20 יוני 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.9.2021 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את עררו והותירה את נכותו הרפואית, לאחר הפעלת תקנה 15, בשיעור 70%החל מיום 1.1.2020.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המערער, יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים כרוכב אופנוע ביום 6.2.2018. התאונה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
2. למערער הותאמה נכות זמנית בשיעור 100% מיום 6.5.2018 ועד ליום 31.3.2019.
3. ביום 28.11.2019 בדק את המערער מומחה מתחום א.א.ג וקבע כי מיום 1.4.2019 אין למערער נכות בגין סחרחורת.
4. ביום 19.3.2019 בדקה את המערער מומחית מתחום הפסיכיאטריה וקבעה כי למערער נכות זמנית בתחום הנפשי בסך 20% מיום 1.4.2019 ועד ליום 31.12.2019.
5. ביום 18.12.2019 ועדה רפואית לעניין תום זמניות קיבלה את חוות הדעת המפורטות לעיל וקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 70% מיום 1.4.2019 ועד ליום 31.12.2019. עוד קבעה הוועדה האמורה כי למערער לא נותרה נכות בגין חבלת ראש וסחרחורת, ברך שמאל וגב תחתון, רדיקלופטיה צווארית, צלקת ואף אוזן גרון. המערער לא ערר על קביעות אלה.
6. ביום 19.11.2020 ועדה רפואית לעניין תום זמניות קבעה כי נותרה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 60%, לאחר הפעלת תקנה 15. הנכות ניתנה בגין : תגובת דחק פוסט טראומטית – 10%, שבר בעצם הזרוע (ימין)– 20%, חבלה בגפה העליונה (ימין) – 15%, כאב בצוואר – 15% סה"כ 47.98% נכות משוקללת ולאחר הפעלת תקנה 15 ברבע נכותו הצמיתה של המערער הועמדה על 60%.
7. המערער ערר על החלטה זו. וועדת הערר מושא הליך זה התכנסה במספר ישיבות : ביום 3.3.2021, ביום 21.7.2021 וביום 1.9.2021. הוועדה בדקה את המערער קלינית ע"י פסיכיאטר, אורתופד ונוירולוג והוא הופנה ליועצים לוועדה בתחום א.א.ג וכירורגיה פלסטית. כמו כן עיינה הוועדה בהמלצות וועדת הרשות ממאי 2020 ומספטמבר 2020 לפיהן אין מקום להפעיל בעניינו את תקנה 15 לתקנות. בסיכומו של דבר, הוועדה קבעה כי למערער נותרו 70% נכות לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות ברבע בגין הנכויות הבאות: 20% בגין שבר בעצם זרוע שמאל, 15% בגין חבלה בגפה עליונה ימין, 15% בגין כאב בצוואר, 15% בגין הפרעת הסתגלות – לאחר ניכוי 5% בגין מצב קודם, 10% בגין צלקת בעור.
8. לטענת המערער, הוועדה טעתה מספר טעויות משפטיות המצדיקות השבת עניינו לבחינתה. הוועדה התייחסה לשבר ללא סימני איחוי שנותר למערער בזרוע ימין, אך לא דנה כלל במגבלת התנועה שנותרה למערער במרפק ימין. המערער מפנה לכך שטען בוועדה לגבי הפעלת פריט ליקוי 40 באופן מפורש ואילו הועדה התעלמה מהפניה זו. הוועדה אימצה את החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון לגבי הפעלת תקנה 15, בלי לבקש את המלצת ועדת הרשות ולא התייחסה לכך שנאלץ להפסיק את עבודתו ולפגיעה בהכנסותיו. הוועדה ניכתה שלא כדין ובניגוד להלכת מרגוליס מצב נפשי קודם בשל פגימות לכאוריות מישרותו הצבאי. הוועדה לא מצאה עדויות לטיפול נפשי ערב התאונה ולא בחנה האם המצב הנפשי משירותו הצבאי הנו חולף או קבוע. בנוסף, הוועדה לא מצאה שום ראיה כי המערער סובל מהפרעת אישיות ולא התאימה לו PTSD למרות קביעת ועדה מדרג ראשון. הוועדה אף התעלמה מערר המערער בנושא השבר בברך – על אף שהוגשה חוות דעת מטעם ד"ר רביצקי אלכס הממליצה על נכות בשיעור 5%, הפגיעה בגב התחתון – למרות ממצאים על נימול ובלט בדיסק והטענות ביחס לכאבי הראש שלא נידונו כלל.
9. לטענת המשיב, לא נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה ועל כן יש לדחות את הערעור. משעה שבפני הוועדה עמדה המלצת וועדת הרשות לא היה מקום לשוב ולבקש את המלצתה בשנית. הכנסות המערער עלו ב-7% ועל כן הוועדה נקטה גישה מקלה עם המערער. את הטענה כי אין להתחשב בשווי שימוש ברכב יש לדחות שכן היא נוגדת את פקודת מס ההכנסה. הוועדה הפנתה לתיעוד קודם לתאונה ממנו עולה כי המערער אובחן כמי שלוקה במצב דיכאוני עם צורך בטיפול תרופתי. קביעת המשמעות שיש לתיעוד הרפואי היא החלטה מקצועית הנתונה לסמכות הוועדה. נושא השבר בברך, הפגיעה בגב התחתון וכאבי הראש מהם סובל המערער נידונו בוועדה מיום 18.12.2019 אשר קבעה כי לא נותרה נכות באיברים אלה והחלטה זו חלוטה. בהיעדר חוות דעת רפואית לא מוטל על הוועדה להפעיל פריט ליקוי לפי מה שסבור המערער. הוועדה בדקה את ידו של המערער, הפנתה אותו לצילום והתאימה נכויות בהתאם לממצאיה. בכל מקרה המערער קיבל נכות בגין הגבלת תנועה ואין מקום ליתן כפל נכויות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק מצאת כי יש לקבל את הערעור בחלקו. להלן אפרט קביעתי זו.
2. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
3. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה של הוועדה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154-0 לבל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474) כמו כן, ראוי שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).
4. במקרה שלפניי המערער הופיע לפני הוועדה ביום 3.3.2021. הוועדה האזינה לדברי המערער ובא כוחו אשר נרשמו בפרוטוקול כדלקמן:

"לקוח:

לפני 3 שבועות הייתי אצל פסיכיאטר, לא מצליח לחזור לחיים נורמלים מאז התאונה, לא מרוכז, לא מצליח לסיים ימי עבודה, הרגשה דיכאונית, לפני התאונה הייתי בסדר.

היום אני בן אדם מבוגר ויש לי מחוייבות מה שאז לא היה. הדיכאון אז היה של גיל ה20 המוקדמים, היום זה יותר קשה עלי. בצבא הייתי אצל קבן. לוקח ארפילי. נוהג ברכב.

עורך דין:

מפנה להודעת הערר, הערר מנומק עם הפניות למסמכים וחוות הדעת שצורפו. חוות הדעת ניתנו במסגרת תאונות אישיות. שבר בזרוע, עמוד 6 מתוך 9 – האבחנה שבר בזרוע – לא נקבע הפריט הנכון לפי חוות הדעת, ניתן משקל מירבי יותר לעצב האקסילי. לגבי ע.ש. צווארי אין ערר. סובל מכאבי ראש מוקרנים. פגיעה בעצב האקסילי סבורים שיש לקבוע 20% נכות, ברך שמאל – לא נקבעה נכות, סובל מכאבים ומגבלות תנועה, חולשה, קושי בעמידה ממושכת, לא נקבעה נכות לגבי ע.ש. מותני – מפנה ל CT.

פסיכיאטרי – ישנה אבחנה של דיסוטייאציה וPTSD, מטופל בכדורי שינה וציפרלקס ואריפלי. קביעה של 10% מקפחת אותו, מפנים לחוות דעת שבה הומלץ 15%.

מבקש אאג לגבי סחרחורות וטינטון. צלקות – הצוואר, מכאיבה מכערת בקרבת הפנים.

1. הוועדה בדקה את המערער, ביקשה מסמכים נוספים וקבעה כי תסכם ללא נוכחות:

"בדיקה:

בבדיקה פסיכיאטרית – לבוש תואם, ללא אי שקט פסיכומוטורי או סימני עוררות יתר, תלונות על הפרעות בשינה, קשיי תפקוד, נמצא במעקב פסיכיאטרי ונוטל טיפול תרופתי. מעיון בחוות הדעת של דר' גונן מ12/7/20 נרשם כי סבל טרם התאונה מהפרעה דיכאונית אשר הצריכה טיפול תרופתי בכדורי פרוזק וכדורי שינה, כמו כן שוחרר מצה"ל לאחר בדיקת קבן. מעיון בתיקו אצל רופא המשפחה משנת 2017 אין תיעוד של טיפול תרופתי, פנה לטיפול אצל רופא המשפחה עם אבחנה שח הפרעת הסתגלות אשר בהמשך שונתה לPTSD. הועדה עיינה בדו"ח ניפוק תרופות לפיו יש רצף טיפול של ציפרמיל.

בבדיקה נוירולוגית – עצבי גולגולת תקינים, דלדול שרירי חגורת הכתפיים משמאל ובביצפס, עם חולשה בהרמת הגפה ובכיפוף מרפק, היפר אלגזיה באיזור הדלטואיד, פרט לכך כח גס שמורף החזרים תקינים, רומברג תקין.

בבדיקה אורטופדית – כתף ימין עם עיוות וארוס של זרוע פרוקסימלית, כיפוף ואבדוקציה מעל גובה השכם, סיבוב חיצוני 80 מעלות, סיבוב פנימי 60 מעלות. ע.ש. מותני ללא ישור לורדוזיס כיפוף מגיע עם קצות אצבעות עד שליש מרוחק של שוקיים, ישור 20 מעלות, הטייה 30 מעלות כל צד. ברך שמאל – ללא נפיחות ללא עיוות, יציבות שמורה סמנים מניסקיאלים שלילים, טווח תנועות מלא.

מסקנות:

לצורך סיכום דיון מבקשת הועדה 1) צילום כתף ימין שבוצע 2) סעיפי ליקוי מצה"ל 3) חוות דעת אאג 4) חוות דעת כירורג פלסטי.

עם קבלת הנדרש יסוכם ללא נוכחות בסיכום הדיון הועדה תתייחס לחוות הדעת."

1. ביום 25.5.2021 הופיע המערער בפני יועץ בתחום אף אוזן גרון לוועדת הערר:

"לקוח:

אין מה להוסיף.

עורך דין:

מפנה למכתב הערר, סובל מטנטון סחרחורות וירידה בשמיעה, ת"ד אופנוע קשה, עף עשרות מטרים, הראש נפגע מעמוד תאורה.

בדיקה:

בבדיקה תופיות תקינות, מגיב לקולן בצורה תקינה, אין נסטגמוס, בדיקת אצבע אף תקינה, נבדק ע"י רופא א.א.ג ד"ר וולצ'יגורסקי ולדימיר 21/03/19 אשר רשם בדיקה וסטבולרית תקינה כולל רומברג הולפייק.

בדיקת ברה 13/03/19 תקינה, בדיקת 17/10/19 EMG תקינה, בדיקת שמיעה 113/03/19 0 שמיעה תקינה זהה לחלוטין ב2 האוזניים.

מסקנות:

לאור המסמכים שבתיק ניתן לקבוע בודאות שלא נגרם כל נזק באוזניים הפנימיות, לא חלקם הככוליארי ולא חלק וסטבולי.

טנטון במקרה של חברה הוא ביטוי של נזק בתאי השמיעה של האוזן הפנימית, במקרה הנדון אין כל נזק שנגרם באוזניים הפנימיות עקב התאונה ולפיכן אין קשר סיבתי בין תלונות בתחום א.א.ג לבין התאונה."

1. ביום 15.7.2021 הופיע המערער בפני יועץ בתחום כירורגיה פלסטית לוועדת הערר:

"לקוח:

צלקת כואבת ולא נעימה, די נבוך מזה.

עורך דין:

עבר ת"ד נפגע בצוואר, עף מאופנוע על עמוד חשמל בתעלה. נפגע בצוואר עבר ניתוח בגישה קדמית מהצוואר, ניתוח קיבוע, נותרה צלקת ניתוחית. הצלקת מכאיבה, מכערת, סביבה יש נימולים. לגבי תקנה 15 מבקשים להפעילה במלואה, מדובר במתקין טלויזיות שנאלץ לסיים עבודתו שהיא עבודה פיזית בעקבות התאונה, עובר לתאונה השתכר כ-17000 ₪ וכיום לא מסוגל לעבוד בעבודתו ואף במשרה מלאה ושכרו פחת לכ-5000 ₪.

לגבי הצלקת – נוכח העובדה שמדובר בצלקת גלויה בצוואר, צלקת שמשתפשפת בבגד וחשופה לחיכוך מוגבר אנו סבורים כי יש לקבוע נכות בשיעור 10% בגינה.

בדיקה:

בבדיקה- צלקת רוחבית בבסיס הצוואר משמאל, מתחילה במרכז הצוואר מלפנים נמשכת לטראלית שמאלה לכיוון שריר הסטרנוקלידומסטריד באורך כ-4 ס"מ, רוחב – עד 3 מ"מ, בחלקה המרכזי שקועה ללא היפרטרופיה, לא דבוקה לרקמות העמוקות. הצלקת מודגשת יותר כשהצוואר אינו מתוח לאחור.

מסקנות:

היועץ מקבל את הערר וקובע נכות בשיעור 10% ע"פ סעיף 75(2)ב בגין הצלקת המפורטת בסעיף הבדיקה."

1. ביום 21.7.2021 התכנסה הוועדה לעיין במסמכים שהומצאו לה אולם הדיון הופסק על מנת לאפשר למערער לטעון ביחס לניכוי מצב קודם:

"בדיקה:

צילום מתאריך 18/3/18 – שבר בשליש אמצעי זרוע ימין – עם עמדת וארוס ללא סימני איחוי.

מסקנות:

מבחינה נוירולוגית – נכותו בשיעור 20% לפי סעיף 31 2 ב' משמאל ולא מימין, מימין אין נכות נוספת. הועדה עיינה בחוות דעת דר' מרטה שרקנטיוש מתאריך 12/7/20 הממליצה על נכות דומה לזו שקבעה הועדה, אם כי לפי סעיף אחר, לדעת הועדה סניף נכון הוא זה שקבעה הועדה.

מבחינה אורטופדית – הועדה דוחה את הערר, לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות בגב תחתון וברך שמאל וזרוע ימין. מבחינת כתף ימין – נכותו בשיעור 15% לפי סעיף 41 4 ב'. מבחינת ע.ש. צווארי – אין ערר. נכותו בשיעור 15% לפי סעיף 37 5 א'-ב' מותאם. הועדה עיינה בחוות דעת דר' אלכסיי מתאריך 24/5/20 ואינה מקבלת חוות דעתו מאחר וממצאי בדיקת הועדה שונים ממצאי בדיקתו.

הוועדה עיינה בחוות דעת דר' פליבה אאג – מתאריך 25/5/21 ומקבלת חוות דעתו וקובעת שאין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום אאג לתאונה הנדונה.

הוועדה עיינה בחוות דעת דר' רותם – כירורג פלסטי מ15/7/21 ומקבלת חוות דעתו וקובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75 2 ב'.

מבחינה פסיכיאטרית – הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 20% לפי סעיף 34 ב' 3 בניכוי מצב קודם בשיעור 5% לפי סעיף 34 ב' 1-2 מותאם, בשל מצב דכאוני שהצריך טיפול תרופתי קודם לתאונה הנדונה, סה"כ נכותו בגין התאונה הנדונה בשיעור 15%. מאחר והועדה מדרג ראשון קבעה נכות בתחום הנפשי בשיעור 10% לפי סעיף 34 ב' 2 ללא ניכוי מצב קודם, הועדה מאפשרת לתובע את זכות התגובה.

הועדה עיינה בחוות דעת דר' גונן מ12/7/20 ואינה מקבלת אותה מאחר ולדעת הועדה אין תמונה מלאה של PTSD, כמו כן דר' גונן לא התייחסה למצב קודם."

1. ביום 1.9.2021 הופיע המערער בפני הוועדה, דבריו של בא כוחו נרשמו בפרוטוקול כדלקמן:

"עורך דין:

מפנה להודעת הערר, לגבי גב תחתון ישנם ממצאים בבדיקות סיטי, יש מגבלות תנועה ונימול בירך ימין מבקשים לקבוע נכות, לגבי עצם הזרוע ביד ימין, סבורים שיש מקום לקבוע נכות שכן השבר התאחה, עצם הזרוע נותרה מעוותת ונותרו מגבלות תנועה בכתף ובמרפק מפנה לסעיף 42. ותוצאות הצילום הועברו לועדה. לגבי ניכוי מצב קודם בתחום הפסיכיאטרי – ניכוי בשיעור רבע מהנכות עושה עוול עם המבוטח, יש להתייחס שלא מטופל בבריאות הנפש מ1997 עד 2018 משך 21 שנה, פער שכזה אינו מאפשר ניכוי מצב קודם, במיוחד שבפני הועדה, אין פגיעה בכושר ההשתכרות וההתאמה הסוציאלית ממועד שחרור עד לתאונה ואין תיעוד על טיפול רפואי, כאשר שפלט ממוש מרשמים עמד בפני הועדה. לגבי תקנה 15 מבקשים להפעיל במלואה – לא שב לעבודתו, ניסה לחזור לעבוד במעבדה למכשירי מדידה נפלט בשל חוסר יכולת לבצעו עקב התאונה. כיום משתכר כ6000 ₪ לעומת כ18000 ₪ קודם לתאונה. מבקשים מהועדה להפעיל סעיף 40 2 לתקנות."

1. הוועדה דנה בכלל הממצאים וסיכמה כדלקמן:

"מסקנות:

מבחינה נוירולוגית – נכותו בשיעור 20% לפי סעיף 31 2 ב' משמאל ולא מימין, מימין אין נכות נוספת. הועדה עיינה בחוות דעת דר' מרטה שרקנטיוש מתאריך 12/7/20 הממליצה על נכות דומה לזו שקבעה הועדה, אם כי לפי סעיף אחר, לדעת הועדה סניף נכון הוא זה שקבעה הועדה.

מבחינה אורטופדית – הועדה דוחה את הערר, לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות בגב תחתון וברך שמאל וזרוע ימין. מבחינת כתף ימין – נכותו בשיעור 15% לפי סעיף 41 4 ב'. מבחינת ע.ש. צווארי – אין ערר. נכותו בשיעור 15% לפי סעיף 37 5 א'-ב' מותאם. הועדה עיינה בחוות דעת דר' אלכסיי מתאריך 24/5/20 ואינה מקבלת חוות דעתו מאחר וממצאי בדיקת הועדה שונים ממצאי בדיקתו.

הוועדה עיינה בחוות דעת דר' פליבה אאג – מתאריך 25/5/21 ומקבלת חוות דעתו וקובעת שאין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום אאג לתאונה הנדונה.

הודעה עיינה בחוות דעת דר' רותם – כירורג פלסטי מ15/7/21 ומקבלת חוות דעתו וקובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75 2 ב'.

מבחינה פסיכיאטרית – הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 20% לפי סעיף 34 ב' 3 בניכוי מצב קודם בשיעור 5% לפי סעיף 34 ב' 1-2 מותאים, בשל מצב דכאוני שהצריך טיפול תרופתי קודם לתאונה הנדונה, סה"כ נכותו בגין התאונה הנדונה בשיעור 15%. מאחר והועדה מדרג ראשון קבעה נכות בתחום הנפשי בשיעור 10% לפי סעיף 34 ב' 2 ללא ניכוי מצב קודם הועדה שמעה את טיעוני העו"ד, וקובעת כי מדובר בקשר סיבתי של החמרה מאחר ובמהלך השירות הצבאי התובע אובחן כסובל מהפרעת אישיות בחומרה מירבית עם ביטוי מצוקה וקשיי תיפקוד בינוניים על רקע הפרעה סומטופורמית, הפרעת אישיות, היא הפרעה המלווה את האדם במהלך חייו וגורמת לקשיי התמודדות עם מצבי דחק, גם לאחר השיחרור מצה"ל, התובע סבל ממצב דיכאוני אשר הצריך טיפולי בכדורי פרוזק וכדורי שינה כפי שרשמה דר' פסטרמן בחוות דעתה לכן הועדה מנכה מצב קודם.

הועדה עיינה בחוות דעת דר' גונן מ12/7/20 ואינה מקבלת אותה מאחר ולדעת הועדה אין תמונה מלאה של PTSD, כמו כן דר' גונן לא התייחסה למצב קודם."

1. באשר לטענות בדבר כאבי הראש, עמוד שדרה מותני וברך שמאל - לטענת המשיב הוועדה לא הוסמכה לדון בטענות המערער בנושאים אלה מכיוון שהוועדה מיום 18/12/2019 קבעה מפורשות כי לא נותרה נכות באיברים אלה ומדובר בהחלטה שלא הוגש עליה ערר ועל כן היא חלוטה.
2. בהתאם לפסיקה נקבע כי מקום בו נקבעת נכות יציבה בגין ליקוי מסוים ונכות זמנית בגין ליקוי אחר ושתי הנכויות מצורפות לכדי נכות זמנית כוללת אחת בחישוב אריתמטי, ניתן לדון מחדש גם בעניין הנכות "היציבה" בוועדה בתום זמניות (ראו: עבל (ארצי) 29148-10-12‏ ‏ אופיר רונן נ' המוסד לביטוח לאומי (29.8.16)). אולם, מקרה זה שונה מהמקרה שנדון בפרשת אופיר רונן. בענייננו נקבעה נכות זמנית אולם ביחס לחבלת ראש וסחרחורת, ברך שמאל וגב תחתון, רדיקלופטיה צווארית, צלקת ואף אוזן גרון נקבע מפורשות ביום 18.12.2019 כי לא נותרה נכות, משמע אין נכות צמיתה ביחס לליקויים אלה החל מיום 1.4.2019.
3. נקבע בפסיקה כי קביעה השוללת קשר סיבתי אינה יכולה לעמוד לדיון מחודש בוועדה הדנה בתום זמניות (ראה: ב"ל 31800-10-18 (ב"ש) בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 12.2.2020) וכן: ב"ל (ת"א) 29689-03-17‏ ‏ אנדרגה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 22.2.18)). קביעה זו מתחייבת מעקרון סופיות הדיון. ככל שניתנה החלטה בדבר קיומה או היעדרה של נכות ולא הוגש בגינה ערר, הרי שמדובר בהחלטה חלוטה. ניתן להשליך מכך שלא היה מקום כי ועדה בתום זמניות תדון בשאלת כאבי הראש, עמוד השדרה המותני וברך שמאל, לא בדרג הראשון ולא כוועדה לעררים. זאת, לאחר שוועדה – אשר החלטתה חלוטה מצאה כאמור שלא נותרה בהם נכות הקשורה לתאונה.
4. אציין כי לא נעלם מעיני שהוועדה דנה בטענות המערער ביחס לצלקת ו-א.א.ג. כאשר גם בעניינים אלו ניתנה החלטה על ידי הוועדה מיום 18.12.2019 כי לא נותרה נכות ומדובר בהחלטה חלוטה שכן לא הוגש בגינה ערעור. באשר לא.א.ג המומחה מטעם הוועדה קבע כי לא נותרה למערער נכות הקשורה לתאונה והדבר מתיישב עם קביעת הוועדה מיום 18.12.2019. באשר לצלקת, המומחה מצא כי למערער נכות בשיעור 10% בגין הצלקת בשונה מקביעת הוועדה מיום 18.12.2019 והוועדה מושא הליך זה בחרה להתאים נכות זו למערער. מאחר ומדובר בפעולה שהיא לטובתו והמשיב לא העלה טענות ביחס לכך, לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מהחלטתי.
5. לסיכום נקודה זו, הוועדה ממילא לא הוסמכה לדון בנושאים אלה ולו מטעם זה אין הצדקה להשיב עניינים אלו לדיון חוזר בפני הוועדה.
6. לעניין ניכוי המצב הקודם בתחום הנפשי- הוועדה ציינה כי קיים תיעוד הן מתקופת שירותו הצבאי של המערער, בה אובחן כסובל מהפרעת אישיות עם קשיי תפקוד שהובילו לשחרורו מצה"ל והן לאחר השחרור כפי שנרשם בחוות דעתה של ד"ר פסטרנק מיום 12.7.2020.
7. השאלה כיצד יש לפרש את המצב הרפואי של המערער בהתאם לחומר הרפואי הקיים בתיק, היא שאלה רפואית הנתונה לסמכותה של הוועדה. הוועדה הסבירה שהיא סבורה כי הפרעת אישיות היא הפרעה המלווה את האדם במהלך חייו וגורמת קושי להתמודד עם מצבי דחק ועל כן נכותו של המערער נובעת מהחמרה של המצב הנפשי הקיים עוד מימי השירות הצבאי של המערער. למעלה מן הדרוש אוסיף כי ממילא הנכות שהותאמה למערער ע"י דר' פסטרנק בשיעור 15% זהה לשיעור הנכות שהותאמה לו על ידי הוועדה לאחר ניכוי המצד הקודם.
8. החלטת הוועדה לעניין ניכוי המצב הקודם היא החלטה רפואית אשר מצויה בסמכותה ובשיקול דעתה של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה. החלטת הוועדה לעניין ניכוי המצב הקודם מפורטת ומנומקת ובנסיבות אלה, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטתה.
9. באשר לזרוע ימין - עיון בפרוטוקול הוועדה מראה כי בפני הוועדה עמד צילום מיום צילום 18/3/18 המלמד על שבר בשליש אמצעי של זרוע ימין ללא סימני איחוי. למרות תלונות המערער בדבר הגבלת תנועה במרפק, מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדקה רק את כתף ימין של המערער.
10. אף הנכות שהותאמה למערער היא בגין פריט ליקוי 41 (4) (ב) הדן בהגבלת תנועה בפרק הכתף עד לגובה השכם. צודק המשיב כי הוועדה לא מחויבת להתאים למבוטח פריט הליקוי כפי שסבור המערער – אך במקרה שלפנינו לא ניתן להבין האם הוועדה בדקה את מרפק ימין ומצאה כי אין למערער נכות או כי כלל לא בדקה את מרפק ימין.
11. בנסיבות אלה לא ניתן לומר שהחלטת הוועדה ביחס לכך ברורה וכי ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.
12. סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו ההרכב על מנת שתשקול התאמת נכות למערער בגין מרפק ימין. המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בפניה באשר לעילת התכנסותה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
13. משהערעור התקבל בחלקו, המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.
14. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו

ניתן היום, כ"א סיוון תשפ"ב, (20 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.