1. בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין דוח מספר 90517647229 - שעניינו עבירת מהירות מיום 19/05/20 אשר תועדה באמצעות מצלמת א/3.

בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 27/10/20.

1. לטענת המבקש לא פנה במועד הקבוע בחוק בבקשה להישפט, שכן לא קיבל את הדוח. המבקש טוען כי הדוח נשלח לכתובתו הרשומה אך חזר בציון "לא ידוע במען".
2. עוד טען לעיוות דין שכן ברכב נהג מר מתיתיהו סרויה המשתמש ברכב לעיתים קרובות. נטען כי רק לאחרונה למד על קיומו של הדוח בשל בדיקה שביצע מול המרכז לגביית קנסות.

לבקשה צורף תצהירו של מר מתיתיהו סרויה לפיו היה הרכב בחזקתו במועד הרלוונטי.

1. המשיבה בתגובתה לבקשה ציינה כי לאור הטענות שהועלו – מסכימה היא כי יקבע דיון במעמד הצדדים.
2. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) : "אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל".

1. בנסיבות המפורטות בבקשה ובתצהיר המצורף – משאין חולק כי הדוח נשלח לכתובת הרשומה של המבקש אך חזר בציון "לא ידוע במען" - מצאתי כי לא קמה חזקת מסירה וכי בפי המבקש סיבה מוצדקת בשלה לא פנה במועד בבקשה להישפט.
2. בשל החשש לקיומו של עיוות דין – נוכח תצהירו של מר מתיתיהו סרויה ובשל אי תשלום הקנס בצד הדוח - הריני מורה על הארכת המועד להישפט בגין דוח 90517647229.
3. המבקש לא ציין מתי נודע לו לראשונה על קיומו של הדוח ולפיכך לא ביסס הנחת השיהוי הנובעת מפער הזמנים – לפיכך, בשל אי העמידה בסד הזמנים וביטול זמנו של בית המשפט, הריני מחייבת המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 שח אשר תשולמנה עד ליום 10/01/22. לא תשולמנה במועד – תגבנה כקנס.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.