1. נסיבות המקרה:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית ולביטול איסור שימוש ברכב מס' רישוי 92-507-501. מתוקף סמכותו, הורה קצין משטרה על פסילה מנהלית ואיסור שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 יום. המבקש, נהג הרכב ומבצע העבירה לכאורה, עותר כעת לביטול הפסילה ואיסור השימוש מאחר והרכב בבעלות אחותו והוא היה בשימושו באופן חד פעמי וכי קצין המשטרה פעל משיקול דעת מוטעה בהחלטתו.

2. דיון והכרעה:

באשר לבקשה לביטול איסור שימוש:

עיינתי בחומר הראיות, ובשלב זה, קיימות ראיות לכאורה כי אכן הנהג ביצע את העבירה המיוחסת לו בהזמנה לדין (החזקה או שימוש בקנביס לצריכה עצמית). עפ"י דוחות הפעולה של השוטרים, המבקש נעצר לבדיקה שגרתית והשליך מחלון הרכב שקית שאותרה וזוהתה כחומר החשוד כסם, מרכב המבקש נדף ריח הנחשד כסם, ויותר מכך, מבדיקת שתן שביצע המבקש, עולה כי השתמש לכאורה בסם.

בכך, היה לקצין המשטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד הנהג, ולכן הודעת איסור השימוש שנתן למשך 30 יום, הינה צודקת וסבירה, עפ"י הוראת סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה {נוסח חדש} (להלן: "הפקודה").

כמו כן, באשר לאמור בסעיף 57ב(ב) לפקודה, ניתן להורות על ביטול הודעת איסור השימוש ככל שיוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו או לחילופין, מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

באשר לחלופה הראשונה, הרי שזו אינה מתקיימת. לא ניתן להסיק במקרה דנן כי הרכב נלקח מהמבקשת בלי ידיעתה והסכמתה. נהפוך הוא, מבקשת המבקש עולה במפורש כי אחותו, בעלת הרכב, הסכימה לתת לו את מפתחות הרכב מאחר ורכבו היה בתיקון אותו יום.

באשר לחלופה השנייה, הרי שגם זו אינה מתקיימת. העובדה כי המבקשת נתנה מרצונה את מפתחות הרכב למבקש, מעידה בבירור כי המבקש לא נהג ברכב בניגוד להוראות בעלת הרכב אלא בהסכמתה המלאה ואף לא ניתן לראות את בעלת הרכב כמי שעשתה ככל שביכולתה למנוע את ביצוע העבירה.

באשר להליך השימוע עצמו, אינני מוצא בו כל פגם. עולה במפורש כי קצין המשטרה נימק את החלטתו בכך שעבירת המבקש מעידה על מסוכנות כלפי המבקש עצמו ובעיקר כלפי כלל משתמשי הדרך.

לפיכך, ולאור הראיות הקיימות והיעדר חלופה שבסע' 57ב(ב) לפקודה, סבורני כי החלטת הקצין לאיסור שימוש ברכב למשך 30 יום הינה סבירה ומוצדקת.

באשר לבקשה לביטול פסילה מנהלית:

עולה כי מעבר לקיום ראיות לכאורה כי המבקש ביצע את המיוחס לו כאמור לעיל, הרי שחומרת עבירת החזקה או שימוש בקנביס לצריכה עצמית מעידה לכשעצמה על מסוכנות המבקש לכלל משתמשי הדרך. עם זאת, מדובר באדם שלו זו עבירה ראשונה מהסוג המיוחס לו ולחובתו הרשעה קודמת אחת בלבד כך שעברו דל ביותר, ועל כן סבורני כי גם אם אין מקום לבטל את הפסילה המנהלית, הרי שניתן להסתפק ב- 15 ימי פסילה מנהלית.

3. סוף דבר:

הריני לדחות את בקשת המבקש לביטול איסור השימוש ברכב.

מורה על קיצור תקופת הפסילה המנהלית ל-15 יום. על המשיבה להחזיר למבקש את רישיונו ביום 16/11/21.

ניתנה היום, ו' כסלו תשפ"ב, 10 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.