לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מהירות, מצלמה, מסוג ברירת משפט מיום 2.11.20.

המבקש טען כי הדו"ח מעולם לא הגיע לידיו. טען כי אין בחומר הקשור לתיק זה אישור מסירה, דבר המעורר ספק כי בוצעה מסירה כדין וכי ניטלה מהמבקש האפשרות להפריך את חזקת המסירה. טען כי מנהלת החשבונות בחברה שבבעלותו נכנסה ביום 22.2.21 לאתר של המרכז לגביית קנסות ושילמה את הדו"ח בכדי להימנע מעיקולים על החברה, וזאת מבלי להתייעץ וליידע את המבקש. טען כי באם לא יינתן לו יומו בבית המשפט ייגרם לו עיוות דין וזאת מאחר שלא החזיק ברכב במועד ביצוע העבירה אלא מי שהחזיקה ברכב הייתה אשתו, וצירף תצהיר מטעמה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הדו"ח שולם בתאריך 22.2.21 ומכאן שיש לראות במבקש כמי שהודה, הורשע ונגזר דינו. טענה כי הדו"ח נשלח לכתובתו של המבקש כפי שמעודכנת במשרד הפנים. טענה כי סעיף 229 לחסד"פ קובע סד זמנים ועל המבקש היה לעמוד בסד זמנים זה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה אשר התנגדה לבקשה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

הקנס שולם בתאריך 22.2.21.

על סוגיית תשלום הקנס חולשות הוראותיו של סעיף 229(ח); עם תשלום הקנס רואים את הנאשם כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו. תשלום הקנס מקים חזקה כי המבקש ידע אודות הדו"ח לכל המאוחר במועד התשלום, 22.2.21. חרף זאת, המבקש הגיש את הבקשה כאן כתשעה חודשים לאחר התשלום.

בשלב זה, אחרי ריצוי העונש בגין העבירה, יש ליתן משקל כבד ואף מכריע לעיקרון סופיות הדיון ויעילות ההליך, ונדרשים טעמים כבדי משקל על מנת להאריך את המועד להישפט לאחר ביצוע התשלום (ר': רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (1.5.2007), עפ"ת 61703-08-20 זערורה נ' מדינת ישראל (16.9.2020)), אך אלה אינם בנמצא בבקשה שבפניי.

בית המשפט אינו מחויב לבחון האם הקנס שולם על ידי המבקש, או על ידי אחר, בהנחייתו של המבקש, על דעתו או בניגוד לדעתו, ואין די בטענה כי אחר שילם את הדו"ח כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ר': רע"פ 7928/21 בועז יאיר חי ג'ינו נ' מדינת ישראל (21.11.2021)).

מעבר לכך, המבקש לא העלה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש. יש לציין כי הטענה כי אדם אחר נהג ברכב אינה מהווה עילה מוצדקת להיעתר לבקשה משלא הגיש המבקש הבקשה במועד.

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. 

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' שבט תשפ"ב, 04 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.