לפני: כב' הרשמת עינת לסרי

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, תושב דהאריה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה באם תביעתו של התובע תדחה, וזאת בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות). הרקע לבקשה הוא תביעת התובע לתשלום בעבור זכויות בגין עבודתו בנתבעת וסיומה.
2. הוראות תקנה 116א(ב) קובעות כי ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, יש לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת אלא אם כן הראה קיומה של ראשית ראיה להוכחת תביעתו, הוכיח יכולת פירעון או הראה כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. ויובהר כי המדובר בתנאים חליפיים ולא מצטברים.
3. נקבע בפסיקה כי התובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נדרשת רק 'ראשית ראייה' להוכחת תביעתו באופן כללי. כאשר עוד נקבע, כי חובתו זו כפופה להוראות החוק והפסיקה בעניין נטלי ההוכחה, בהתייחס לרכיבי התביעה הנתבעים, באשר לחובות הרישומיות המוטלות על המעסיק ותוצאות הפרתן והוראות רלוונטיות אחרות כגון האיסור לקבוע שכר כולל רכיבי שכר מסויימים. (ע"ע 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה (11.2.2021)(להלן – הלכת אבו מוחסן)).
4. בהחלטה אם לחייב תובע בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בית תכלית התקנה, קרי, הבטחת תשלום הוצאות הנתבעת ככל שהתביעה כנגדו תידחה וצמצומה של האפשרות שתוגש תביעת סרק, לבין ההגנה על זכות הגישה לערכאות ומתן אפשרות לתובע לממש את זכויותיו. במסגרת האיזון האמור, ייתן בית הדין משקל למיהות התובע, טיב הזכויות הנתבעות, מיהות הנתבע ומעמדו, סיכויי התביעה ומורכבותה, השלב בהליך בו מבוקש לחייב את התובע בהפקדת ערובה, קיומו של שיהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע (ראה הלכת אבו מוחסן).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים המצויים בתיק בית הדין ולאחר ששקלתי את זכות התובע לגישה לערכאות ונסיבותיו הקונקרטיות של התיק דנן מחד גיסא וזכות הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק מאידך גיסא, מצאתי כי יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה שכן, טענות התובע לא גובו בכל מסמך או ראיה ולמצער בתצהיר, כך לכתב התביעה ולתגובת התובע לבקשה, לא צורף כל מסמך.

כן, ככל שהתובע היה מבקש להסתמך על מסמכים אותם על הנתבעת לנהל או להנפיק על פי דין או להסתמך על היעדרם של אלה כ'ראשית ראייה', או על מסמכים אחרים הרלוונטיים להכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה רשאי היה הוא לבקש - קודם למתן החלטה בבקשה - גילוי מסמכים ועיון בהם (ראה הלכת אבו מוחסן).

למען הסר ספק יובהר, כי קביעות אלו הן לכאוריות בלבד, ומבלי שיש בהן כדי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההליך.

1. טענות התובע כי תלושי השכר וכן דיווחי הנתבעת לשירות התעסוקה, לא שיקפו את היקף העסקתו בפועל ואת השכר אשר שולם לו, מצריכות בירור עובדתי ושמיעת ראיות.

כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תכנם ועל המבקש לסתור את תוכנם, מוטל נטל הראיה (דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ 19 (1988). כן, הלכה פסוקה היא כי במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, המוסדרת בחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, רישומי שירות התעסוקה משקפים נכונה את מערכת יחסי העבודה ועל הטוען כנגדם מוטל הנטל להוכיח טענתו זו. כך שלא די בטענה כללית לפיקטיביות תלושי השכר ודוחו"ת המת"ש, אלא יש להצביע על ראיות אובייקטיביות נוספות על מנת להרים את נטל הראיה ובשלב זה, לא מצאתי כי התובע הרים את נטל הראיה הנדרש.

1. טענותיו של התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו והרכיבים הנגזרים מכך, נטענו בצורה כוללנית ובעלמא ומבלי שפירט את נסיבות סיום העסקתו ואלו לא נתמכו בראיה או בתצהיר. הלכה פסוקה היא כי בשאלת קיומם של פיטורים נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיומם, ובענייננו - התובע (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ - מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך כח(1) 216; דב"ע נד/3-129 משה ענבר - איתן הראל ואח', עבודה ארצי כרך ל(2), 154).

ערה אני לקושי הקיים בידי התובע להציג ראשית ראיה, בין היתר, בנוגע לנסיבות סיום העסקה, אולם היה מצופה כי התובע, יגיש ולו תצהיר מטעמו כדי לתמוך בטענותיו אלו. ויוזכר, כי כתב התביעה הוא כתב טענות ואינו ראיה ואף לא ראשית ראיה.

יוער לעניין זה כי נתבעת צירפה מסמך הנחזה להיות תמלול שיחה בין נציג הנתבעת לבין אחיו של התובע אשר, לכאורה, תומך בטענות הנתבעת בעניין זה ואילו התובע לא נתן כל התייחסותו בתגובה למסמך וזאת מבלי שאביע כל עמדה לעניין טיב המסמך ומשקלו בהליך.

1. טענות התובע בדבר זכאותו לתשלום החזר דמי נסיעות ממקום מגוריו ועד למעבר הגבול חסרות את הפירוט הנדרש, בין היתר, כיצד נסע התובע מהמעבר למקום העבודה, מה הייתה עלות נסיעה זו ומי נשא בעלותה וזאת בשים לב לטענות הנתבעת, אשר לא נסתרו בתגובת התובע לבקשה, כי היא שילמה על הסעה מהמחסום ועד לאתר העבודה. כן, עיון בתלושי השכר מעלה כי מפורט בהם רכיב זה.
2. באשר לרכיב דמי חגים הנתבע על ידי התובע, הרי שבהתאם לפסיקה, הנטל המוטל על העובד התובע רכיב זה הוא לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו – למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת. כך שאין מקום לנקוט תביעה גורפת שהיא מכפלה של הוותק במספר ימי החג השנתיים, אלא יש לפרט במדויק את ימי החג המזכים (ע"ע 47268-07-13 אלכסנדר איליאסייב - כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 19.2.2017).

בענייננו, המשיב, לא עמד בדרישה ההכרחית והמקדמית להוכחת זכאותו לדמי חגים שכן תביעתו זו נוסחה באופן כוללני וללא פירוט בעבור אילו ימי חג הוא תובע, האם חגים אלו חלו בשלושת חודשי העבודה הראשונים והאם לא חל החג בשבת.

1. התובע טען בכתב התביעה לזכאותו בגין שעות נוספות . אין מחלוקת בין הצדדים כי שעות העבודה של התובע היו 7:00-16:30 כאשר טענות הנתבעת בגין הפסקות, לא נסתרו על ידי התובע בתגובתו לבקשה.
2. כן, טען התובע לזכאותו לפדיון ימי חופשה. עיון בתלושי השכר מעלה כי מפורט בהם רכיב זה וכן בפנקס החופשה הקטן בתלוש 7/2021 מפורטת יתרת חוב של 25.73 ימי חופשה.
3. באשר לרכיב ההבראה - משהוכיח התובע כי הועסק שנה לפחות אצל הנתבעת, נטל ההוכחה כי שולם רכיב זה, רובץ לפתחה (פרשת אבו מוחסן, פסקה 49.6). ערה אני לטענת הנתבעת כי בגין רכיב שולם לתובע בין היתר, בגמר החשבון (נספח ד' לכתב ההגנה) וכן ערה אני לטענת התובע בתגובתו לבקשה כי לא חתם על מהסמך ולא קיבל את הכסף המפורט בו, הגם שתגובתו הוגשה כאמור, ללא תצהיר תומך.
4. יוער כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא קיבל הודעה לעובד על תנאי העסקתו כנדרש.
5. בנוסף, התובע לא הראה כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם תביעתו תידחה בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה. כמו כן, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור את התובע מהפקדת ערובה.
6. באשר לטענת התובע כי ניתן להטיל עיקול על כספי הגמל המופקדים לטובתו במדור התשלומים, הרי שעל פי הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כל עוד לא התגבשה זכותו של התובע לקבל את הקצבה, כספי הגמל אינם ניתנים לעיקול. (ראה: עע (ארצי) 20004-12-17 קפלן את לוי בע"מ - gotom radlat (מיום 29.4.2019)).

סוף דבר

1. לאור כל המפורט לעיל, ובאיזון שבין זכות התובע לגישה לערכאות ומאידך זכותה של הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה תידחה, ונוכח האמור לעיל לעניין הבראה והודעה לעובד על תנאי העסקתו מצאתי כי יש להטיל על התובע הפקדת ערובה בסך של 4,500 ש"ח אשר תופקד תוך 30 ימים מהיום. המדובר בסכום המאזן בין הזכויות כאמור ואשר הביא בחשבון את ההוצאות המקובלת בבתי הדין לעבודה.

התובע יודיע על הפקדת הערובה בהודעה בכתב להליך, עד למועד האמור. לא תופקד הערובה – ישקול בית הדין מחיקת התביעה ללא התראה נוספת.

1. על מנת שלא להכביד הכבדה נוספת על התובע, הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ג, (29 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.