לפניי בקשה להאריך מועד להישפט.

עסקינו בדו"ח שנרשם לחובת המבקש ביום 09.04.21 בגין נהיגה במהירות העולה על המותר, כך שמיוחסת לו נהיגה במהירות של 127 קמ"ש, מקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש.

יצוין כי הדו"ח נמסר למבקש ביד במקום ובמועד ביצוע העבירה הנטענת.

המבקש טוען כי הדו"ח שולם ע"י רעייתו, ללא ידיעתו, במסגרת הסדרת חובות שבגינם הוטל עיקול על חשבון הבנק המשותף של בני הזוג ע"י המרכז לגביית קנסות.

עוד טוען המבקש, כי פנה לבא כוחו (יפוי הכוח נחתם ביום 19.10.21) על מנת שהלה יטפל בהגשת הבקשה להישפט בגין הדו"ח מושא בקשה זו. המבקש טען כי גילה "אך לאחרונה" כי הדו"ח שולם ע"י רעייתו, ללא ידיעתו, כאמור, וזאת בשל פניית משרד הרישוי אל המבקש בעניין פסילת רישיון נהיגתו בשל שיטת הניקוד.

המבקש טען כי, ככל שבקשה זו תדחה, רישיונו ייפסל בשל צבירת הנקודות , ויש בכך, לכשעצמו, כדי להוות נימוק להיעתר לבקשה דנן שכן, כך טען, הוא עובד למחייתו כנהג ואף מסייע לאמו האלמנה "בהסעות שונות", מצבו הכלכלי קשה ואך לאחרונה החל את שיקומו מחובותיו. לציין כי המבקש לא צורף כל מסמך התומך בטענות אלו מעבר לתצהירו.

לטענת המבקש, מדובר בנסיבות מיוחדות וחריגות אשר מצדיקות קבלת בקשתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה, כפי שפורט בתגובתה. לתגובה צורף תדפיס "תקציר דוח".

המשיבה טענה כי חלף זמן ניכר – כשלוש שנים מאז מועד תשלום הדוח. נראה כי ברכיב זה נפלה שגגה בידי המשיבה, שכן הדוח שולם ביום 15.08.21, כנקוב בתגובה.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם להוראות סעיף 229(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי להאריך מועד להגשת בקשה להישפט גם אם הנאשם שילם את הקנס וכך נקבע:

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230."

עפ"י הנטען ע"י המבקש, הקנס שולם ע"י רעייתו, ללא ידיעתו.

עוד טען המבקש, באמצעות בא כוחו, כי הקנס שולם במסגרת מאמץ משותף לשקם את חיי המשפחה.

לא ברורה היא, בנסיבות אלו, טענת המבקש כי הקנס שולם שלא בידיעתו.

יש לציין כי עפ"י דוח שצורף לתגובת המשיבה, הקנס שולם באיחור, לאחר שהתווספה אליו ריבית פיגורים.

מכאן, נראה כי לא היה בכוונת המבקש להגיש בקשה להישפט בגין דוח זה, לא תוך המועד הקבוע בחוק ולא לאחר מכן, אלמלא הפנייה של משרד הרישוי אליו בדרישה להפקדיד את רישיונו בשל צבירת נקודות.

זאת ועוד, לטענת המבקש פסילת רישיונו תגרור פגיעה קשה בפרנסתו, שכן המבקש מתפרנס מנהיגה וכי מצבו הכלכלי קשה, ואך לאחרונה הזוג השתקם כלכלית ויצא לדרך חדשה, ופסילת רישיונו תחזיר אותם למצב קודם, ממנו בקושי הצליחו להישתקם.

טענות אלו נטענו, מבלי שצורפה כל אסמכתא התומכת בהן, ולו תצהיר רעייתו המבקש, התומך בטענות אלו ובפרט בנסיבות תשלום הקנס.

עוד טען המבקש, כי הדו"ח מושא בקשה זו, רווי בכשלים מהותיים, כך לדידו, שמהווים לכשעצמם בסיס לקבלת בקשתו.

לעניין זה- המבקש טען כי השוטר לא מציין מרחק בין רכבו ובין רכב המבקש בעת האכיפה. הטענה נדחית – המרחק בין הניידת ובין רכב המבקש, עת נמדדה מהירות נסיעת רכב המבקש, צוין מפורשות – כ-110 מטר.

המבקש טען כי השוטר לא ציין את מצב התנועה בכביש. הטענה נדחית – השוטר ציין מפורשות בפרק "נסיבות" כי בעת המדידה "ללא רכב קרוב העלול להפריע למדידה".

המבקש טען כי השוטר לא מציין בדוח את מצב הראות בכביש בעת ביצוע העבירה. הטענה נדחית – השוטר מציין מפורשות כי "מזג אוויר נאה, ראות טובה", זאת בשים לב גם למסקנה אליה הגעתי בעניין הטענה הקודמת.

מעבר לנדרש, אציין את הודאת המבקש בפני השוטר כפי שנרשמה בדוח בפרק "דברי מקבל הדוח".

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.