכתב על חדילת הבעלות או החזקה בנכס, וזאת ככל שברצונם לפטור עצמם מחובת תשלום הארנונה. זכותה של העירייה להמשיך ולראות בבעלים או המחזיק הרשום בספריה כנישום הנכון לחיוב הארנונה, נועדה לדרבן את הבעלים או המחזיק לעדכן את הרשות המקומית אודות שינויים שחלו בבעלות או בהחזקה בנכסים שבשטחה."

1. בענייננו, הנתבעים טוענים כי עם סיום תקופת השכירות, הנתבע ניגש למשרדי התובעת והודיע על עזיבת הנכס. נטען כי הנתבע התבקש למסור טופס חתום על ידי בעל הנכס, דבר שלא ניתן היה לעשות משום שהלה מתגורר דרך קבע מחוץ לגבולות הארץ.
2. לאור האמור, בחלוף מספר שבועות, ערך הנתבע תצהיר אשר אומת ביום 1.5.2018 על ידי עו"ד, והגיש אותו לעירייה. בתצהיר החתום על ידי הנתבע, ואשא צורף כנספח 3 להתנגדות הנתבעים, רשום:

"1. אני עושה תצהירי לטובת שינוי שם לחיוב בעיריית הרצליה ובתאגיד המים של הרצליה ולבקשת עיריית הרצליה.

2. עזבתי את הבית שהתגוררתי בו בשכירות בכתובת הנשיא יצחק בן צבי 127 הרצליה בתאריך 16.4.2018...."

1. הנה כי כן, התובעת גורסת כי התצהיר לא הגיע אליה עד יום 17.1.2019. כך רושמת התובעת במכתבה מיום 19.3.2019 (נספח 1.6 להודעת התובעת מיום 25.1.2023):

"לאור האמור לעיל, רשמנו כי ה"ה דנה וגיא בלושינסקי פינו את הנכס ביום 17.1.2019, מועד קבלת ההודעה במשרדנו".

1. מעבר לאמור, הנתבעים טענו שהגיעו לעירייה לשם תשלום חוב הארנונה שלהם בחודש אפריל 2018, עת עמדו לעזוב את הנכס. הנה כי כן, הקבלה שצורפה הינה מיום 8.2019 כך שלא הוכח כי הנתבע אכן התייצב למשרדי העירייה בחודש אפריל 2018 כנטען.:

"או-קיי, יופי. עכשיו תראי, אחת הטענות שטוענים הנתבעים זה שהם הגיעו באפריל, ממש סמוך למועד הפינוי, אפריל 18, סמוך למועד הפינוי וביקשו להסדיר את החוב שקיים. אמרו להם אין בעיה, הוציאו פלט של כל החוב ואז אני מפנה אותך לנספח 5 להתנגדות..." (פרו' עמ' 4, ש' 34).

1. הנה כי כן, נספח 5 להתנגדות הינו קבלה למשלם אשר נערכה ביום 12.8.2019 ולא מחודש אפריל 2018 כפי שנטען.
2. היות ולא ניתן למסור הודעה על חדלות החזקת הנכס בעל פה והיות לא הוכח כי תצהיר הנתבע נמסר לתובעת לפני יום 17.1.2019, לא הוכיחו הנתבעים את טענותיהם.
3. הנתבעים לא הוכיחו מתי התצהיר נמסר, לא הציגו התצהיר עם חותמת "נתקבל" הנושאת תאריך, או אישור מסירה על ידי מוסר או אף אישור מסירה מדואר ישראל.
4. משלא הוכיחו הנתבעים כי התצהיר נמסר לתובעת לפני יום 17.1.2019, אין בידם להתנגד לחיובם עבור הנכס עד למועד הנ"ל.
5. לנוכח האמור, גם עבור תקופה זו, לא הוכיחו הנתבעים כי לא היו חייבים בתשלום כך שהתנגדותם בעניין זה נדחית.
6. למעלה מן הצורך, אציין כי התובעת פעלה בהתאם לחובת ההגינות המוטלת על רשות מקומית בכך שהמשיכה לשלוח מכתבי התראה בשנת 2020.
7. לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות כך שהתביעה מתקבלת במלואה. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בגין הליך זה, כולל שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אשר יתווספו לחוב הפסוק בהוצאה לפועל.
8. אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל ושפעול ההליכים בתיק מס' 501091-04-21.
9. כספי הפיקדון בסך 5,000 אשר הופקדו על ידי הנתבעים יועברו לתיק ההוצל"פ.
10. פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.