1. ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בקרית-גת בתיק ת.א. 54729-08-20 מיום 19.9.21 והחלטה מיום 12.10.21, שניתנו ע"י כבוד השופט אדם אור, אשר מחק התובענה בהסכמת המערער, אך חייבו בהוצאות בסכום של 5,000 ש"ח אף כי לטענתו לא הסכים לכך.
2. המערער עו"ד במקצוע, הגיש תביעה כספית נגד המשיב, בסכום של 100,000 ש"ח פיצויים בשל לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 19.9.21, הציע בית המשפט שהתובענה תימחק ללא צו להוצאות. במענה להצעת ביהמ"ש הבהיר המשיב, כי לא יוכל לותר על הוצאות ככל שהמערער יסכים להצעת בית-המשפט למחיקת התובענה; מנגד הבהיר המערער שהוא מסכים למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

בעקבות דברים אלה, קבע בית-המשפט "לבקשת התובע אני מורה על מחיקת התביעה". עוד נקבע "אכן, בפתח הדיון סבר בית המשפט כי ניתן יהיה למחוק התביעה ללא צו להוצאות, אולם שעה שהנתבע עמד על הוצאותיו ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, לא נראה לי לסיים את התיק ללא כל פסיקת הוצאות...".

1. ביום 22.9.21 הוגשה בקשה לביטול פסק-הדין, ולחילופין לתקנו ולהורות על ביטול ההוצאות שנפסקו, תוך הפניה לדברי בית-המשפט שישכנע הצד שכנגד לותר על ההוצאות. בבקשה נטען, שהמערער הסכים להצעה של מחיקה ללא צו להוצאות, וכאשר המשיב סירב לותר על ההוצאות, היה מקום לקבוע התיק להוכחות. בניגוד לאמור בפסה"ד שהמערער ביקש את מחיקת התביעה, לא כך הדבר, שכן הוא הסכים ליוזמת בית-המשפט למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

בהחלטה מיום 12.10.21 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע, שלאור המחלוקת שנפלה בין הצדדים בדו-שיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול בשאלת ההוצאות, באה הצעה מתוקנת מפיו לפיה "התביעה תימחק כפי שהוצע תחילה, אולם שני הצדדים יטענו טענותיהם לעניין ההוצאות.

"גם אם מחמת תקלה לא נרשמה בפרוטוקול הסכמת הצדדים להצעה המתוקנת, בפועל שני הצדדים פעלו לפי מתווה זה, וטענו לעניין ההוצאות...".

עוד נקבע שמדובר במערער שהוא עו"ד, אשר הבין כיצד התנהל הדיון ולא טען בשום שלב כי אין הסכמה לטיעון בסוגיית ההוצאות אלא טען לגופו של עניין ופירט מדוע אין לחייבו בהוצאות כאשר הסכים למחיקת התביעה, ואף ציין כי הסכים להצעת בית-המשפט למחיקה למרות שסבר שיש לתביעה סיכוי.

טענות הצדדים:

1. בהודעת הערעור נטען, כי טעה בית-המשפט עת הכתיב לפרוטוקול שהמערער ביקש למחוק התביעה ולא כך הוא, שכן הסכים להצעת בית-המשפט לעשות כן, והמערער הסכים להצעתו הדיונית של בית המשפט למחיקה ללא צו להוצאות כמקשה אחת.

עוד נטען ששגה בית-המשפט עת שקל את טיעוני המשיב להוצאות והביא בחשבון את ההוצאות שנפסקו נגד המשיב בהליך של ביטול פסק-הדין, שניתן כנגד המשיב.

לגבי ההחלטה מיום 12.10.21 "יצר" בית המשפט תשתית ראייתית יש מאין ועליה ביסס פרשנותו בכך נקט "לוליינות משפטית בדיעבד ע"מ להשיג את התוצאה שאליה הגיע בטעות ובחוסר סמכות" (סעיף 29 להודעת הערעור).

הבקשה לביטול הוגשה 3 ימים לאחר הדיון ואין כאן שיהוי, כאשר הימים חלו ערב חג וחג סוכות, כך שהבקשה הוגשה ללא עיכוב.

המערער הביע פליאה לגבי זכרונו של בית-המשפט בדבר התנהלות הדיון לאחר 23 ימים ואין זה סביר שבית-המשפט יזכור פרטי פרטים שלא באו לידי ביטוי בפרוטוקול. אין מדובר בדיון מחוץ לפרוטוקול, מדובר בנושא חשוב שחייב היה למצוא ביטוי בפרוטוקול והחובה לדאוג לכך היא על בית-המשפט, שכן מדובר בהסכמה מהותית; אין מדובר במילה או משפט ש"נשמט" בטעות מהפרוטוקול, עקב חוסר תשומת לב, שכן לקביעת השופט מדובר בשיח שלם ומהותי היכול להגיע לכדי עמוד שלם בפרוטוקול - שיח שלא נכתב, כאשר מצופה מבית המשפט להקפיד על הרישום בפרוטוקול. אין מקום שבית המשפט יתן תוכן שלא מצא ביטוי בטענות המשיב מדוע אין לבטל את פסק הדין.

כל שהיה זו פניית בית המשפט להסמיכו לפסוק לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט - לאחר שהמשיב התנגד למחיקה ללא צו להוצאות, סמכות שלא ניתנה. בניגוד לקביעת בית המשפט הצדדים לא התנהלו לפי מתווה הפרדה בין המחיקה לפסיקת הוצאות; משכך לא ניתן לקבל קביעת בית-המשפט להסכמת המערער.

בניגוד לקביעת בית המשפט, המערער כלל לא טען לעניין ההוצאות. אלא עמד מאחורי הצעת בית המשפט למחיקה ללא צו להוצאות.

המערער לא עצר את בית המשפט בעת שהכתיב פסק הדין מתוך כבוד לבית המשפט בהיותו בטוח שבית המשפט יקיים הצעתו הדיונית או יורה על קביעת התיק להוכחות.

קביעת בית המשפט, כי המערער פירט מדוע אין לחייבו בהוצאות שגויה, כיוון שלא התייחס לכך כלל, כל שמשתמע מדברי המערער שלא היתה בשום שלב הסכמה להפרדה בין המחיקה להוצאות ולא טען כלל בשאלת ההוצאות.

עוד נטען כי בית-המשפט מנסה "... להכשיר את טעותו בדיעבד תוך יציקת תוכן (שאינו מופיע בפרוטוקול) בענין עובדות ומהימנותו של המערער, כדי למנוע בדרך זו את התערבותה של ערכאת הערעור". (סעיף 50 להודעת הערעור); ואם בית המשפט ראה לנכון "להודות בטעותו" לאי רישום ההסכמה המאוחרת הנטענת, הרי שרק מהצדק והספק יש להורות על ביטול פסק-הדין.

1. המשיב טוען, כי הערעור נגוע בחוסר תום לב המאפיין את המערער לאורך כל ההליכים עת הגיש ערעור שכולו השתלחות בבית המשפט השלום, בב"כ המשיב ובקלדנית. המערער לא "עשה טובה" לבית המשפט, בכך שנעתר למחיקת התביעה מאחר ולמערער לא היתה עילת תביעה וכל בר דעת מבין שאם מתנהל לפרוטוקול דיון בסוגיית הוצאות, הרי שנושא זה על הפרק; שיחות מחוץ לפרוטוקול מתנהלים בבית המשפט כעניין שבשגרה בניסיון למנוע הליכים מיותרים והוסכם כי התביעה תימחק ולאור המחלוקת לעניין ההוצאות, הצדדים נדרשו לטעון בנושא.

אין הצהרה של המערער שאם מתקיים דיון בשאלת ההוצאות מבוקש לקבוע התיק להוכחות בניגוד לטענת המערער אין מדובר בפסק דין על דרך הפשרה ופרוטוקול הדיון מבהיר כי הצדדים נדרשו לטעון לעניין ההוצאות.

דיון

1. לאחר עיון בחומר שהונח לפתחי מצאתי לדון בערעור מכח תקנה 138(5) לתקנות סד"א תשע"ט – 2018, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים כדי לחסוך ולו במעט בהוצאות הצדדים. דין הערעור לדחייה וטוב לו אם לא היה מוגש.

הערעור למעשה עניינו חיוב בהוצאות אך, המערער, בהיותו עו"ד מיומן, יודע שערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעת הוצאות על כן הערעור עוטה גלימה של ערעור מהותי שענינו ביטול פס"ד שניתן בניגוד להסכמת המערער. על כן, יש לבטל את פסק הדין ולשמוע התיק לגופו.

1. המערער מאשר שהסכים למחיקת התביעה, אך כהצעת בית המשפט עמד על כך שזה יהיה לא צו להוצאות ושעה שהמשיב עמד על חיוב בהוצאות היה על בית המשפט לקבוע התיק להוכחות.

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, שאין אמירה מפורשת שאם המחיקה כפופה להוצאות אין הוא מסכים לכך. מצופה היה שהמערער, עו"ד במקצועו, שלדבריו מכיר ההתנהלות בבית המשפט יצהיר לפרוטוקול מפורשות שבאין הסכמה למחיקה ללא הוצאות עומד הוא על שמיעת ההליך ולא על מחיקתו.

זאת ועוד, ככל שלא הסכים להפרדה בין המחיקה להוצאות מדוע עם מתן פסה"ד, לא טען מידית, שלא הובן ולא ניתנה הסכמתו להפרדה בין המחיקה לחיוב בהוצאות. זו טענה שהיתה צריכה למצוא ביטויה באופן מידי עם סיום הדיון וככל שסבור הוא, שאכן הדברים נאמרו עוד במהלך הכתבת פסה"ד מדוע לא ביקש תיקון הפרוטוקול לאלתר?

אכן מסכימה אני עם המערער כי בקשתו לביטול פסה"ד לא הוגשה בשיהוי שכן כאשר מדובר בשלושה ימים בהם ערב חג וחג, אך, כאמור, היה על המערער ליתן הסבר מדוע לא עמד על ביטול פסק הדין לאלתר או לתיקון הפרוטוקול בהתאם.

1. זאת ועוד, כפי שקבע בית המשפט ונלמד מטיעוני הצדדים, הרי שאם אין הסכמה להצעה של מחיקה ללא צו להוצאות, מדוע טענו הצדדים בשאלת ההוצאות, מה גם, שהמשיב מיד בתחילת הדיון מצהיר שלא יותר על הוצאות ואז מצהיר המערער "אני שומע את דברי בית המשפט ויש לי מספיק ניסיון ואני אקח צעד לאחור ואני מסכים למחוק את התביעה ללא צו להוצאות (עמוד 1 ש' 26-27) לאחר הצהרה זו טוען ב"כ המשיב באריכות מדוע יש לחייב בהוצאות.

גם המערער בהמשך מתייחס לשאלת ההוצאות, כאשר, בין היתר, מתייחס להוצאות שנפסקו נגד המשיב, בגין פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה, ומוסיף, שסבור שלפגיעה בפרטיות "יש קייס" משמע, בגלל זה אין לחייב בהוצאות.

1. פרוטוקול הדיון תומך בהחלטת בית המשפט, לפיה לאחר שהמשיב לא הסכים לוותר על הוצאות באה הצעה שהתובענה תימחק והצדדים יטענו להוצאות. המערער בפועל טען להוצאות שכן אין כל הסבר אחר לדבריו מדוע אמר "אני לא צריך להיענש במיוחד שאני משתף פעולה עם בית המשפט למרות שאני סבור שבפגיעה בפרטיות יש לי קייס". אלה בדיוק המילים שנועדו לשכנע ביהמ"ש מדוע אין לחייבו בהוצאות, כמו גם ההתייחסות להוצאות שנפסקו נגד המשיב בעבר.

הדבר גם עולה מנוסח פסק הדין, (ס' 3 ו-5), אם כי טוב היה לו ההצעה הנוספת של ביהמ"ש היתה מוצאת ביטוי מפורש בפרוטוקול.

הערה נוספת, המערער הסכים למחיקה, לאור הדו-שיח המשפטי שהתנהל בין הצדדים באולם, וניתן היה לנסח פסק הדין באופן שיתן ביטוי לכך שהצדדים הסכימו להמלצת בית המשפט למחיקת הערעור. אם כי סבורה אני שהדבר נלמד גם מסעיף 1 לפסק הדין לפיו נוהל דו שיח עם בית המשפט ובעקבות זאת המערער ביקש למחוק התובענה.

סוף דבר - לאור הבהרת בית-המשפט בהחלטתו מיום 12.10.21, לפיה ניתנה הצעה נוספת, כפי שהדבר יכול להשתמע מפרוטוקול הדיון, אני דוחה הערעור, ומחייבת המערער בהוצאות בסכום של 2,000 ש"ח. סכום זה יועבר למשיב מתוך העירבון שהופקד והיתרה שתיוותר תוחזר למערער.

ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ב, 19 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.