1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.2.2021 בתל אביב. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 4,055 ₪, והיא תובעת את הנתבע 3, כנהג, את הנתבעת 1, כבעלת הרכב, ואת הנתבעת 2, כמבטחת.

2. הנתבע 3 מכחיש אחריות לתאונה, ומבקש גם לדחות אותה בכל מקרה נגד הנתבעת 1, שהיא אשתו; הנתבעת 2, לבד מהסכמה בשאלת האחריות, גם מבקשת לדחות נגדה את התביעה בטענת העדר כיסוי, בשל העדר רישיון נהיגה תקף. התובעת עותרת לפסק-דין נגד הנתבעת 1 (והנתבע 3) ,שכן לא הגישו כתב הגנה.

3. סוגיית רישיון הנהיגה לא הובררה עד תום, שכן עמדת הנתבעת 2 בעניין זה הוגשה בכתב לאחר הדיון, וטרם נשמעה תגובת הנתבע 3. מכל מקום, נוכח תוצאת פסק-הדין כלדהלן, אין צורך להכריע בשאלה, באשר דין התביעה להידחות ממילא, בסוגיית האחריות.

4. המגע הוא בין צד שמאל של רכב הנתבעים, שהיה במהלך ניסיון חניה אחורנית, במקביל לכביש, לבין פינה ימנית קדמית של האוטובוס, שהיה מאחוריו.

5. נהג התובעת טוען כי העמיד את האוטובוס במקום בו האוטובוס חוסם כמחצית ממפתח מקום החנייה שמימין, וזאת מאחר שראה את רכב הנתבעים כ-3-4 מ' ממנו, בתנועה אחורנית. לדבריו, ברגע התאונה האוטובוס לא היה בתנועה.

6. הנתבע 3 מאשר כי פגע באוטובוס תוך כדי תנועה אחורנית, אולם לדבריו האוטובוס התקרב עד אליו עוד במהלך הנסיעה אחורנית, שכן מלכתחילה ראה אותו כמה עשרות מטרים מאחוריו. הוא מאשר כי לא הבחין באוטובוס מתקרב אל הרכב, שכן היה טרוד בהתמקמות נכונה לצורך תמרון החניה, ועיניו היו נעוצות במראת הצד הימנית.

7. לא נשמעו עדים נוספים, ובין 2 גרסאות אלה, לא מצאתי סיבה להעדיף את זו של נהג התובעת. למעשה, גרסתו אינה מסתברת, שכן בכל מקרה אמור היה לראות את הרכב הרבה לפני שהיה 3-4 מטרים ממנו. שדה הראיה אינו חסום, והכביש ישר, ורכב הנתבעים לבטח עצר לפני שהחל לנסוע אחורנית, ושומה היה על נהג האוטובוס להבחין בו. מסתבר, אפוא, כי מסיבה זו או אחרת לא היו עיתותיו של נהג האוטובוס נתונות במלואן לכביש, ועל כן הבחין ברכב שלפניו באיחור. משכך, גם ספק אם באמת נעצר לגמרי, והדבר בכל מקרה לא הוכח.

8. במצב זה, היה אמנם הנתבע 3 אמור להבחין באוטובוס, ועל כן אילו דנתי בנזקי רכבו, הייתי מייחס לו אשם תורם (משמעותי), אולם מסתבר כי את תמרון החניה התחיל כשלא היתה מניעה לעשות כן, ותרומת נהג האוטובוס להתרחשות התאונה היתה משמעותית עד מכרעת.

9. לאור האמור, אני דוחה את התביעה, אולם בהינתן מכלול הנסיבות, לרבות אי התגוננות הנתבעים 1 ו-3 (נגד הנתבעת 1 מלכתחילה ככל הנראה לא היתה עילת תביעה), אינני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"ב, 27 יולי 2022, בהעדר הצדדים.