10 מרץ 2022

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.09.21 (להלן: "הוועדה"), אשר התכנסה מכוח פסק דין וקבעה למערער 15% נכות צמיתה בגין PTSD. הוועדה שבה ושללה קשר סיבתי בין תלונות המערער בגין טנטון לבין התאונה המוכרת. (להלן: "ההחלטה").

רקע

1. המערער יליד 1962, מהנדס בניין (אדריכל) במקצועו. ביום 08.10.18 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה "הפרעת הסתגלות עם תסמונות דכאוניים חרדתיים, פגיעת צוואר במנגנון צליפת שוט".
2. ועדה רפואית דרג ראשון שהתכנסה ביום 08.09.20 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 15%. על החלטת הדרג הראשון הוגש ערר מטעם המערער וביום 10.01.21 דנה ועדת עררים בערר המערער וקבעה למערער 15% נכות בגין מצב נפשי לפי סעיף 34(ב)(3).
3. על החלטת הוועדה לעררים הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 23083-02-21) וביום 16.06.21 ניתן פסק דין בהסכמה כדלקמן:

"להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 10.1.21, על מנת שתעיין במסמך מיום 18.10.20 מאת ד"ר גאזי חביבאללה, במסגרתו צוין, כי כבר ביום 7.4.19 המערער התלונן על טנטון, ותבחן את קביעתה בהתאם.

המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו ויתאפשר להם לטעון לפניה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת"

1. ביום 14.09.21 התכנסה הוועדה לעררים מכוח פסק הדין. הוועדה שמעה תלונות המערער וסיכמה את החלטתה כדלקמן:

1. על החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו מספר פגמים משפטיים כדלקמן:
2. המערער ובא כוחו "המומים עד מאוד" מהתנהלות הוועדה כאשר הרופא לא הסכים לשמוע אף מילה, מהמערער ובא כוחו, ואמר שבית הדין ביקש לעיין במסמך של ד"ר גאזי, "עיינו אנחנו לא משנים את דעתו".
3. הפרוטוקול אף תומך בטענות המערער.
4. מדובר בחלטה לא נכונה ולא צודקת. שוב פעם הוועדה לא נימקה את החלטתה, לא דנה בטענות המערער.
5. לטענת המערער, ברגע שהייתה פגיעת ראש ויש תלונות על טנטון, אז היה צריך כדי לקבוע כי אין קש"ס לברר ממה היא תלונת הטנטון, וההסבר ההגיוני היחיד הוא כתוצאה מהפגיעה וזאת כאשר תלונות המערער החלו רק לאחר התאונה.
6. המערער הגיש חוות דעת לעניין הטנטון שהיא חלק מטענותיו לפי פסק הדין, אך הדבר לא קיבל שום זכר ולא נידון.
7. הקביעה לפיה הטנטון יכול להתרחש תקופה קרובה לתאונה ולא חצי שנה היא טענה לא נכונה ויש לבטלה ממספר סיבות.
8. הסיבה הראשונה כי התלונה החלה עוד לפני חצי שנה אך ככל הנראה לא צוינה על ידי הרופאים.
9. לפי חוות הדעת ישנם סיבות רבות והסברים רבים לכך כי אין הסבר אחר או סיבה אחרת להופעת הטנטון חוץ מהתאונה שארעה.
10. המערער מפנה לפסק דין בת"א 24527-10-14 שם לדוגמא הוכרה פגיעת טנטון כאשר התובעת החלה להתלונן תקופה מאוד ממשוכת אחרי התאונה וניתן הסבר לכך שהתובעת בהתחלה התרכזה בתלונות אחרות ולאחר מכן עשתה בדיקות והיו תלונות חוזרות על טנטון.
11. מכאן, כי אין זה דבר בלתי אפשרי, או הקביעה כוללת כי אין קשר סיבתי בגלל שהתלונות הגיעו מאוחר, הינה קביעה מוטעית, ויש לבדוק את המקרה לגופו.
12. הוועדה קבעה כי לא סביר קשר לתאונה כאשר התלונה החלה לאחר חודשים ו/או שנים לפי החומר הרפואי.
13. הוועדה לא שמעה את המערער כשניסה להסביר כי התלונה החלה ישירות לאחר התאונה ואף הדבר מתועד בחומר הרפואי!!
14. מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:
15. הועדה יישמה את פסה"ד המחזיר אשר מכוחו התכנסה.
16. פסה"ד המחזיר הורה על החזרת עניינו של המערער לדיון בעניין טענת הטנטון תוך התייחסות למכתב ד"ר גאזי חביבאללה מיום 18/10/20 במסגרתו צוין כי כבר ביום 7/4/19 המערער התלונן על טנטון.
17. טענת המערער כנגד הוועדה היא חתירה בוטה תחת שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.
18. הועדה התייחסה לטענה ולאמור במסמך של ד"ר חביב אלה גאזי אך סברה כי מאחר ולא הייתה חבלת ראש ישירה וכן כי חלפה חצי שנה מאז התאונה ועד התלונה הראשונה, אין להכיר בקשר סיבתי בין התאונה המוכרת והתלונה אודות הטנטון.
19. בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסה"ד המחזיר.
20. יש לדחות את ניסיון המערער לזהם את ההליך באמצעות הגשת חוות דעת פרטית מטעמו בתחום ה- אא"ג. וזאת בניגוד לפסק הדין המחזיר. טוב עשתה הוועדה כאשר לא התייחסה לחוות הדעת ועל בית הדין לומר את דברו באשר להתנהלות המערער בהקשר זה.
21. החלטת הוועדה נשוא הערעור דנן מפורטת ומנומקת וכי ניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה.
22. משכך היא עמדת המשיב, הרי שבוודאי אין המשיב סבור כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.
23. ביום 08.03.22 התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשם טארק חסנין במסגרתו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם בהודעת הערער וכתב התשובה והוסיפו טיעונים כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
2. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:
3. עובר לפסק הדין שללה הוועדה קשר סיבתי בין תלונות המערער בגין טנטון לתאונה המוכרת מאחר "והופעת הטנטון הקשור לתאונה יכולה להתרחש בתקופה הקרובה מאוד סביב התאונה ולא כחודשים לפי דברי התובע או כשנתיים לאחריה לפי התיעוד הרפואי".
4. בא פסק הדין והורה לוועדה לעיין באישור הרפואי של ד"ר גאזי חביב אללה במסגרתו צוין כי ביום 07.04.19 התלונן המערער על טנטון, ותבחן קביעתה בהתאם.
5. ממקרא הפרוטוקול עולה כי הוועדה יישמה את הוראות פסק הדין. באישור של ד"ר חביב אללה צוין כי בתאריך 07.04.19 התלונן המערער על "טנטון באוזניים". הוועדה עיינה באישור הרפואי והיא מציינת כי תלונת המערער היתה חצי שנה לאחר התאונה המוכרת. הוועדה הוסיפה כי באירוע התאונה לא נגרמה חבלת ראש ישירה, לא היו שברים בגולגולת ואין תיאור קליני המתאים לזעזוע מבוך. הוועדה סבורה כי מאחר ותלונתו של המערער היתה חצי שנה לאחר התאונה, אין קשר סיבתי בין תלונות הטנטון לתאונה. לדעת הוועדה הופעת טנטון יכולה להתרחש בתקופה קרובה לתאונה ולא חצי שנה לאחריה.
6. המדובר בקביעה רפואית מובהקת של הוועדה ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בפעולת הוועדה אשר מצדיק התערבות בית הדין. הוועדה יישמה אחר הוראות פסק הדין, עיינה באישור הרפואי של ד"ר חביב אללה, ואף התייחסה למנגנון הפגיעה, עת היא מציינת כי לא נגרמה למערער חבלת ראש ישירה, לא היו שברים בגולגולת ואין תיאור קלינית המתאים לזעזוע מבוך. הוועדה הוסיפה כי תלונת טנטון יכולה להתרחש בתקופה קרובה לאירוע התאונה ולא חצי שנה לאחריה. בנסיבות, ובהעדר כל רמז למעקב או מהלך המכוון לטיפול או תלונות על טנטון סמוך לתאונה, שללה הוועדה אבחנה זו כקשורה לתאונה הנדונה.
7. המדובר לטעמי בהחלטה מפורטת ומנומקת של הוועדה אשר עונה על הוראות פסק הדין המחזיר, וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה. המדובר בקביעה רפואית מובהקת של הוועדה אשר מבוססת על שיקול דעתה הרפואי מקצועי והמתכתבת עם התיעוד הרפואי אשר הונח לפניה.
8. יש לדחות את טיעוני ב"כ המערער כי הוועדה לא אפשרה לו ולמערער לטעון ובפניה וכי סירבה לשמוע את טיעוניהם. שכן ראשית, ממקרא הפרוטוקול עולה כי הוועדה רשמה תלונות המערער ואין כל אינדיקציה כי הוועדה מנעה מב"כ המער ער לטעון טענותיו או כי סירבה לשמוע אותו. פרוטוקול הוועדה מדבר בעדו ונהנה מחזקת התקינות המנהלית, כך שהוא משקף את מהלך הדיון בפני הוועדה.
9. יש גם לדחות את טיעון המערער המפנה לחוות דעת ד"ר דן ניר מיום 18.08.21, שכן חוות הדעת אינה חלק מפסק הדין המחזיר, לא הונחה על שולחן הוועדה עובר לפסק הדין, ולא ניתן היום לאחר פסק הדין להגיש חוות דעת שמועד עריכתה מאוחר ממועד התכנסותה הוועדה עובר לפסק הדין המחזיר. בהקשר זה יש לדחות טיעון המערער כי חוות הדעת היא חלק מטיעוניו בהתאם לפסק הדין המחזיר. שכן, לא נקבע בפסק הדין כי המערער רשאי להגיש חוות דעת עדכנית, ואין משמעות זכות הטיעון להגיש חוות דעת חדשה, שמועד עריכתה לאחר פסק הדין המחזיר.
10. יש לדחות טיעוני המערער המופנים לתקנות קצין התגמולים ולפסיקה של בית המשפט השלום, שאינם רלבנטיים להליך בפני ועדה רפואית לעררים ולא יכולים להשליך על ענייננו.
11. לסיכום, שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה הסבירה, בהתאם לכלים, הידע והסמכות המקצועית שלה, מדוע תלונות המערער בתחום הנפשי אינן קשורות לתאונה המוכרת, באופן שעונה על הוראות פסק הדין המחזיר. מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, הערעור נדחה.
2. אין צו להוצאות.
3. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשפ"ב, (10 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.