06 יוני 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.10.21 (להלן – הוועדה) אשר התכנסה מכוח פסק דין מיום 11.6.21 (להלן – פסק הדין) ושבה על הקביעה כי נכותה היציבה של המערערת היא בשיעור 0% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן - התקנות).

העובדות

1. המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.12.18 שהוכרה כתאונת עבודה בגין כאב גב וצוואר.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה נכויות זמניות בשיעורים שונים עד 31.8.19 וכן קבעה, כי החל מיום 1.9.19 נותרה נכות יציבה בגין עמוד שדרה מותני בשיעור 5% בלבד.
3. על קביעה זו הגישה המערערת ערר ובטענה, כי היה מקום להעניק גם נכות בגין הצוואר.
4. ביום 2.8.20 התכנסה הוועדה לדון בערר. הוועדה ערכה בדיקה קלינית וקבעה, כי על יסוד בדיקתה אין כל נכות בגין הגב והצוואר.
5. נוכח מסקנה זו נשלח למערערת מכתב המודיע על כוונת הוועדה להפחית נכות והתאפשר לה למשוך את הערר או לטעון כנגד ההפחתה.
6. המערערת באמצעות בא כוחה השיבה לכך במכתב מיום 9.8.20 במסגרתו דרשה פסילת הרכב הוועדה. במסגרת מכתב זה המערערת לא השיבה עניינית לאזהרה ולא הבהירה, האם בכוונתה בסופו של יום לטעון כנגד ההפחתה או למשוך את הערר.
7. המערערת זומנה לדיון בוועדה פעמיים, אולם בא כוחה הודיע כי מבוקש לדחות את הדיון.
8. ביום 22.11.20 במסגרת הדיון השני אליו זומנה המערערת ולא התייצבה, קבעה הוועדה, כי התיק יסוכם ללא נוכחות. נכותה של המערערת נקבעה בהתאם למסקנות הוועדה בישיבה מיום 2.8.20 היינו נקבע, כי הנכות היציבה מיום 1.9.19 היא בשיעור 0%. הוועדה לא התייחסה לבקשת המערערת לפסול את הרכב הוועדה.
9. על החלטה זו הוגש ערעור שנדון לפניי (בל 37402-02-21).
10. ביום 11.6.21 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים ונקבע כי:

"עניינה של המערערת יוחזר בהסכמת הצדדים לוועדה באותו הרכב אשר תאפשר למערערת את זכות הטיעון בעניין פסלות הרכב וכן לגופו של עניין".

1. הוועדה התכנסה ביום 3.10.21. המערערת הציגה לוועדה טיעונים בכתב בעניין הפסלות (מכתב מיום 3.10.21, צורף לכתב הערעור).
2. הוועדה קבעה כך:

"לא נפל כל פגם בהתנהלות הוועדה. הבדיקה הגופנית והנוירולוגית בוצעו כהלכה נרשמו במפורט ולא נמצא בבדיקות אלה כל פגם תפקודי או עצבי. הוועדה גם התייחסה לחוות דעת ד"ר דיין בניגוד לטענות בא כוחה של המבוטחת. הוועדה אינה מוצאת מקום לפסול את עצמה ומשכך דוחה את הערר".

1. יצוין, כי הוועדה הותירה על כנה את קביעתה הקודמת לפיה למערערת נכות יציבה בשיעור 0%.
2. החלטתה של הוועדה היא מושא הליך זה.

טענות הצדדים בתמצית

1. טענות המערערת
2. הוועדה פגעה בזכויות המערערת.
3. הוועדה לא דנה בטענת הפסלות.
4. לא ניתנה למערערת אפשרות למשוך את הערר.
5. הוועדה ננעלה על ממצאיה ולא בדקה את המערערת כנדרש.
6. יש להורות על החלפת הרכב.
7. טענות המשיב
8. הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין ואפשרה טיעון לגבי פסלות וגם לגופו של עניין.
9. הזכות לחזור מהערר ניתנה עוד קודם לפסק הדין ואין לאפשר זאת פעם נוספת.
10. ממילא אין רלבנטיות לשאלת האזהרה מקום בו הנכות שנקבעה קודם אינה מקנה כל זכות לתשלום.
11. לגופה של החלטת הוועדה קיימת הנמקה ראויה, שכן הוועדה הסבירה כי מסקנותיה ניתנו על יסוד בדיקה ותוך התייחסות לחוות דעת ד"ר דיין מטעם המערערת.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 ).

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל בחלקו ואנמק קביעתי להלן.
2. השגות המערערת בכל הנוגע להחלטת הוועדה שלא לפסול את עצמה דינן להידחות. עיון במכתב ב"כ המערערת (מיום 3.10.21) שנמסר לוועדה מעלה, כי המערערת טענה (בין היתר), כי הוועדה הייתה נעולה בעמדתה לאור התבטאות הפוסק טרם בדיקת המערערת ולמעשה קיבלה את החלטתה הקודמת בטרם הבדיקה.
3. הוועדה התמודדה באופן מספק עם טיעון זה, שכן ציינה שבישיבה קודמת נערכה בדיקה אורתופדית ונוירולוגית ועל יסודה נקבעו המסקנות. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 2.8.20 מעלה, כי אכן בוצעה בדיקה ועל יסודה ניתנה ההחלטה.
4. המערערת במכתבה גם הלינה על כך שהוועדה התעלמה מחוות דעת ד"ר דיין, וכי הדבר מלמד על היותה נעולה בעמדתה. הוועדה התייחסה לטיעון זה וציינה, כי ניתנה התייחסות לחוות דעת ד"ר דיין. עיון בפרוטוקול מיום 2.8.20 מעלה, כי אכן ניתנה התייחסות לחוות הדעת ונקבע, כי אין מקום לקבלה שכן ממצאי הוועדה שונים. על פי הפסיקה מדובר בהנמקה מספקת לעניין זה.
5. הנה כי כן, הוועדה נתנה דעתה לשאלת הפסלות והחלטתה סבירה ומנומקת. אין אפוא מקום להתערב בהחלטה.
6. כמפורט לעיל, טענת הפסלות היא טענה שהיה מקום כי הוועדה תידרש אליה עוד טרם קבלת ההחלטה הסופית בישיבה מיום 22.11.20. באותה ישיבה מצאה הוועדה לנכון לבטל את הנכות במסגרת דיון שלא בנוכחות המערערת, ומשום שסברה, כי המערערת אינה מבקשת למשוך את הערר.
7. משעה שהוועדה התכנסה לאחר פסק הדין לצורך דיון בשאלת הפסלות, ומשעה שמצאה לנכון שלא לפסול את עצמה, היה עליה לאפשר למערערת לטעון לגופו של עניין, היינו לטעון לעניין כוונת הוועדה להפחית את הנכות, או לאפשר לה למשוך את הערר, לפי בחירתה (של המערערת). ודוק, גם בפסק הדין נקבע במפורש שיש לאפשר למערערת את הזכות לטעון לגופו של עניין.
8. משכך, יש להשיב את העניין לוועדה באותו הרכב על מנת לאפשר למערערת להתייחס לאזהרה שניתנה לאחר הדיון בוועדה ביום 2.8.20.
9. איני מקבלת את טענת המערערת שנדרש להשיב את התיק בשלב הנוכחי לוועדה בהרכב אחר.
10. זאת מהטעם, כי המערערת בדיון האחרון בוועדה טענה רק לעניין הפסלות, וככל הנראה מתוך סברה שבקשתה תתקבל. אכן, המערערת לא ויתרה במפורש על האפשרות למשוך את הערר או להתגונן מפני ההפחתה (ככל שהוועדה תמצא שלא לפסול עצמה), אך היה מקום שהמערערת תבהיר מלכתחילה את השגותיה לגופו של עניין למקרה שהוועדה לא תפסול עצמה. חרף מחדל זה מצד המערערת, יש לאפשר לה את זכות הטיעון לגופו של עניין, שכן אין אינדיקציה לכך שוויתרה על זכות הטיעון האמורה.
11. בנסיבות אלה, העובדה, כי הוועדה טעתה לסבור, שנושא הפסלות בלבד עומד לדיון (כעולה מניסוח ההחלטה) אינה מצדיקה החלפת ההרכב. התנהלות המערערת בדיון היא שתרמה לטעות הוועדה בהבנת המצב.
12. הסעד ההולם הוא אפוא מתן אפשרות למערערת למשוך את הערר, או להודיע על כוונתה להתייצב בוועדה בהרכבה הנוכחי על מנת לטעון כנגד הפחתת הנכות.
13. נדחית טענת המשיב, כי במקרה זה אין הצדקה להזהיר את המערערת מהטעם שלא נשללה כל הטבה כספית עקב הפחתת הנכות. הוועדה היא שמצאה לנכון להזהיר את המערערת במסגרת ישיבה מיום 2.8.20 ויש לאפשר למערערת לפעול בהתאם לאזהרה.
14. בנוסף, איני מקבלת את טענת המשיב, כי למעשה כבר ניתנה למערערת זכות הטיעון כנגד ההחלטה בטרם פסק הדין, ועל כן אין לאפשר לה בשלב זה מימוש הזכות. כמתואר בהרחבה לעיל, מהלך האירועים קודם לפסק הדין מלמד, כי המערערת טרם מימשה זכותה זו, שכן בטרם פסק הדין לא התייצבה בפני הוועדה ולא הביעה דעתה לגבי עצם כוונת ההפחתה. יתר על כן, בפסק הדין המחזיר שניתן על יסוד הסכמת הצדדים ניתנה למערערת האפשרות לשוב ולטעון לגופו של עניין, ובכלל זה גם האפשרות למשוך את הערר.
15. סוף דבר – הערעור מתקבל חלקית. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתוכל להתגונן מפני כוונת הוועדה להפחית את הנכות היציבה שקבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון, או להודיע לוועדה על משיכת הערר.
16. הערעור התקבל בחלקו בלבד, ומשכך יישא כל צד בהוצאותיו. עוד יש לציין, כי העובדה שניסוח טיעוני המערערת בוועדה לאחר פסק הדין תרם לטעות בהתנהלות הוועדה מצדיקה גם היא הימנעות מחיוב המשיב בהוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ב, (06 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.